פינת פאר הצעקה השקטה: "הצילו, אמא שלי נפטרה"

את הכתבה הבאה אני כותבת עם דמעות בעיניים, דמעות של בקשה לאלוקים שיתן בי את הכח להאיר ולעודד גם במצבים קשים במיוחד, כמו אובדן הורה .

יעל הגיעה אלי עם תלבושת בית ספר, קוקו קטן אסוף וילקוט על הגב. יעל נכנסה בביישנות, היא היתה בהלם מהקליניקה ושאלה בסקרנות האם אני רופאה או אחות, הסברתי לה בחיוך על הקליניקה והתפללתי בלב לאלוקים שיתן לי את המילים הנכונות בכדי להיכנס אל תוך לבה השבור.

יעל היא נערה סקרנית וחכמה במיוחד, זה היה ברור לפי השאלות שירתה לכיווני בקצב מסחרר. המורה של יעל הסבירה לי לפני הפגישה על מצבה הנפשי הקשה של יעל בעקבות אובדן אמה. הקשיים של יעל התבטאו בשתיקה רועמת, בתסכול ואכזבה מהחיים ומאלוקים ובאלימות מילולית מול החברה ומול האחים.

אני לא הייתי המטפלת הראשונה אליה ניסו לקחת את יעל, אך היא סירבה ללכת לאנשי מקצוע בתחום הטיפולי. לאחרונה הצליחה המורה של יעל להביא אותה לקליניקה שלי. "קליניקה זה חדר טיפולים", הסברתי ליעל בחיוך, "אין כאן תרופות או זריקות, יש כאן המון אהבה, שיח על הכל וגם שיעורי בית לפעמים".

הרגשתי שליעל לא נעים שהמורה נוכחת בפגישה, הסברתי זאת למורה בעדינות וביקשתי ממנה לצאת מהחדר, לשמחתי המורה הבינה מיד ויצאה מהקליניקה. יעל חייכה חיוך עצוב ואמרה תודה, הרגשתי את הלב שלה שפועם בחוזקה.

ביקשתי מיעל לספר לי למה היא חושבת שהיא כאן מולי והיא בהיסוס ובביישנות החלה לספר לי על האחים שלה, על אבא שלה הצדיק שמנסה להראות לכולם שהוא שמח וחזק למרות הכל ועל אמא אחת שהייתה ואיננה.

יעל סיפרה על החברות שהיו ונעלמו מחייה, על הבית שלה שהפך פתוח לרווחה ולא מאפשר פרטיות מאז שאמה נפטרה כי כולם רוצים להיכנס ולעזור ועל אנשים טובים שולחים המון אוכל ואפילו מתנות.

יעל תיארה את אסיפת ההורים הראשונה בלי אמא. אבא שמע דברים לא כל כך טובים על הבת שלו, שלא מצליחה להיות תלמידה מאז שאמה נפטרה. כאב לה לראות את אביה חוזר עצוב, כך סיפרה לי יעל, אבל הוא לא אמר לה מילה רעה ורק חיבק אותה חזק. הוא לא ידע שהיא הרגישה בחיבוק שלו את הקושי והכאב, "בכיתי בלב כי כאב לי על אבא וגם עלי", אמרה לי יעל.

"החיים שלי מגעילים אני שונאת אותם", היא אמרה ואז הרשתה לעצמה לפרוץ בבכי קורע לב. חיבקתי את יעל, הצלחתי לשמוע מבלי מילים שהיא זועקת "הצילו, אמא שלי נפטרה" וביקשתי ממנה שתספר לי את הסיפור מהתחלה.

"אני הגדולה מבין שלושה אחים. מיום שנולדתי כאב לאמא הראש, 'אני מרגישה פיצוצים' היא הייתה אומרת לנו ולכולם. במשך שנים ניסו לבדוק מהם אותם פיצוצים אבל לא עלו על כלום.

מגיל צעיר מאוד אני הייתי זו שהביאה לאמא כדורים ותרופות בכל פעם שהפיצוצים בראש היו חזקים מדי. ידעתי את כל שמות הכדורים בעל פה ומתי צריך לבלוע כל כדור. אבא היה לחוץ מאוד מהפיצוצים הללו, הוא עשה הכל בכדי שאמא תבריא ותשכח מהכאבים הנוראים האלו ובמקביל הוא גם גידל אותנו ודאג לנו.

עם השנים ועם החמרת הכאבים, משכחי הכאבים שאמא קיבלה הפכו לחזקים יותר ויותר עד שהיא הגיעה למצב בו היא שכחה מי היא ואיפה היא נמצאת. הכדורים ניהלו אותה, היא אהבה את הכדורים כאילו הם הילדים שלה כי הם נתנו לה את ההקלה אותה היא חיפשה.


צילום: Pixabay

שנאתי את הכדורים של אמא, שנאתי את הפיצוצים שהיו לה בראש ובשנה האחרונה שנאתי לחזור לבית ולראות את אמא שלי מדי יום במיטה וסביבה המון תרופות.

אבא שלי הצדיק הסביר לי שאני הבכורה ובתור בכורה הוא מצפה ממני לעזור לאמא ולכבדה, אבל אני התביישתי באמא שלי. היה לה לאחרונה מבט חולמני, התרופות גרמו לה להזיות ולא תמיד היא זכרה איך קוראים לי. בתקופה האחרונה החברות היו לועגות, אמא שלך "כוכב" הם אמרו לי וצחקקו. עמוק בלב בכיתי, ידעתי שאמא שלי האמא הטובה בעולם.

לפני ארבעה חודשים אמא נסעה לעוד טיפול אבל הפעם אמא לא חזרה. הניתוח שערכו לה הסתבך ואמא נפטרה במקום. אבא חזר מבית חולים וסיפר לנו הילדים על המתנה שאלוקים נתן ועכשיו לקח .

אחים שלי בכלל לא הבינו על מה אבא מדבר, על איזה מתנה ולמי הם רק חיפשו בעיניהם את אמא שהלכה ביחד עם אבא ועוד לא חזרה הביתה. אבל אני הבנתי לפי הדמעות שהיו לאבא בעיניים שאמא כבר לא תחזור לעולם. הלכתי לחדר ובכיתי לאלוקים כמו שלא בכיתי מעולם.

צרחתי לאלוקים שהוא רע ואכזר שלקח את אמא שלי, שאלתי אותו למה לא לקחת מישהי אחרת במקומה, לאמא שלי יש בעל וילדים ומה יהיה עכשיו על כולם?

אבא ועוד אנשים ניסו לגשת אלי, אני סירבתי. לא רציתי ליראות ולדבר עם אף אחד בעולם. מאז שאמא נפטרה אני עצובה ועצבנית, אני לא פותחת סידור ולא מאמינה לכלום, אני יודעת שהעולם הזה הוא רע וזהו".

יעל סיימה את סיפורה ואני חשבתי על הילדה בת ה-13 שעברה כל כך הרבה ביחס לגילה. חיבקתי את יעל וניסיתי לעשות לה סדר בבלגן.

דיברנו על אמא האמיצה שהייתה לה, על הטיפולים ועל הכאבים. דיברנו על אבא הצדיק שלה שגם לו קשה ועצוב, הזכרנו שעצוב לו עוד יותר כשהוא רואה את הבת הבכורה שלו ככה דועכת. דיברנו על האחים הקטנים שרוצים אחות חזקה. דיברנו על המשך החיים ועל הניסיונות שהיא עוברת אל מול הכוחות שיש לה.

הבהרנו ביחד עם יעל שכדי להיות חזקה היא חייבת ללכת למטפל שמתמחה במקרים של אובדן. יעל שאלה המון שאלות על החיים, על המקרה, על העבר ועל העתיד, היא הבינה וגילתה המון אחריות והיו רגעים בהם הרגשתי שאני מול אישה קטנה.

יעל הבינה שהיא הבכורה וזו זכות וגם אחריות ומעמדה הפך אותה לזו שהייתה קשורה לאמא מכל הילדים. ביקשתי מיעל להביא מחברת קראנו לה 'מכתבים לאמא', במחברת הזו יעל תכתוב לאמא הכל, שירים, סיפורים, רגשות ואפילו חוויות קטנות של יומיום. ראיתי איך המחברת עושה טוב ליעל ועוזרת לה להבין שהיא יכולה, יש לה כוחות ועוצמות להתקדם ולצאת לדרך חדשה.

הצלחנו במפגשים ליראות ולהודות על מה שיש לנו טוב בעולם, על אבא, על אחים, על משפחה תומכת, על מורה אוהבת ועל אנשים טובים שרוצים לעזור. הבהרנו שלכל אחד יש התמודדות בחיים ומותר לבכות, להתגעגע, לחלום, לדבר ולכתוב לאמא הכל.

הזכרתי ליעל שלאמא שלה טוב, אמא רואה ושומרת עליה ועל כולם מלמעלה. בפגישה האחרונה יעל הביאה את המחברת הסודית, מחברת שהייתה מלאה בדיו מעורבב בדמעות. יעל חייכה ואמרה לי שהמחברת הזאת גרמה לה להרגיש את אמא לידה.


צילום: pixabay

יעל סיימה טיפול בהצלחה ויצאה לדרך חדשה מול אנשי מקצוע, אבא אוהב, צוות תומך והמון אמונה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!