כך הפכו דמעות בנות הסמינרים למשחק פוליטי • טור מיוחד

"ככה זה בפוליטיקה", אומרים כולם - ובצדק. ובכל זאת, כשעומדים מן הצד ורואים איך עובדת השיטה, קשה שלא לצחקק. ככה זה בפוליטיקה, ובכל זאת, זה עדיין מצחיק וגם עצוב, בכל פעם מחדש.

אמרה את זה השבוע יו"ר מפלגת קדימה, ציפי לבני, כשדיברה בפני סטודנטים באוניברסיטה העברית: "ראש הממשלה בא לדיון בשמינייה וביקש להעביר כספים לפלסטינים. נתניהו הסתכל ימינה, ראה את ליברמן, שאמר לא - וההחלטה לא עברה".

לבני סבורה ש"ראש הממשלה, מבחירה, הוא תינוק שנשבה ומתמסר בקלות - אין לו מערכת ערכים ששווה כנראה להסתכן פוליטית למענם, אחרת לא ניתן להצדיק את התנהגותו".

ננסה שנייה להפעיל את הראש ולחשוב מה הייתה היא עצמה עושה אילו הייתה מנהלת קואליציה. וכי לא הייתה מנסה לתמרן בין כל מרכיביה? ברור שכן, אחרת הממשלה שלה הייתה מתפרקת תוך יום וחצי.

"אני שומע קולות רקע סביב ומוזר לי לראות איך אנשים שדיברו בעבר נגד בית המשפט העליון, היום הפכו למגיניו", אמר יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, בפתח ישיבת סיעת הליכוד. נו, מה, הוא לא מבין שככה זה בפוליטיקה?

בפתח אותה ישיבת סיעה הצליח ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להרשים בכישורי הלוליינות הפוליטית שלו. הוא פתח וסיפר כי כמו רבים מחבריו פה לחדר גם הוא התחנך על תורתם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. זו כבר פתיחה יפה הסוללת לו כבישים לליבם של חברי הכנסת. הם כל-כך אוהבים את הזמירות הליכודיות הללו.

אבל אי-אפשר בלי לסלול שבילים גם לליבם של העיתונאים הנמצאים בחדר, וגם בשבילם יש סוכריות לחלק: "כל עוד אני ראש הממשלה, ישראל תמשיך להיות דמוקרטיה חזקה, דמוקרטיה למופת, איש לא יגיד לאף אחד מה לחשוב, מה לכתוב, מה לחקור, מה לשדר".

כמה שעיתונאים אוהבים לשמוע את המילים הללו.

אבל, וכמה טוב שתמיד, אחרי כל משפט הנאמר בפאתוס יש גם את ה'אבל'. אבל, אומר נתניהו, חופש הביטוי חייב להינתן לכל חלקי העם. מתן ביטוי לחלקים בחברה שעד כה לא נשמע קולם - לא רק שאינו פוגע בדמוקרטיה, זהו חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה.

אם ננסה להעניק פרשנות לדבריו, זה יוצא בערך כך: רבותי העיתונאים, תקשיבו לי. אני ראש ממשלה, אבל אני גם יו"ר תנועה. אני צריך לרצות את האינטרסים של המדינה, אבל אסור לי להרגיז יותר מדי את חברי מרכז הליכוד. בטח שגם לא אתכם, העיתונאים הנכבדים. אם הייתי יכול לוותר על נוכחותכם פה בחדר, לא בטוח שלא הייתי עושה זאת. האנשים שלי מתמרנים בכבוד עם משחקי ה'פול', ואיזה כלי תקשורת יגיעו מתי וכמה. אין מצב ש'קול ברמה' ו'קול חי' יגיעו שניהם יחד לישיבות ממשלה, כי תבינו, אין מקום בחדר. 'קול ישראל' ו'גלי צה"ל' כן, אבל זה כבר נושא אחר".

עכשיו תשמעו ותבינו, ואני חוזרת לדברים הרשמיים של נתניהו: "יש רצון אצל רבים כאן לתקן עיוותים היסטוריים של חוסר ייצוג הולם, ייצוג שלא תמיד בא לידי ביטוי במוסדות השונים בחברה הישראלית".

פירוש: הליכודניקים טוענים שהימין לא יודע לשלוט, שלא עשינו מספיק כדי לכבוש את שני המוסדות שנותרו בידיים שמאלניות: העיתונות ובית המשפט העליון. למען האמת, לא עשינו מספיק כדי לחבק אל חיקנו את העיתונות שאינה שמאלנית. מלבד 'ישראל היום' שמקבל מאיתנו יחס משפחתי ואוהד, שאר כלי התקשורת, שאינם חשודים באהבת השמאל, כמו למשל 'קול חי' או 'קול ברמה', או בכלל התקשורת הימנית הדתית-לאומית והחרדית, לא זוכה מאיתנו ליתר תשומת לב, אבל זה בגלל התחושה שהם במילא בכיס שלנו. הליכודניקים, בקיצור, מצפים שאעשה סדר בגופי השמאל. עכשיו תבינו, אני ראש ממשלה, אני לא יכול ללכת רחוק מדי, אני חוטף אחר-כך ביקורת צולבת מהתקשורת, שעד שלא החלפתי אותה - לא החלפתי, ועד שלא השתקתי אותה - לא השתקתי.

לכן, ואני שבה אל המילים הרשמיות: "אני אחראי שהדבר ייעשה בהתאם לרוח הלאומית-ליברלית שחונכנו עליה, במתינות, באחריות, ותוך מתן כבוד לאחר. בפעמים שבהן חשבתי שמתגבשת יוזמת חקיקה שעלולה לפגוע בדמוקרטיה ולו במעט, אני גנזתי אותה לאלתר. גם כשלכאורה היה לה רוב מוחץ. נמשיך להנהיג את העם בדרך אחראית. נשמור על הדמוקרטיה, נשמור על חופש הביטוי, נשמור על זכויות המיעוט ונאפשר לכל חלקי העם לבוא לידי ביטוי".

רוצים פירוש? קבלו: צעד אחד קדימה, שניים אחורה, בזהירות, במתינות, אני עושה צעד, קורא מה כותבים עלי בתקשורת (לא האוהדת), מחליט איך פוסעים הלאה. במתינות, באחריות ותוך מתן כבוד לאחר. אסור להגזים, צריך לזכור שפוסעים על חבל דק. יש עוד לפחות מחצית השנה לקואליציה, תנו לי ללכת בקצב שלי ויהיה בסדר. אתמרן. לחוק אחד אתנגד, אחר אקפיא, על עוד אחד אצביע בעד, לעיתים איעדר מהאולם. תנו לי, במתינות, באחריות.

ככה זה בפוליטיקה.

וליצמן זעק: הרס, הרס, הרס

משהו במבע פניו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, כשעלה אתמול על הדוכן כדי להשיב לאי אמון האופוזיציה על רקע המצב במערכת הבריאות, לא בישר טובות. ככה הוא היה נראה רגע לפני שעלה לדוכן להציג את ה'צטעלע' המפורסם בכתב ידה של ציפי לבני, ובו המספרים ה'מרשיעים' של הבטחותיה הכספיות לחרדים, אם יצטרפו לקואליציה בראשותה.

בידו אחז נייר, והתחושה שלי הייתה שהוא הולך לתקוף ובגדול: "במקורותינו נאמר 'הזהרו מן הצבועים, שעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס", פתח, והחל 'לירות' חיצים במפלגת 'קדימה'.
"נדרשת הרבה צביעות ומידה גדולה של עזות מצח מצד נציגי סיעת קדימה לבוא ולהאשים דווקא את הממשלה הנוכחית בבעיות הקיימות במערכת הבריאות בישראל, שכן ממשלת קדימה שהייתה כאן בשלטון לפני שלוש שנים, וגם ניהלה את משרד הבריאות, הרסה, פשוט הרסה, את מערכת הבריאות שלנו, ואני עסוק יום ולילה בשיקום ההרס הזה, נוכח הירושה הקשה שהשארתם לי במשרד הזה. הרס. הרס הרס".



עכשיו תראו, זה לא רק המילים, זה גם הטון. ליצמן פשוט צעק לעברם, כאילו החליט, באופן נחוש, שלא לוותר להם הפעם.

לפני זמן מה, בדיון שנערך בוועדה בנושא סל התרופות, תקף ליצמן את ח"כ רחל אדטו, ד"ר במקצועה ומי שנושא הבריאות הוא נושא הדגל שלה בכנסת. היה זה לאחר שדוברה שלח במיילים קריאה לחברי ועדת הסל להתפטר, בשל התקציב הבלתי מספיק שניתן לסל התרופות - 300 מיליון שקל.

ליצמן החליט שלא 'לשתוק לה' ותקף אותה אישית: "את היית חברה בוועדת הסל במשך שש שנים", אמר, "בשנה הראשונה לא היה שם שקל, בשנה השנייה היה לכם 60 מיליון, בשלישית 160 מיליון, למה לא פרשת?"

חוץ מלהחוויר, לאדטו לא ממש הייתה תשובה טובה לתת. הקשבתי לדבריו במליאה ותהיתי אם יגיע גם לקטע הזה, האישי, אבל אם זה היה כתוב לו על הנייר, הוא החליט לוותר. אבל אדטו התקשתה לשמוע את דבריו. שוב ושוב אמר לה יו"ר הכנסת, ראובן רובי ריבלין, כי בפעם הבאה לפני שהם מציעים אי אמון שיחשבו פעמיים אם בא להם לקבל את התשובה החריפה של ליצמן. האחרון, אגב, המשיך לעמוד על הדוכן, שב ומזהיר כי "יש לי סבלנות" וכי עוד ארוכה היא תשובתו.

הוא 'ירה' לחלל נושא אחר נושא. "אלף מיטות הוסיפה ממשלת נתניהו. אתם יודעים כמה מיטות הוספתם בממשלת קדימה? אפס! אף מיטה אחת! כלום. אז מי מדבר על הרס המערכת?" כמעט שאג.

על שר הבריאות הקודם ריחם והחליט למדר אותו מהנאום, מפני 'והדרת פני זקן'. אבל רק לכאורה, כי באופן מעשי אמר כמעט הכול. אמר שהאיש "היה שייך למפלגת הגמלאים", גם אמר שבתקופתו הופרטו שירותי בריאות התלמיד, ואחיות בתי הספר הפכו לעובדי קבלן.

"וכעת אני צריך לעמוד בכנסת ובוועדות הכנסת ולהסביר, פשוט להתפתל ולהסביר, על ההחלטה המוטעית הזאת שלכם! סליחה, קצת צניעות רבותיי, איפה הבושה?", המשיך ליצמן.

וכמו בדקלום מתוזמן המשיכו היריות: "מי הוציא את עובדי ההוסטלים לניצולי שואה מחוץ למערכת? קדימה. שוב קדימה. בתקופת מי לא היו מכשירי אמ.אר.איי בבתי החולים שבפריפרייה? קדימה. שוב קדימה. מתלוננים על הסכום הזעום של סל התרופות ועל כך שהוא הביא טיפולי שיניים חינם לילדים? כן כן, שיניים לילדים, חשובים גם מסל התרופות, לפחות כמו משחה נגד קרחת, שיש בסל.

"הורדנו את מחירי התרופות ב-25% אחוזים. חשפנו את הדו"ח שחיברה ממשלת קדימה, ושהוסתר מהציבור הרחב. חשפנו פערי מחירים בתשלומי התרופות בישראל. תרופה שעולה 95 אגורות עולה לנו, לציבור, 14 שקל, ודרשנו להוריד. מי הורס את הבריאות שלנו? מי כאן כדי להגיד לנו מה לעשות בבריאות? קדימה? מי? עליכם להצביע אי אימון בממשלה שלכם על חולי המערכת שהרסתם. הרסתם במו ידיכם".

אחר-כך עבר למתקפה בנושא אחר: "התלוננתם נגד משרד הבריאות הדורש מהרופאים המתמחים לשוב לעבודה ושאנו לא מגבים את הרופאים המתפטרים. ואני שואל אתכם, היכן שלטון החוק? מה עם שמירת החוק? מי כאן מעל החוק? האם שלטון החוק זה רק בפרשת עמנואל? לפני שנה וחצי, הכניסו עשרות אנשים ומורים לכלא, למאסר, בטענה של ביזוי בית משפט. והנה אני לא שומע את אנשי שלטון החוק של קדימה, מגנים את הרופאים שמצפצפים על השופטים, פוגעים בחוק ומבזים את בית המשפט. שלטון החוק זה חד צדדי? רק להטיף מוסר לאחרים?"

ושוב נפלאות הפוליטיקה. וכי ב'קדימה' לא יודעים את כל הנתונים הללו? יודעים גם יודעים. "והכול מצוין עכשיו", 'עקץ' יואל חסון את ליצמן במהלך דבריו. אז נכון, לא הכול מצוין, אבל גם הוא יודע שבתקופת ליצמן נעשה במשרד הבריאות מה שלא נעשה מאז קום המדינה.

אז למה בכל זאת תוקפים אותו? כי זו פוליטיקה. האופוזיציה חייבת לתקוף וחייבת 'קורבנות' מקרב חברי הממשלה. ככה זה. אם קדימה הייתה מרכיבה ממשלה, היה זה ליצמן שהיה עומד על הדוכן ותוקף את שרת הבריאות רחל אדטו על מחדליה.

"אנשים מתים בחוץ", ביקש חסון להזכיר לליצמן.

"אז אולי נפסיק את הישיבה כי אנשים מתים בחוץ?", 'עקץ' אותו ריבלין חזרה, כשהוא לא ממש אוהב את ההשתלחות המרושעת. כאילו ליצמן, במקום להציל חיים בחוץ, שם מתגוללות הגופות, עומד ונואם פה נאום חסר תועלת.

"אז הכול מצוין עכשיו", המשיך חסון לסנן בציניות...

ואז עבר לנושא הטרנדי הבא: "אז למה שלא נביא רבנים מהודו? משגיחי כשרות מהודו?", תהה.

גם בנושא הזה לא נותר ליצמן חייב. איש לא חשב שנתניהו הציע 'ברצינות' לייבא רופאים מהודו. היו שאמרו שהוא 'זרק' את זה לחלל כדי לכופף את הרופאים, היו שהסבירו כפי שליצמן הסביר אתמול. "כבר שמונה חודשים אנחנו בודקים איך אפשר לתת רישיונות לרופאים ממדינות שונות", הסביר. "ולא, לא רק לרופאים מהודו. גם לרופאים מהאיחוד האירופי שמתקשים לקבל פה רישיונות. על זה דיבר נתניהו. הם ישראלים לכל דבר, הם עושים עלייה, לנו חסרים רופאים ולהם חסרה עבודה, אז למה לא לעשות שידוך בין הצדדים?"

רוצים פירוש? ובכן, אומר בעצם ליצמן, אנשים שומעים 'הודו', לא מבינים על מה דיברו ותוקפים את ביבי ואותי. כאילו דיברנו על רופאים גויים מהודו. מי בכלל דיבר על זה? למה אנשים לא מנסים להבין מה אמרו ומה הם שמעו. אנחנו טוענים מאז ומתמיד שאין טעם להקשיח את מתן הרישיונות. למה לרופא מניו זילנד נותנים להיות רופא בישראל ולרופא מיוון לא? שניהם יהודים, שניהם ישראלים.

אבל קדימה, כמו העיתונאים, חייבת כותרות ואקשן. כשהליכוד יישב על הספסלים שלהם, אגב, הם יחפשו את אותו דבר. תזכרו שהזהרנו.

ליברמן מתכונן לכתב אישום

נעבור לעוד פוליטיקאי משופשף לגמרי, יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. איך קרה שפוליטיקאי רציני כמו ליברמן נתן, במרחק של כמה שעות, אמירות סותרות זו לזו?

אתמול, בישיבת הסיעה, הבהיר לחברים שפינוי המאחזים ביהודה ושומרון הוא 'קו אדום' מבחינתו והוא מוכן לפרק על זה את הממשלה.

הוא הסביר שמדובר בישובים עם עשרות משפחות, לא מאחזים קטנטנים, הם נבנו כחוק, עם כל האישורים הנדרשים, אז עם כל הכבוד זה לא יעבור מבחינתו. מדובר בפרשנויות בלבד, אם כי בהחלט לא כדאי שיעמידו אותנו מול דילמה שיקשה עלינו לעמוד מולה. אתם הבנתם את זה?

ננסה להיכנס לרגע לראשו של ליברמן ולהבין מה באמת עובר עליו ולאן הוא חותר. נכון שמדובר בפרשנות שאין לה כל אישור רשמי מצידו (או מכל צד אחר), ובכל זאת קשה שלא להתרשם אחרת.
בעוד שבועות אחדים יחל השימוע של ליברמן. לא יעשו לו חיים קלים במיוחד, אבל הוא יוכל לחיות עם זה עד לשלב הסופי של הגשת כתב אישום - אם וכאשר. סיפור של כמה חודשים שמביא אותנו אל הקיץ הקרוב.

הדבר האחרון שליברמן רוצה הוא להתייצב בפני הבוחרים שלו ולומר: 'פרשתי כי אסור לי להמשיך בתפקיד'. הרבה יותר אלגנטי לצבוע את התמונה בצבעים נוחים לו.

מה עושים? מאז פתיחת המושב ועד לסיומו 'מפמפמים' אמירות שנצברות ברזומה שלו. אם וכאשר ייאלץ לפרוש, הוא יוכל לומר: 'הזהרתי אתכם בישיבת סיעה סמוך לפתיחת המושב שאם נתניהו לא יעשה כך וכך זה קו אדום, הזהרתי אתכם כמה שבועות אחר-כך שפינוי מגרון גבעת אסף ועוד הם קו אדום מבחינתנו, הזהרתי והזהרתי'.
.
עם אוסף מרשים כל-כך של דרישות ימניות נחרצות, כמה יפה להגיע אל הבחירות ואל הבוחר. טוב לבוחרים הימניים שמאוכזבים מהסחורה שהליכוד מספק להם, טוב לקהל הרוסי, טוב לחב"דניקים, טוב לישראל ביתנו.

ומה אם בסופו של דבר לא יוגש כתב אישום? נו, אז מה יש לו להפסיד. איש לא יעניש אותו על האמירות שלו, נתניהו צריך אותו ושומר עליו. גם העיתונאים לא יבואו איתו חשבון על כך שהשתמש בהם לצרכי עצמו, כי הרי כולנו יודעים שככה זה פוליטיקה. ומי שלא מבין את זה, לא מוכרח להיות עיתונאי, יש עוד מקצועות בשוק. אפשר, אגב, גם להיות רופא.

המשחק פה כעת הוא למשוך את הזמן. לפני כשבוע ביקשה המדינה מבג"צ לדחות את מועד הריסת הבתים בגבעת אסף בחצי שנה, עד להגעה להסדר. ועדה מיוחדת יושבת על המדוכה ומנסה למצוא פתרונות חוקיים, וגם אם בסופו של יום לא תצליח למצוא אותם, הרי שעצם משיכת הזמן גם היא הישג. בין לבין מתגבשות גם יוזמות להצעות חוק שיוכלו למנוע את הרס הבתים.

חצי שנה, אגב, זה כל מה שצריך נתניהו. בתום מחצית השנה יכול להיות שבכל מקרה ליברמן יפרק לו את המגדל. אף אחד גם לא בטוח שטוב לנתניהו לסיים שנה אחרונה בקדנציה שלו עם אובמה שנבחר - אם וכאר - לכהונה שניה, כך שיתכן ששנה מהיום הוא הזמן המתאים לכולם ללכת לקלפי.

אגב, יש לו לליברמן בעיה קטנה והיא התחרות העזה בינו לבין הליכוד בשאלה מיהו ימני: בשבוע האחרון 'הפציץ' הליכוד את הכנסת בחוקים ימניים, וליברמן הרי צריך להיות יותר ימני מימני, כדי שמישהו ישים לב לאמירות שלו. רמז על אפשרות של פירוק ממשלה תמיד 'עובד', עיתונאים קופצים עליו כמו על כוס מים במדבר צחיח.

תהיו בטוחים שנתניהו ואנשיו לא מודאגים מאמירותיו של ליברמן. גם הם יודעים מהו תאריך היעד שעד אליו הם יכולים לישון בשקט, רגועים. אגב, רק כעת הם השתחררו מהטראומה של איום שר המדע דניאל הרשקוביץ. זוכרים שהוא אמר לפני כמה ימים משהו על אפשרות של פרישה?

30 השקלים של האברך

אם שמעתם בשבוע שעבר צפירות עולות ויורדות בנושא 'חוק ביטוח האברכים', אפשר לצאת מהמקלטים. מי שחשב שהחל מהחודש הקרוב יגזרו 30 שקלים מהכנסתו החודשית של כל אברך לטובת ביטוח שיפרנס את רעייתו במקרה אסון חלילה - הקדים את המאוחר.

למה בכלל התעוררה המהומה? מתברר שמישהו הגיע לכנסת כדי לבשר ליוזם הצעת הביטוח, סגן שר האוצר, איציק כהן, כי מתכוונים לעקוף אותו ולהתארגן באופן פרטי לבצע את מה שהוא רוצה לבצע באופן ממלכתי. כהן כעס, מישהו שמע, והנושא שב וצף לאוויר העולם.

הרבנים לא מסכימים, אמרו, והציעו לכהן לעשות סבב בבתיהם. מתברר שהשאלה כבר הגיעה לפתחם של גדולי ישראל (לא כולם), ומי שנשאלו הביעו את דעתם לשלילה. נו, עכשיו לך תמצא רב שיורה אחרת.

מהי באמת הבעיה עם החוק הזה? לכאורה, מדובר ברעיון טוב, ובמקרה של אסון, "אל תגידו שלא הזהרנו" ו"איך בכלל מעיזים להתנגד ולקחת אחריות לכך שחלילה יקרה משהו ומשפחה לא תהיה מבוטחת. ארגון ערבים הרי דואג לחתן את ילדי הנפטר, אבל מי ידאג לפרנסתם החודשית?", מסבירים תומכי ההצעה.

גפני לא יעביר את זה בוועדת הכספים, אני מנסה לומר להם. אבל הם טוענים שההצעה "אפילו לא צריכה לעבור ועדת כספים".

האמנם? תלוי. אם אמור כל אברך לממן את הביטוח מכספו שלו, כלומר, מהון העתק המוענק לו מידי חודש בחודשו ממשרד הדתות (תשכחו מתורמים, עד שראשי הישיבות מגייסים מהם את הכסף, האברך יכול למות מרעב), באמת אין צורך באישורה של ועדת הכספים. אבל אם, כמו שהבינו כמה מהרבנים שנשאלו בנושא, הכסף אמור להגיע מקופת האוצר, בדרך כזו או אחרת, ברור שצריך את האהדה של גפני. האחרון, מצידו, לא חושב שטוב להניח למדינה להתערב לאברך לאן ילך כספו, את מה יבטח ואת מה לא. היום מתערבים בזה, מחר מתערבים במשהו אחר.

האם ש"ס עצמה, כתנועה, תומכת בחוק? למען האמת, קשה לדעת. איציק כהן ניסה להעלות את הנושא שוב ושוב בישיבות סיעה. באופן רשמי השר אלי ישי תומך בהצעה, גם הגר"ע יוסף הורה לו לקדם את הנושא. באופן מעשי, כל מי שמכיר את ישי יודע שהוא לא יקדם דבר כל עוד אין הסכמה רבנית. למה לו לריב עם גפני? הציר שנוצר ביניהם במהלך החודשים האחרונים יציב מדי כדי לסכן אותו על הצעה אותה מקדם סגן שר, שעם כל הכבוד לו, אלי ישי לא עובד אצלו.

רק נזכיר את דבריו של השר ישי ביום רביעי שעבר, בנאומו במליאה. היה זה לאחר שהוגשה שאילתה לסגן שר האוצר בנושא הדיור הציבורי. כהן אמר מה שאמר, הסביר מה שהסביר, ומה שאמר לא היה ממש בעד הדיור הציבורי. הוא היה יותר עמדת אוצר ופקידיו.

ואז עלה יו"ר מפלגתו והבהיר: "עם כל הכבוד לסגן שר האוצר, איציק כהן, בחור מוכשר ועושה
עבודה מצוינת, הוא עדיין סגן שר האוצר. אנא מכם, גם חברי הליכוד, תפנו לשר האוצר שלכם. אנחנו נביא את כל ההצעות בעניין של דיור ציבורי. תעזרו לנו. במקום שתתקפו את סגן שר האוצר ותיהנו להשתעשע בהתקפה נגדו, תבדקו עם שר האוצר שלכם אם הוא אכן מוכן לתמוך בדיור ציבורי או לא. אנחנו בכל מקרה ניאבק בעד הדבר הצודק, הזועק והנכון הזה".

קרי, יחשוב שר האוצר מה שיחשוב, ישלח את סגנו לומר מה שיאמר, לנו בש"ס יש דעה ברורה בנושא, והיא שונה.

במילים אחרות, לא על כך חוק או הצעה שמביא הסגן ממשרד האוצר חייב יו"ר תנועת ש"ס לומר אמן. הם אמנם מאותה מפלגה, אבל ככה זה בפוליטיקה.

ומה עם האפלייה בסמינרים?

ואי אפשר שלא לקנח עם משרד החינוך ועם הנושא הכאוב של אפליית בנות בסמינרים.

אבל תחילה חובה להזכיר את האירוע החגיגי שנרשם בתולדות ימיו של שר החינוך, גדעון סער: השלום עם סגנו לשעבר, מאיר פרוש.

אני, באופן אישי, לא כל-כך אהבתי את האופן שבו הוא נעשה. ולמה? ובכן, לפני פחות משנה החלו להישמע מכיוון מסדרונות משרד החינוך זמירות חדשות ביחס לציבור החרדי. אנחנו, העיתונאים החרדים, אהבנו את זה והצטרפנו למחולות.

סער התקבל ובא בבתיהם של גדולי ישראל, אנחנו צילמנו ותיעדנו. למען האמת ההחלטה לשנות קו התקבלה עוד לפני שנחת סגן השר מנחם אליעזר מוזס במשרד. הייתה זו החלטה פרגמטית שהתבקשה לאור שאיפותיו הפוליטיות של סער, שלא מתכוון לבלות את שארית חייו במשרד החינוך, ולא יתנגד ביום מן הימים לאייש גם כס של ראש הממשלה במדינת היהודים. אבל כשאתה רוצה להגיע למקום כזה, אתה לא יכול לצבור לך אויבים רבים מדי. בטח לא להסתכסך עם הציבור החרדי.

ישבו יועצים חכמים ומצאו כי אפשר למצוא סיבה למסיבה. הנה נכנס למשרד סגן שר חדש, נחבק אותו אל חיקנו בחום, ונבהיר כי בזכותו השתנה היחס. שנה רץ ההסדר הזה יפה, מוזס וסער הפכו לחברים בלב ובנפש, ואז ביום אחד לא בהיר מחליט השר לערוך שיחת פיוס עם סגנו לשעבר. אם היה מעדכן את מוזס מראש, ניחא. אם היה מביא גם אותו אל השיחה ההיא, גם בסדר. אבל להודיע לו על כך ברגע האחרון ולהשאיר אותו נבוך - זה כבר לא צעד חברי.

המעניין הוא כי מוזס, מצידו, אפילו לא מבין על מה אני מדברת. הוא מספר לי שוב ושוב איזו חברות איתנה שוררת בינו לבין השר, אם היה פה טעם להיפגע, הוא לא מכיר את הטעם הזה. מתברר כי זה בדיוק מה שמאפשר את האידיליה בינו לבין השר. האופי הנוח. "הפסקת אש" ולא "שלום", מסבירים לי גורמים יודעי דבר במשרד החינוך בדבר השלום החדש עם פרוש. "זה כמו השלום עם מצרים", הגדיר לי אחד מהם לפני כשבועיים.

מתברר, שלאיש מבין הצדדים לא היה נוח עם המצב המלחמתי. לא נעים לפתוח בבוקר את 'המבשר' ולקרוא על עצמך כתבות לא אוהדות, לא נעים להיות פוליטיקאי שרשום בדפי ההיסטוריה כמסוכסך עם שר חינוך - כמה טוב ללחוץ ידיים, פה מודעה, שם כתבה אוהדת ובא לציון גואל.

ומוזס כבר יבין. האמת, הוא מבין. אני, קצת פחות. אבל ככה זה בפוליטיקה, אומרים כולם, וגם אם אני לא ממש אוהבת את זה, הם כנראה יודעים על מה הם מדברים.

ובכן, מהסכם השלום עם פרוש, נעבור אל שלום אחר השורר בין השר סער לבין השר ישי ולא מהיום. השבוע, בצל אותו שלום, הצליח סער לטרפד לש"ס את חוק הדגל שלה למניעת הפליה בסמינרים. במשך שבוע ימים פמפמו דוברי שר הפנים על ההצעה החשובה, שתשים קץ לאפליית הבנות בסמינרים.

ח"כ מיכאלי, עו"ד במקצועו, טרח, הכין והביא, וכולם קיוו שתגובתו של עו"ד יואב ללום, לפיו מדובר בעוד קשקוש (הוא בחר במילים מתאימות יותר) של ש"ס, לא יתבררו כצודקות.

לא נעים לספר לקוראים על חוק (אחד השבוע, אחד בשבוע הבא), ובשבוע שלאחר מכן להתנצל בשם ש"ס ולהסביר שמה לעשות, לא היה רוב.

אבל זה בעצם מה שיש לעשות. להתנצל בשם תנועת ש"ס על כך שכבר ביום ראשון, בוועדת שרים, היא נוכחה לדעת שאין רוב - ופרשה מהמרוץ. השר משולם נהרי רצה להצביע בעד, כמובן, שר הדתות יעקב מרגי הנמצא בארה"ב השאיר פתק 'בעד'. הכול היה טוב ויפה, אלא שתמיכת הקואליציה - אין. וכי לא ידעו על כך מראש?

תלוי את מי שואלים: בש"ס מתעקשים שלא ידעו, שהיו בטוחים שגדעון סער כל-כך ישמח כשישמע שש"ס 'עוזרת' לו לטפל במנהלים הסוררים, ושצריך להיות חכמים, אין טעם להביא חוק שיטורפד בלי רוב. בטח אין טעם, אבל למה בכלל להביא אותו?

הרווחנו מהניסיון להגיש את החוק, מנסים להסביר לי בש"ס. הנה השר גדעון סער עומד להיפגש כבר בסוף השבוע הזה עם ועדת הרבנים שלנו לענייני חינוך, בראשות הרב משה מאיה. וכי לא היה נפגש עם הוועדה אילולי החוק? ברור שהיה נפגש. וכי יש רב שגדעון סירב להיפגש איתו? ועוד ועדה שלמה של רבנים. אז למה, למען השם, הטרחתם אותנו לקרוא את החוק ולהסביר עליו לגולשים?

אנחנו רציניים, הם אומרים: גדעון ביקש ארכה של חודשיים, אבל אלי לא ייתן לו יותר מכמה ימים. אם יראה שלא 'זז' כלום, יוגש החוק. איך מגישים אם סער ידאג לטרפד לו את הרוב? לאלוקים פתרונים. "נלך עד הבג"צ" , יו עיתונאים שדיווחו השבוע על דברי השר ישי.

לא, הוא לא אמר שיגיש בג"צ, הוא רק רצה להראות שיילך עד הסוף, ניסו כמה מאנשיו להסביר. אז למה להשתמש במילה בג"צ, שגררה אלפי איש להפגנות לפני כשנתיים בפרשת עמנואל?

הסתבכתם? גם אני. רגע, בעצם למה גדעון סער לא משתף פעולה עם ש"ס? מה אכפת לו לתת להם לעשות עבורו את העבודה? יכו הם במנהלי הסמינרים בחוקים חדשות לבקרים, הוא יוכל להמשיך ולהצטייר כאוהב הציבור החרדי, מה לא טוב?

אז זהו, שגדעון סער עדיין מנהל את משרד החינוך, וככל שר הוא לא ממש אוהב שמישהו מתערב לו בעניינים - ועוד מגיש חוקים. לא, תודה, אני מסתדר לבד, השנה נרשמה פחות הפליה, אנחנו בדרך הנכונה, תנו לי זמן. כשתמוגר תופעת האפליה (מי שחושב שהיא תמוגר, שיקום) היא תירשם לזכותו של שר החינוך, גדעון סער, למה לרשום אותה בטאבו לזכות ש"ס?

ואתם שם בש"ס לא הבנתם ששר חינוך לא יתן לכם להגיש בשבילו חוקים? הבנו, אבל מדובר בנושא כאוב, צריך לעשות משהו, אנחנו יורים לכל הכיוונים, מה שפוגע - פוגע.

ובכלל, ככה זה בפוליטיקה.

וזה בדיוק מה שעצוב בסיפור הזה: שמאחורי כל המשחק הפוליטי הזה יושבות בנות שבוכות בבית כל תחילת שנה. ויש גם אמהות שבורות, שליבן התרסק לתמיד. ויש מנהלי סמינרים שממשיכים לצפות במאבקי הכוחות, בשטיקים ובטריקים, ולצחוק כל הדרך אל הסמינר (או אל הבנק).

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!