ארץ אוכלת יושביה: גנדלמן זכאי וישר דרך

בזהירות המרבית והמתבקשת, אני מבקש להביע את רחשי הלב ואת הזדהותי העמוקה עם ידידי ראש העיר חדרה, מר צביקה גנלדמן. אנחנו עובדים מספיק שנים יחדיו בהרמוניה, יד ביד למען תושבי העיר כדי להכירו מקרוב.

איני רק מקווה לחפותו, כי אם מאמין כי ישר דרך הינו, והאמת תצא לאור בעזרת ה' והוא ישוב בכוחות מחודשים לשרת את העם והעיר. כמובן, לאחר עבודת הממונים וכוחות המשטרה, שגם עליהם אנו סומכים כי יעשו מלאכתם נאמנה להוציא את האמת לאור.

כן, זה כואב. לדעת שחייו של אדם שתורם משך שנים ארוכות את רוחו וגופו לעשייה ציבורית - כה הפקר וברגע אחד מושלך לתא מעצר כאחרון הפושעים. זהו מצב בלתי נסבל של מדינה שאוהבת לאכול את ראשיה ולקצץ בכנפי עושי טובותיה והפועלים למענה בכל לב.

*

השבוע - פרשת שלח, נקרא בתורה את פרשת המרגלים. פרשה זו מספרת לנו את סיפורם של עם ישראל המבקשים להיכנס לארץ ישראל ושולחים שנים עשר נציגים, נשיא לכל שבט, לבדוק מה קורה בארץ ישראל.

הריגול הלכאורה ידידותי הזה הסתיים באסון כבד. כל אנשי הדור נענשו ולא זכו להיכנס לארץ ישראל. הם נותרו במדבר הגדול והנורא, הגיעו עד לארץ ואליה לא באו. וכל כך למה?
חטא המרגלים, מסבירים בספרי הקדמונים, מקורו בהסתכלות. המרגלים הם באו עם דעה קדומה, מהסיבות שלהם, כי זו ארץ קשה ליישוב ולכיבוש ועם ראייה מעוותת זו הלכו לארץ, ואכן גילו שהכול פסימי.

צדקו המרגלים באמרם "אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם". בכל מקום אליו הגיעו אכן ראו הלוויות, הפירות באמת היו משונים מאוד, החומות הבצורות אכן מפחידות ובוודאי מפגש עם בני הענק אינו דבר שניתן לזלזל בו.
ובכל זאת, אם היו באים עם ראש נקי, עם דעה משוחררת ובלתי משוחדת היו רואים את הטוב והייחודיות שבדבר והיו מבינים את אשר יהושע וכלב הבינו, כי יש כאן משהו הנעשה לטובתם. וכפי שהתורה מעידה על כלב "רוח אחרת הייתה עמו". הוא ידע להשאיר את הדעה הקדומה מאחור וניגש למשימה זך ונקי.

*

כלפי מה הדברים אמורים?

שלא כבמדינות רבות, בישראל חשוד הופך די מהר לאשם. הידעתם למשל שבארה"ב אסור לצלם חשוד בבית המשפט? צילום של חשוד משליך על דעת הקהל, ועל דעת השופטים. רק בישראל חורצים את דינו של אדם, עוד טרם יידע הוא עצמו במה הוא נאשם.

יש לזכור כי החל תהליך ארוך, וכל עוד לא הוכחה אשמתו הוא רק בגדר חשוד ואל לנו לקבור את האדם.

ואני שואל את עצמי: מה יש לנו אנחנו הישראלים? מה הלהיטות שלנו להושיב נציגי ציבור מאחורי סורג ובריח?

דומה ולא נרגענו עד שהושבנו בכלא רב, נשיא, שר אוצר וראש ממשלה. די כבר. בוא ניתן לטחנות הצדק לטחון. הם זכאים כל עוד לא הוכח אחרת, ובעזרת השם גם לא יוכח אחרת. הבה נשאיר את הדעות הקדומות שלנו בבית ונתייחס לאדם כאדם ולנציג ציבור כאדם מוערך שמגיע לו מעט קרדיט על שנות עשייה למען האומה.

*

על הכתוב "טובה הארץ מאוד מאוד", אומר הרבי ר' חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, כי סגולת ארץ ישראל להביא ראייה טובה ועין טובה ובעיקר שפלות הרוח והלב. והדברים נרמזים במילים "מאוד מאוד", וכפי שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח".

זה אף פעם לא נדוש, וכל כך מתבקש להביא שוב ושוב ושוב את תפילת רבי אלימלך מליז'ענסק: "אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה, ותחזק אותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכול נחת רוח אליך".

הבה נוכיח כי דברי המרגלים על היותנו "ארץ אוכלת יושביה" הם נחלת העבר. והיום? אנחנו טובים יותר. הרבה יותר. ויש לנו ראייה טובה אחד על השני.

כי בסופו של יום, כולנו "יחד שבטי ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!