אין לי כל אג'נדה • הרב יעקב ליצמן בטור מיוחד

הטלטלה העוברת על מערכת הבריאות בימים אלו, מורכבת וראשונה בדמותה מאז קום המדינה. מערכת הבריאות שכל-כך חשובה לכולנו, והמורכבת מאוד מבחינת איזונים מול צרכים, ידעה טלטלות רבות וסכסוכים רבים גם בעבר, אולם מעולם לא הגיעה למצבה הנוכחי.

במאבק הזה אין צודקים ואין נוכלים, אין אנשים טובים ואין אנשים רעים. יש כאן הבדלי גישות משמעותיים, סימפטומים לבעיות קשות שהמערכת סוחבת על גבה מזה עשרות בשנים, בעיות שלדאבון ליבי לא תמיד טופלו בכובד הראש הראוי.

מאז שנכנסתי לתפקידי, ראיתי ברופאים ציבור נפלא ומסור, שותפים נכבדים ומוערכים ביותר לעבודת קודש. ליבי יצא שוב ושוב דווקא אל הצעירים שבהם, אותם פגשתי במחלקות בכל שעה אפשרית: באמצע הלילה, באשמורת הבוקר, בצהריים או לקראת ערב, טרוטי עיניים מהעמל הקשה והעול הכבד המונח על גבם.

אני זוכר עד היום את עיניו של המתמחה הצעיר שפגשתי במחלקה פנימית בבית החולים 'סורוקה' בבאר שבע בשתיים בלילה. זה היה כמה שבועות לאחר שנכנסתי לתפקידי. הוא היה אחרי 24 שעות עבודה, ולפניו היו עוד חמש שעות לפחות, כאשר הוא אחראי על 49 חולים, מהם כרוניים במצב בריאותי מורכב מאוד.

הבטתי בו בהתפעלות. חשבתי לעצמי, שאילו היה בוחר מקצוע אחר, וודאי היה מרוויח יותר. אבל גם הוא וגם אני יודעים כי מי שבוחר במקצוע הרפואה, עושה זאת כשליחות לא פחות מאשר בשביל השכר.

יחד עם זאת, גם אני וגם הוא, כמו כל בכירי מערכת הבריאות ורופאי מדינת ישראל, מודעים לכך שאדם צריך להתפרנס, ולרופא מגיע להתפרנס בכבוד.

התקוממות המתמחים

למרות שאיני צד ישיר בו, הסכסוך המתמשך על שכרם של הרופאים, המתנהל בין ההסתדרות הרפואית לבין משרד האוצר, לא חלף ליד שולחני כלאחר יד. מאחורי הקלעים פעלתי רבות למען ציבור הרופאים בישראל, בהם אני רואה חבורה מובחרת, שכאמור פועלת רובה-ככולה ללא ליאות להעלות ארוכה לנזקקים, מכח הצו התורתי 'ורפא ירפא – מכאן שניתנה לרופא רשות לרפא'.

לצערי, ולצערם של רבים וטובים, מיד לאחר חתימת ההסכם עם הגוף שמייצג את כל רופאי מדינת ישראל, הסכם שיש בו הרבה צדדים טובים ומשמעותיים לרפואה הציבורית ולרופאים, התקומם רובד מסוים של הרופאים – המתמחים הצעירים – נגד ההסכם בטענה כי הוא עושה להם עוול.

הם למעשה התקוממו נגד הגוף הרשמי והחוקי שייצג אותם במו"מ. זה היה תקדים שלא היה כמותו מאז קום המדינה. בכל פעם שהיה סכסוך הוא הסתיים ברגע חתימת ההסכם. הפעם הוא רק התעצם מרגע החתימה. איש מבין מקבלי ההחלטות בהווה ובעבר לא התמודד עם סוגיה שכזו.

בכירים רבים במערכת יעצו לי להתעלם מהם. לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. המשרד בראשותי איננו חלק מההסכם ומשהוא נחתם וודאי שאין כל טעם לדוש בו הלוך ושוב. אולם, בניגוד לעצות שקיבלתי, החלטתי לשבת איתם, לשמוע אותם, לנסות לסייע להם, למרות שידעתי שבתת-מודע אני מעניק למאבק שלהם סיוע וגושפנקא. אבל הם רופאים ואני אחראי על מערכת הבריאות והם חשובים ויקרים לי.

כבר בפגישה הראשונה שקיימתי עמם, במשך קרוב לארבע שעות, הבהרתי להם שני דברים: ראשית, לצערי הם נזכרו מאוחר מדי, וההסכם עם הגוף הרשמי והיציג של הרופאים כבר נחתם. שנית, וזה העיקר: למדינת ישראל, אם חפצת חיים-כלכליים היא, אין כל אפשרות לפתוח הסכם חתום. השלכות הרוחב של פתיחת הסכם, הן: קריסת המשק.

לא צריך להיות בשביל זה, שר האוצר או יו"ר ההסתדרות. כל אחד מבין זאת. הם הסכימו איתי, אבל טענו בכל זאת שורה של טענות.

אנשים נפלאים אך צעירים

בסיכום הכולל, ישבתי איתם שעות רבות, הצעתי הצעות מרחיקות לכת, להן קיבלתי גיבוי ממשרד האוצר, שכללו עלות של מאות מיליוני שקלים, שיש בכוחם מחד לתת מענה למצוקתם ומאידך לא לפתוח הסכם חתום ונעול. שלא לדבר על כך שהגוף שמייצג את הרופאים התנגד ומתנגד לכל שינוי בו. (והרי אין טעם לסגור הסכם חדש עם מתמחים כאשר למחרת בבוקר תהיה לנו שביתה של הרופאים הבכירים).

הרבה מים זרמו גם בירקון מאז פגישתי הראשונה עם נציגי המתמחים ועד הלום. מדובר באנשים נפלאים, אבל עדיין צעירים, ואולי זה מה שמקשה מבחינתם את ההתנהלות, כפי שהם אומרים. אני לא מטיל באיש מהם דופי, זה עניין של ניסיון ומנהיגות שנרכשת עם הזמן. גם אני בגילי מסוגל לפעמים לטעות.

למתמחים היתה טענה מרכזית, ולפיה אין שום גוף במשק שסוגרים איתו הסכם לתשע שנים. הממוצע הוא שלש שנים, ולכן הם מבקשים לקצר את ההסכם לשלש שנים בלבד.

האוצר טען מאידך, כי הוא תגמל אותם באחוזים ניכרים על פני כל המשק, דווקא משום שהעניק הסכם המבטיח שקט תעשייתי לתשע שנים.

הוויכוח הזה נותר בעינו עד כה.

במהלך התקופה שעברה מאז פרץ המשבר, ניסיתי מאחורי הקלעים לברר עם גורמים מקצועיים, האם יש 'תרגיל' אותו ניתן לעשות שיאפשר את פתיחת ההסכם מחד, מבלי שיהיו לכך השלכות רוחב על מגזרים אחרים, מאידך. נעניתי בשלילה מוחלטת ואינני יכול לומר שאני לא מבין אותם – מנקודת מבטם הם.

במהלך הדיונים הרבים עם ראש הממשלה, הצעתי – עוד לפני החגים – למנות בורר שיבדוק האם קיצור משך ההסכם, שכולל את קיזוז העלויות לשנים שנמחקות מההסכם נחשב לפתיחת הסכם או לא. בשל אילוצים כאלו ואחרים וניסיונות הידברות, המהלך לא יצא לפועל עד כה.

כרגע, בדרך עקיפה, בג"ץ הוא שהציע מגשר שיבדוק את הנתון הזה. בג"ץ לא אמר דברים מפורשות, אך הבהיר כי בלתי ניתן לפתוח הסכם, כך שמה שנותר למגשר לעשות, זה לשחק בתוך ההסכם ומשך אורכו.

אני שמח על כך, ומאחל ומייחל בכל לבי, שהדבר יעלה בידו.

אני חותר לשקט

לא מעט אנשים שואלים אותי, ביניהם קברניטי המדינה, מה אתה רוצה? מה העמדה שלך? ואני משיב להם נחרצות: אין לי כל אג'נדה בעניין. לי חשוב שמערכת הבריאות תשוב לפעול כסדרה. לי חשוב שהנזקקים לטיפול רפואי יקבלו את הטיפול הטוב ביותר במאור פנים מהצוות המעולה שמטפל בהם. לי חשוב שהרופאים ישובו לעבודתם מרוצים מלאי מרץ וחדוות עשייה. זה מה שחשוב לי. כל פתרון שיביא את הסדרת המערכת לכיוון זה, מקובל עלי.

במסגרת היכולות שלי כממונה על מערכת הבריאות, אני חותר השכם והערב להגיע לשקט המיוחל במערכת. אני מקווה שהמגשר שפועל מטעם הבג"ץ מול המתמחים והאוצר, בסיועו של ראש הממשלה הפועל איתי בנושא יום יום, יד ביד, נגיע לפתרון שכל הצדדים יוכלו לחיות איתו והסדר ישוב על כנו בזמן הקרוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!