הסיפור האמיתי: למה דרעי יצא מגדרו והגן בחירוף נפש על איווט

אמונה וביטחון

קשים סקרים לפוליטיקאים כספחת גיורי משה ניסים. תנודת סקרי דעת הקהל יכולה להוציא מהדעת את ראשי המפלגות, שמוצאים עצמם שבוע אחר שבוע נעים ונדים מתחת ומעל לאחוז החסימה. גם מי שבטוח ביכולותיו, מודע לכך שלסקרים יש נטייה להגשים את עצמם, למעט כאשר מדובר בראש הממשלה, שמכה את כל סוקריו בחירות אחר בחירות.

פרסום הסקרים בסופ"ש שעבר היה רגע יוצא מן הכלל. הפוליטיקאים החרדים ראו את התוצאות וחשו הקלה. לא חמשת המנדטים של ש"ס בסקרי דעת הקהל ואפילו לא שמונת המנדטים של יהדות התורה – הם שהעלו חיוך על פניהם. התוצאות שגרמו להם רגע של קורת רוח, היו אלה שהעניקו לשר הביטחון המכהן, לראשונה מאז נכנס לתפקידו, 59 אחוזי תמיכה והובלה משמעותית בשאלת ההתאמה לתפקיד מול מועמדים שבאו מתוך מערכת הביטחון – מבוגי יעלון ועד גבי אשכנזי. מאז כניסתו לתפקיד לא נראתה אמונה שכזו ביכולותיו של איווט כשר הביטחון.

רק לפני שלושה שבועות, כשהתפרסמה ב'הארץ' בקול רעש גדול הפרשנות שתיארה כיצד ליברמן אינו מעורב בתהליכים הביטחוניים ומנותק מהמגעים המדיניים, תמונת המצב נראתה הפוכה בתכלית. בקרב חברי הכנסת החרדים שאינם חשודים באהדה יתירה לשלומה של ישראל ביתנו, התעורר החשש כי איווט יחפה על חוסר המעורבות לכאורה בתחום הביטחוני – בהפניית עודף אנרגיה ומשאבים לקידום חקיקת הגיוס. כאשר אריה מכלוף דרעי יצא מגדרו ותיאר כאן לפני שבועיים את פועלו הביטחוני רב ההשפעה של איווט, גם המחשבה הזאת, מן הסתם, חלפה בראשו.

שלושה שבועות חלפו והמציאות מדברת בעד עצמה – ללא צורך במליצי יושר ועדויות אופי. בחזית הדרום, ליברמן בצוותא עם נתניהו נמנעים מלהיגרר למלחמה ושומרים על איפוק, זאת בשעה שיתר שרי הקבינט ומליצי היושר ביניהם, התוודעו לתהליך אחרי שהתקבלה ההחלטה ולא לפני. הפטפטת של שרי הקבינט על תגובה קשה בעזה, הופסקה ברגע בו נפרדו מהסלולרי ונבלעו בבור שבו מתקיימות ישיבות הקבינט. כשנתניהו וליברמן חשפו בפניהם את השיקולים, גם גדולי המיליטנטים שבין השרים הבינו כי בעת הזאת, עדיף לשמור על פרופיל נמוך.

המציאות שתוארה בפני שרי הקבינט היא של רגע הכרעה שישפיע על פני המציאות המזרח תיכונית בעשור הקרוב לפחות. בשילוב של מתקפות סדרתיות על בסיסים איראניים בסוריה המתקיימות במקביל לערוץ פתוח מול הרוסים והאמריקאים, מקווה ישראל להשיג את היעד של הרחקת האיראנים מהגדרות בצפון. נתניהו הבהיר כי כל התמודדות מקבילה בחזיתות אחרות, תהווה הסחת דעת שתפגע בהשגת המטרה.

הנוסע המתמיד



נתניהו באלמנט שלו מזה מספר שבועות. מצב הרוח שלו נוסק לגובה העפיפונים בדרום, חרף האש שגורמי אכיפת החוק ממשיכים להבעיר לו בחצר האחורית לקראת החקירות העתידיות. השילוב בין סקרים מחמיאים ללו"ז גדוש בהמראות ונחיתות – הוא המתכון המנצח לפתיחת שבוע שבמהלכו ניתן לברוח מכל אזכור בלתי מחמיא של סרך חקירה.

הנוסע המתמיד שמדלג בין מוסקבה לוושינגטון וקופץ בין לבין גם לבירות האירופאיות, הוא אשף של זיהוי אינטרסים אצל עמיתים ורתימתם לצרכיו, במקרה הזה, כשהוא פועל בשם מדינת ישראל: לצרכינו. המסר שנתניהו מעביר לפוטין, הן בערוץ הצבא והן בערוץ המדיני, הוא של אינטרס משותף, ישראלי-רוסי, בבלימת האיראנים בסוריה ודחיקתם מהמדינה. האינטרס הנוכחי של הרוסים הוא לשמר את יציבות השלטון הסורי. באמצעות המתקפות על הבסיסים האיראנים הצליח נתניהו לשנות את המשוואה ולהבהיר לרוסים שבעת הזאת, האיראנים מזיקים ולא תורמים להשגת המטרה. הערך המוסף של נתניהו היה הצגת חומרי המודיעין שחשפו איך האיראנים מנסים להשתלט על אינטרסים רוסיים, כלכליים וצבאיים, דוגמת חשיפת העברת הטילים מתוצרת איראנית עצמית.

"אני נוסע לבקר שלושה מנהיגים ולדבר איתם על שני נושאים – איראן ואיראן", אמר נתניהו השבוע, ערב המראתו לסבב שבועי בבירות אירופה. יש מנהיג לבירה ואת עיתוי ההמראה שלו לפריז בה בשעה שקונצרן הרכב פג'ו-סיטרואן מודיע על ביטול העסקאות באיראן - גם המדינאי הטוב ביותר לא היה יכול לתזמן ללא סייעתא דשמיא.

את העבודה שנתניהו עושה השבוע באירופה, עשה איווט בשבוע שעבר במוסקבה. את המתורגמן דובר הרוסית, זאב אלקין, שנלווה לראש-הממשלה בכל מסעותיו לבירת המעצמה הדומיננטית במזרח התיכון, החליף בשבוע האחרון שר הביטחון איווט ליברמן שנחשב לידיד אישי של שר ההגנה הרוסי. ליברמן הסביר השבוע את ההכרזות האיראניות המתלהמות בפאניקה שאחזה בהם לנוכח ביטול העסקאות וקריסת מטבע הריאל המקומי. ככל שהמעורבות של שר הביטחון בתהליכים הולכת ומוחצנת, כך הולכת ומתחזקת התחושה שעיתון הארץ וכותרותיו, מעולם לא נראו מנותקים יותר מהמציאות האזורית ומההוויה הישראלית.

את הניסיון להבעיר את האש בחזית הדרום, נתניהו וליברמן מזהים כאינטרס איראני שיאפשר להם לשנות את השיח ולהדביק לישראל כותרות שליליות בזירה הבינלאומית. אין זה משנה כמה פצמ"רים ישוגרו על ערי ישראל, התמונות בעיתונות הבינלאומית יתארו תמיד את החייל היהודי כגוליית ואת הילד העזתי כדוד. בעיתוי שבו נלחמת ישראל על האינטרסים הקיומיים שלה במפת הדרכים החדשה בסוריה – אי אפשר לזלזל בכוח להרע של כותרות מהסוג הזה. מעבר לשיקול המדיני, הרי שלאיפוק שמגלה ישראל בדרום, יש גם פן צבאי מובהק. במערכת הביטחון מעדיפים לנהל את העימות הבא בדרום, אחרי שיושלמו ההליכים המתקדמים לבניית הגדר וחשיפת המנהרות.

התגובות הצה"ליות שמתמקדות בכוח הימי, ללא נפגעים בנפש – מזכירות את התיאורים על תקיפת המחרטות, שנשמעו תמיד כמו חרטוטים. הגורם במערכת הביטחון סבור אחרת. לדבריו המתקפות שממוקדות בכוח הימי שהולך ונבנה נובעות מהערכת לוחמת העתיד מול החמאס. יכולת חשיפת והשמדת המנהרות ויכולת העל של יירוט הפצמ"רים – על אף שהמערכת לא יועדה לכך מלכתחילה, מאלצים את החמאס להסתפק לעת עתה בעפיפונים (שלדברי הגורם הבכיר, מיורטים כיום בשיעור של כשבעים אחוזים. מה שלא ממש מסייע לחקלאים שלא יוכלו לראות השנה איך החיטה צומחת שוב).

בצה"ל מזהים בנייה מואצת של כוח קומנדו חמאסי ימי ונערכים לקרב הבא. זו הסיבה לבנייה המואצת של מכשול ימי ולמתקפות הסדרתיות נגד כוח השיטור, שלשומע שאינו בקיא מזכירים את סיפורי המחרטות וריקון הפצצות על עצים ואבנים. איך אמר ראש הממשלה המנוח שמיר? הערבים הם אותם ערבים, והים אותו ים.

דואר צבאי



האופטימיות הזהירה שמשדרים השבוע חברי הכנסת החרדים לקראת פרסום מסקנות הוועדה הצה"לית בשבוע הבא – נשענת גם כן על קריאת המציאות הביטחונית. בניגוד לחקלאים בעוטף עזה שזרעו בדמעה וקוצרים שריפה, הרי שליברמן מתחיל לראות לאחרונה מעט תבואה בשדה החיטה.

הסקרים שמעידים לראשונה על תום חבלי הקליטה ועל ההכרה הציבורית שלה הוא זוכה בשאלת מידת ההתאמה לתפקיד החשוב שבין משרדי הממשלה, הופכים את חברי הכנסת החרדים למעט יותר מאמינים ביכולת העברת חוק גיוס מתוקן בשלוש קריאות כבר במושב הנוכחי. אלמלא חשבו שהדבר בר סיכוי, לא היו ליצמן, דרעי וגפני (לפי סדר המצהירים), מתנים בפומבי את המשך ישיבתם בממשלה בהעברה חלקה של החוק בשלוש קריאות.

טכנית, האפשרות הזאת ברת השגה, למרות עשרים ואחד הימים שצריכים לחלוף בין פרסום תזכיר החוק לבין העברתו בכנסת. אחד מהח"כים החרוצים ביהדות התורה אומנם בדק ומצא שבעבר הועברו חוקים בהליך מזורז – אך איש מבין המעורבים אינו חפץ בכך שבג"ץ יפסול לבסוף את החוק בגינם של מחדלים טכניים והתעלמות מהוראות התקנון.

הסוגיה היותר משמעותית היא זו המהותית. איווט ליברמן מתעקש להבהיר כי בנושא הגיוס הוא שם עצמו על תקן של 'דוור צבאי'. הוא אינו מתערב בתהליך, לא דוחף להשגת תוצאות בהתאם להשקפת עולמו וממתין להכרעת הוועדה הצה"לית – שתציג עמדה מקצועית ולא פוליטית. או במילים אחרות: במקרה הזה, איווט מתעקש להוכיח שמה שנכתב בעיתון 'הארץ' נכון ומהימן. אין לו השפעה והוא אינו מעורב בהכרעה.

מחנה ליברמן



לפי ההדלפות שמגיעות מתוך החדר – וכפי שנחשף כאן לראשונה לפני שבועיים, הרי שהסנקציות הפליליות הוסרו מהשולחן ובמקומן יוחזרו בדלת האחורית סנקציות כלכליות. לפי ההדלפה השבועית הסנקציות הללו לא תהיינה פרטניות נגד תלמידים או ישיבות בודדות, אלא כלליות – בהתאמה לתקציב הישיבות. במישור החשוב מכל של היצמדות ליעדים, הרי שהמספרים יישארו בטווח שנקבע עד כה, אך הם יעוגנו כך שלא ניתן יהיה לשנותם בהינף יד, בהחלטת ממשלה.

השטן נמצא בפרטים הקטנים ורק כשנקרא את הסעיפים והמשפטים, נוכל לדעת ולהסיק האם מדובר בחקיקה שאפשר לחיות איתה, או שמא הגענו למצב של יתפטר מהממשלה ואל יעבור (החוק). במקרה הנוכחי ישיבה על הגדר לא תוכל לסייע, לנוכח העובדה שלחברי הכנסת החרדים אין את הלוקסוס של הימנעות בתקווה לאישור החוק בלעדיהם. לכולם ברור שהחקיקה לא תעבור מבלי שחברי הכנסת החרדים יתמכו פוזיטיבית בהצבעה בשלוש קריאות.

לפני מספר שבועות הובאה כאן הערכתו של השר לשעבר אריאל אטיאס שמגויס למילואים כל אימת שהנושא עולה על הפרק, ולפיה איווט ליברמן יתקשה ציבורית להעביר חקיקה שגם החרדים יתמכו בה. בשיחה עם ח"כ בכיר ביהדות התורה השבוע נדמה שההערכה הזאת התרככה. נותר רק להמתין ולראות האם מדובר בתחזית מהימנה או במשאלה.

העיניים נישאות בציפייה לא רק לתוכן אלא גם להקדמה. נקודת המוצא עד כה הייתה שגם החקיקה שמקודמת כיום היא חלק מהמשחק החוזר על זמן שאול: החרדים דוחפים בכל הכוח תיקון חקיקה, העתירה מוגשת למחרת הקריאה השלישית בכנסת ובג"ץ פוסל את החוק במרווחי זמן שהולכים וקטנים מעתירה לעתירה.

אלא שהפעם מתקבל הרושם שמדובר בסיפור שסופו יכול להיות שונה. ההצעה הנוכחית לא מקודמת בוועדה פוליטית תוך מתן שימת לב מוגבלת לעמדה הצבאית-מקצועית, אלא ההיפך קורה. הגורמים המקצועיים בצבא הם שמגבשים את עמדת הדרג הביטחוני בבלעדיות כמעט מוחלטת. הצרכים הצבאיים ויכולת הקליטה של מתגייסים חרדים – יבוטאו כעמדה אופטימלית של מערכת הביטחון, ולא ככפיית הר כגיגית של פשרה פוליטית על המערכת הצבאית.

הצגה ייחודית של מסקנות מהסוג הזה, עשויה לאפשר לבג"ץ לאשר את החוק חרף הטענות על פגיעה בשוויון. בפסק הדין המכונן בעתירתה של אליס מילר אומנם נקבע התקדים המשפטי ולפיו כדי לקיים את ערכי השוויון צה"ל מחויב בהקצאת משאבים מעבר לשיקולים צבאיים מקצועיים – מה שמלמד כי הבג"ץ יכול ללכת ראש בראש גם נגד מסקנות צבאיות. ועדיין ההבדלים בולטים, שכן במציאות שבה הצבא הוא שמכתיב את דרישותיו בהתאם לצרכיו וליכולותיו, יש סבירות גבוהה כי החקיקה שתאושר בכנסת תאומץ גם בבג"ץ ותאושר ככתבה וכלשונה.

שיקול מהסוג הזה משליך גם על הדילמה החרדית האם לעשות עוד צעד הצהרתי כדי להעביר את החקיקה או להתעקש שלא לסגת אף שעל מהתיקון שנפסל בבג"ץ. אם עד כה שררה ההנחה שכל ויתור חרדי בכנסת – ייענה בפסילה נוספת של החוק בבג"ץ, הרי שכיום, גוברת התובנה כי לאימוץ מסקנות משרד הביטחון בחקיקה יש סיכוי ממשי לסיים את סאגת הגיוס לתקופה הקרובה ו"להוריד את הנושא מהשולחן", כלשון הזהב של הנשיא טראמפ.

ליברמן הודיע השבוע שיציג את החוק בשבוע הבא, לא נותר אפוא אלא להמתין לקיצו של עוד שבוע שיסתיים לקול תרועות החוגגים בשוק מחנה יהודה. שבעה ימים מהיום וניתן יהיה להכריע האם ליברמן והחרדים יכולים להתגורר באותו מחנה בירושלים של מעלה.

הטור המלא מתפרסם במדור 'בית ספר לפוליטיקה' ב'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!