התקשורת שברה את שיא השיאים של החוצפה והעזות של עצמה

הסערה הגדולה שחולל הסירטון שהופץ בתחילת השבוע, בו נראית אשה מבזה פומבית זוג יהודים שביקשו להניח תפילין בנתב"ג, ממאנת לרדת מסדר היום. הנה תזכורת קצרה לדברים שפירסם יהודי העונה לשם גד קאופמן: 'אירוע מדהים אירע הבוקר בשדה, כאשר נשאלתי בנימוס על ידי איש חב"ד אם אני מעונין להניח תפילין?! השבתי בחיוב. או אז קפצה אשה עם מבט מוטרף והחלה לגדף, להציק ולהפריע!! ממש מביש שלהיות יהודי בארץ זה להיות נרדף על ידי הבוהמה השמאלנית, אם הייתי מוסלמי או נוצרי זה היה לגביה יותר לגיטימי'.

סוף ציטוט.

יתכן שמן הראוי היה שמקרה מביש ומצער זה, יעבור ליד תנוכי אזנינו ויתנדף כלעומת שבא. ככלות הכל, מה יש להשחית מילים על נפש אומללה שלפי הנראה אכולת שנאה עצמית, מדובר במקרה קיצון והיא איננה מייצגת איש. אך מה לעשות, האשה נשמעת מדי מפוקסת, מכדי שנתעלם מהמקרה. תוך כדי גיחוכים קולניים, היא השמיעה טיעונים המלמדים על הבנה רבה בנושאי התנהלות ונימוסים במרחב הציבורי. יום אחר כך גם התבררה זהותה של המוחה, היא פרופ' לחינוך ותרבות (!) והכי חשוב שהיא גם חיברה ספר שעוסק בנושא: "חינוך בחברה רבת תרבויות: פלורליזם ונקודות מפגש בין שסעים תרבותיים"...נו, אפשר אחרת?!

ולו יהי שמדובר בעשב שוטה, העשב הזה כבר לא לבד. ניתן למנות רק מהתקופה האחרונה כמה מקרים מבישים שכאלה, אשר די בהם כדי להוכיח שאנו נצבים להוותנו מול ערוגת עשבים רעים ומרים. דוגמאות? בבקשה! רובן אגב מהערוץ הממלכתי הממומן מכספי הציבור: מחאה קולנית באמנים מהציבור הכללי ש"העזו" להשמיע בהופעה בפני ילדים את פסוקי הנצח שלנו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" "ואהבת לרעך כמוך", עבור דרך זלזול חסר טעם בתפילין בתוכנית היתולית העונה לשם (דרך) ארץ 'נעדרת'. וכלה באירוע המביש האחרון, בו הוצגה לילדים במסגרת חידון בסגנון: מצא את ההבדלים, תמונת מרן הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א בלבושו המסורתי, מול להבדיל אלף אלפי הבדלות הצורר האיראני חסאן רוחאני.

דומה שבזה שברה התקשורת את שיא השיאים של החוצפה והעזות של עצמה, לעורר צל צילה של השוואה בין דמות שכל כולה אהבת ישראל ו'חוסן רוחני' לאומה כולה- לדמותו של שונא ישראל חסאן רוחאני "שם רשעים ירקב". והילדים חסרי הישע, שלדאבון הלב טרם זכו ואינם צופים בשיעורי הלוין של הראש"ל, ואינם מלומדי משנתו ההלכתית הבהירה ב"ילקוט יוסף", אכן התבלבלו כהוגן, וכדי בזיון וקצף.

המגיש אמיר איבגי, שייאמר לשבחו ולזכותו, שהינו יהודי בעל לב חם ליהדות, ומהקולות הבודדים והשפויים בתקשורת הכללית שראו לנכון למחות נמרצות על הענין, כמו גם על עניינים אחרים הנוגעים לציפור נפשנו. פנה לבקש הבהרות מהתאגיד על ההשוואה המקוממת הנ"ל, ונענה בשפה רפה ובחצי פה שמדובר בסך הכל בהומור... בקיצור, הם אפילו לא ראו לנכון שיש על מה להתנצל.

וברוח העועים הלזו המנשבת בחוצות התקשורת, המנשימה מלאכותית גוויה מבהילה שלא היתה ולא נבראה, ומריעה בחצוצרות פסטיבל ה"הדתה" המדומה, ניתן לומר שבמקרה האחרון זו תגובה סבירה "יחסית" של אשה מפוחדת עד עמקי נשמתה מ"אסון" ההדתה העשוי להתרגש עליה.

אחר כך היא ניסתה להקהות את מופע האימים שהעניקה לעיני המצלמות, וסיפרה שהם הניחו תפילין 'מעל לראשה', דבר שהוכחש נמרצות מפי הנוגעים בדבר. וגם הסירטונים מוכיחים שלא כדבריה. בכלל, לאור העובדה שהיא מציעה להם ברוב אדיבות ללכת בכלל לקצה השני של הטרמינל, באמת שכל הכבוד לה. ולא לספסל אחר, נניח. מסתבר שמבחינתה כל הרדיוס וכל המרחב שלה, ימה וקדמה צפונה ונגבה, נחשב כ"על ראשה". עוד הגיבה שהיא בכלל הקרבן ונעשה לה שיימינג, כי מישהו אמר לידה משהו על היטלר ועל השואה. דברים שהוכחשו אף הם נמרצות על ידי כל המעורבים בדבר. וגם כאן, לא הייתי שם. אבל משהו עפעס לא מסתדר לי בגירסא שלה. הגיחוך וקולות הצחוק המתהולל שלה, מגלים כמעט למעלה מכל ספק שאיש לא דיבר איתה ולא רמז לה על דברים פוגעניים בכיוון. בודאי שלא שני הצדיקים עליהם יצא קצפה. אחרת היינו אמורים לראות לפחות התיחסות קונקרטית מצידה ולמיצער סוג של הבעת זעזוע המתאימים לאדם ששמע דברים מהסוג שהיא טענה שנאמרו לה. ולא מיניה ולא מקצתיה.

לא נתפלא גם אם יתברר, שהחבדני"ק החביב והעדין, כמו רבים כמוהו בציבור החרדי, הינו צאצא ישיר לניצולי שואה. ואין דבר יותר מופרך מלהעלות על הדעת שהוא חלילה ישתמש בטרמינולוגיה מחפירה שכזו. ובשאלה למי הייתי מאמין יותר האם לזו המגדפת וחסרת התרבות, או למותקף שלכל אורך הסיטואציה הלא נורמאלית הזו לא יוצא מכליו ומשדר קור רוח סבלנות אין קץ. אני בוחר להאמין לגירסתו. נקודה. אז איך נאמר בעדינות, גם להשתולל, וגם לשקר, כיצד לא ידעה הפרופ' שגם אמת היא אופציה?!

וכל אדם מן הישוב תמה: להיכן נעלמה לה הליבראליות, כיצד אנשים בעלי מנת משכל גבוהה מסוגה המתיחסים בסובלנות יתירה ומוזרה לתופעות הכי הזויות ומופרעות בחברה הישראלית, מאבדים את הצפון כשמדובר באדם המבקש לקיים מצות דתו-דתם. היכן החופש האלמנטרי בו הם דוגלים כל העת המאפשר לאדם לנהוג כפי מצפונו והבנתו. למה זה באמת 'מפריע לה", כדבריה, שיהודי מקיים מצוה כה שקטה כהנחת תפילין. (אני מאמין שאפילו את קופסאות הפלסטיק הוא סגר בלאט...). צודק גדי שלו היה נוהג כמוסלמי או נוצרי לא היה הדבר מפריע לה. אבל מדוע?!

וכאילו כדי להגביר את ההזייה מתיאטרון האבסורד אותו סיפקה לנו המלומדת, מסתבר שבעלה, ("אישה" במפיק ה"א- כלשונם של נאורים) הוא פרופ' יורם פרי, מי ששימש בעבר כנשיא הקרן החדשה לישראל...

ועכשיו, תעשו פרצוף של מופתעים!!

ובכן, לפי נתוני אתר 'מידה' הקרן החדשה לישראל תומכת נלהבת ב'נשות הכותל'. כן, באותן נשים תמהוניות המניחות תפילין להכעיס בכותל המערבי המקודש. הן הרי לא מסתפקות במיתחם הריק מ'חוץ למחנה' שהקצו עבורן, אלא מתעקשות להכנס בדוקא למתחם הרגיל, רק כדי להציק ולהתגרות ברבבות יהודים דתיים ושאינם, גברים ונשים, הרואים בצדק בהתנהגותן התגרות ופרובוקציה לשמה.

נכון, נהיה הגונים ונציין שכבר שנים הוא לא מכהן כנשיא, אבל לא נהיה בגדר חושדים בכשרים אם נניח בהסתברות גבוהה שמן הסתם בהחלט בסדר מבחינתם לתמוך בזיוף המחפיר והבלתי טבעי הזה בשם הקידמה והסובלנות, הגם שהוא מהוה הפרעה אמיתית לסדר הציבורי ולמנהגי ישראל הקדושים ובמקום קדוש. ומאידך, באותה נשימה, הם ירדו לחייו של יהודי אותנטי שכל 'חטאו' מסתכם בכך שביקש למלא את חובתו- זכותו היהודית להניח תפילין בינו לבין עצמו ולבין קונו.

ושומה עלינו לנסות לברר מעט לעומק מה הם שרשי השנאה הלזו שמולידה ומצמיחה פירות ביאושים שכאלה.

כדי להבין מה בדיוק הציק לאשה הנאורה. נעניק לה את רשות הדיבור, רשות הצעקה, ליתר דיוק. להלן תמליל מדבריה. לא נגענו.

"יש לך את כל המקום הזה, למה דוקא פה?! יש כאן בני אדם, ציבור, לא רוצים להיות חלק ממך...לא רוצים להיות חלק ממך"

והמשפט הזה הסביר כמעט הכל:

"לא רוצים להיות חלק ממך!!"

היא חשה מאויימת, כשיהודי מניח תפילין לידה זה הופך אותה בעל כרחה שלא בטובתה ל'חלק ממנו'.

וההסבר, יש לומר, פשוט למדי, והוא קשור למה שמתחולל בעמקי הנפש הישראלית. רוח קדושה מנשבת בליבו של כל אשר בשם יכונה, כמה שיתרחק וישיל מעליו כל סממן יהודי, ורוח זו לא נותנת לו מנוח, מנקרת היא כל יום ויום בליבו ואומרת לו: לא זו הדרך ולא זו העיר! חיזרו הביתה!' זו הבת קול שיוצאת בכל יום ויום מהר חורב וזועקת 'שובו בנים שובבים!'

יש שהרוח גוברת על הנפש, והם אכן נכנעים לה ובסופו של תהליך הם שבים בתשובה שלימה. אבל יש חלשי אופי, שאינם יכולים להתמודד עימה, אז הם נלחמים, פשוט נלחמים. ועושים הכל על מנת לפזר אותה ולפוגג אותה.

לא זה המשתחוה על אפיו ארצה טורד את מנוחתם, ולא זה המגפף את גילוליו מוציא אותה מדעתם, אבל אדם שומר תורה ומצוות- השייכות בבסיסן אף להם- מוציא מהם את הטירוף במלוא עוזו. התנהגותו בעיניהם מהווה קריאת תיגר המערערת על עצם קיומם, על עצם הוייתם. כשיהודי מניח תפילין – הוא הופך אותם בעל כרחם ל"חלק ממנו", כלשונה, וזה מציק ומכאיב. וגם מחייב. תעשה טובה, הם צועקים בחירוק שיניים: לא לידי! אל תזכיר לי מה הייתי אמור להיות, מה הייתי אמור לעשות. אל תציב בפניי מראה. כי עצם נוכחותך כאן, באייר פורט המודרני ב2018 עם אותן תפילין בנות אלפי שנה, מעיקה עלי, מאיימת על שיירי השיריים של בטחוני העצמי ב'צדקת' הדרך.

לכן הם צועקים, לכן הם מתלוצצים, 'זה דרכם כסל למו- יודעים רשעים שדרכם למיתה אלא שחלב מונח להם על כסלם' (שבת לא, א). החלב מסייע להחליק כל תוכחה כמו מגן משוח בשמן. והיא הליצנות אחת הדוחה מאה תוכחות. המגחיכה והמזלזלת בכל הקדוש והיקר, ובמי שעדיין מחזיק בו. בבחינת "מואס באחרים העושים". בכך המצפון המעיק מוצא מעט מרגוע מדומה.

רבותינו בתלמוד (מסכת פסחים דף מט ע"ב), כתבו דבר נוקב מאוד 'גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין העובדי כוכבים לישראל' ובאמת ייפלא, היתכן שיהודי שחטא והתרחק ישנא את אחיו התלמיד חכם יותר ממה שהגוי שונא יהודי? והתשובה: נכון, גוי מקנא ושונא, אך זו שנאה בלי הרבה טעם. אמנם "הלכה היא בידוע עשיו שונא ליעקב" אבל זהו כמו הלכה בלי הסבר. שכן בסתר לבבו גם הגוי מבין את הפער, את ההבדל התהומי בינו לבין היהודי הערכי, הוא איננו רואה תחרות של ממש בינו לבינו. היהודי לא משמש לו מראה מטרידה ומודל לחיקוי.

לעומתו, עם הארץ שיהודי הינו ובשונה מתינוק שנשבה, מתוך בחירה ובזדון סר מדרך התורה והמצוות (ראו הגדרתו במסכת סוטה כב ע"א ובתוספות בגיטין דף סא ע"א ד"ה איזהו עם הארץ), הוא רואה ביהודי השומר תורה ומצוות ועל אחת כמה וכמה בתלמיד חכם השוקד על התורה סדין אדום, דמות שבהתנהגותה משמשת כתוכחה נוקבת: ראה שהדבר אפשרי- לו רק רצית.

התלמיד חכם ושומר המצוות מזכירים לו בעצם הוייתו מהי צורת יהודי, מהי צורת עובד השם. וזה עושה לו רע מאוד. הרי נוח לו לחיות בתירוצים שקשה, שאי אפשר, שלא מתאים חלילה לדור. ובא זה וחי לו חיי תורה מלאים, ומקיים מצוות. והכי אוכל את הלב... שהוא עוד מאושר. זה מביא לקנאה ולשנאה גדולה ועמוקה יותר.

וכאן אולי טמון השורש, הם כועסים משום שהם פשוט מפחדים, מפחדים מהצל של עצמם, הם מתחלחלים מול תופעות שמאתגרות אותם, מול מראות שהם מעדיפים היו לשכוח ולהדחיק עמוק עמוק בשולי התודעה.

ואליהם ייאמר: אחים יקרים! אחיות יקרות! אם לא תתעשתו- אם לא תעשו צעד מבורך בכיוון הנכון, נכונו לכם עוד הרבה סיבות טובות לפחד... אתם הופכים, ובצדק, למיעוט שולי ומתגונן, מול רבים מעמי הארץ המתיהדים, מול הרוב ההולך ומתהוה השב למורשת אבותיו, הדבק בתורה ובמצוות כי ליבו בוער באש תמיד, אש שלהבתיה, אשר מים רבים לא יכלו ולא יוכלו לכבותה: "כי לא תשכח מפי זרעו!"

(הטור מתפרסם בעיתון 'הדרך')

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!