כך תשמרו לא להרוס את נפש הילד שלכם

מי לא מכירה את הסיטואציה. את אחרי יום העבודה המתיש ולמרות הרצון להישאר תחת כנפי המזגן הקריר, את אוזרת כוח ויורדת עם הפעוט לגינה. הפעוט נהנה לרוץ, ליפול ולהתגלש במגלשות הארוכות, ואת מסתכלת עליו בנחת ביחד עם שאר האימהות בגן משחקים כשאתן מדברות על הפרשה התורנית שמסעירה את השכונה.

הכל כל כך פסטורלי ויפה, עד שמגיע הזמן לחזור הביתה. את מודיעה בעדינות, מזהירה, מאיימת, משחדת, אך הכל לשווא. הנדנדה והקרוסלה גוברות והילד מתעקש להישאר ואז, בצעד נואש, את נוקטת בצעד הנואש ואומרת לילד: "טוב, ביי ביי אני הולכת!"

ובאמת מתחילה ללכת.

כשהפעוט ניאות להסתכל, הוא רואה שאת אכן מתרחקת מהאופק, והוא רץ במהירות אחרי עקבותייך ובזה נגמר הסיפור. עד כאן סיטואציה מוכרת, נכון?

אך האם יצא לך לחשוב לעומק מה קורה כאן באמת?

הספרות המחקרית מתארת את השנים הראשונות של הילד בתור השנים שמעצבות חלק משמעותי מאישיותו של הילד. אחד התהליכים היותר מפורסמים ובולטים בשנים האלה הוא תהליך ה"ספרציה אינדיווידואציה", שבו בעצם התינוק הופך מתינוק שכל כולו תלוי באימו, לאדם נפרד בפני עצמו, אדם עם גוף משלו, אישיות משלו ורצונות משלו.

בתוך התהליך הזה מצד אחד התינוק מגלה את עצמו ומנסה לפתח את העצמאות שלו, אך בד בבד חשוב לו (אפילו יותר מתמיד) לדעת שלמרות ההתרחקות, אם הוא יצטרך, יש מי שיתמוך בו ואפשר לומר אפילו שהביטחון הזה הוא שנותן לו את הכוח והאומץ ללמוד להיות אדם נפרד.

מאוד חשוב להראות לתינוק שאת כאמא עדיין הדמות שעליה הוא יכול לסמוך, אבל במקרה כזה אנחנו מראים בדיוק להיפך, העצמאות שהוא מנסה להשיג נתקלת בעזיבה של המבוגר, עזיבה שבסופה הילד צריך לרדוף חזרה אחרי הקשר עם האמא במקום להרגיש ביטחון שהיא נמצאת לצדו.

אופס, ממש לא מה שרצינו לשדר, אבל מה אפשר לעשות, להשאיר אותו בגן המשחקים זו הרי לא אופציה, גם להישאר שם בעצמנו זו לא אפשרות, מה אני כהורה יכולה לעשות כשאני צריכה ללכת אבל הילד לא בא איתי?

הפתרון הנכון למצב הזה מורכב מ-2 חלקים. הכנה והחלטה. 10 דקות לפני היציאה, כדאי לתזכר את הילד שעוד מעט יוצאים ואחר כך ניתן גם להוסיף עוד מספר תזכורות, כדי שיוכל להכין את עצמו.

כשהגיעה זמן היציאה, אנחנו אומרים לפעוט שאנחנו יוצאים, ומחכים שיתלווה אלינו. ניתן להסביר לו למה יוצאים או לפרט לו מה יהיה אחר כך, אם רואים שקשה לו לעזוב את המשחקים ניתן גם לשקף לו על זה, ולנסות לתת פתרונות אחרים, אך אם אחרי הכל זה לא עוזר, לוקחים אותו והולכים. כן, אפילו שהוא יבכה.

תאמינו לי שהבכי הזה עדיף.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!