העיתונאי שהתחזק בזכות רבי קלמן: "זה היה הרהור התשובה הראשון שלי בחיים"

סיפור (לא הספד) על צדיק בן זמננו; אומן ראש השנה, תשס"ז. שולחן החג אצל אבי רבי קלמן גולדשמיט, עשרות חסידים מצטופפים סביב ילדיו שיושבים סביבו, וכולם מנסים להקשיב, לקלוט, להצטרף לתעופה של הרב בין התורות של רבנו, בין התובנות בגובה השולחן ומעל הכל שמחה בקצב של מכונת ירייה בלתי פוסקת, לב פועם בלי רצון למנוחה. עמדתי שם, והתבוננתי תוך כדי מסקנה אחת ברורה: כזה דבר לא ראיתי בחיי.

הוא גם אדמו"ר וגם חסיד פשוט, הוא גם אבא וגם חבר. הוא תלמיד חכם עצום ותם כמו ילד. הוא גם אמיתי וגם יודע לשחק, הוא גם הולך אבל גם עף... מה זה? - שאלתי את עצמי. האמנם יש יהודים כאלה? שכמותם יש רק בסיפורי החסידות והצדיקים? התשובה הייתה: כן כן כן. כנראה שזה היה הרהור התשובה הראשון שלי בחיים.

אדם שחשב שראה כבר הכל בחיים, בדרך לעוד מסע בהודו הוא עוצר באומן, בטעות, ופוגש אדם בגיל אביו ומתרגש כאילו היה זה חידוש, עצום. בבטן, הרגשתי שאין כאן טעות, כך רבי נחמן היה רוצה לראות אותנו. השפה שלו היתה כל כך עשירה וצולפת, שכל אחד קיבל ממנו את המילה שחיפש. אחרי כמה פגישות הוא שאל אותי: "תגיד אתה יודע מה זה ג'יהאד?" ברור, עניתי מיד. יש לך זכות לעשות ג'יהאד אמיתי. רוצה?".

"קח את כל הכוחות שהשם נתן לך ותרוץ להשם יתברך. יש דרך מיוחדת כמו באופנוע", כשרבי קלמן אומר משפט כזה - אז הלב שלי אומר; הוא יודע על מה הוא מדבר לך איתו. אופנוע וג'יהאד, שני ביטויים לרצון, לעזות ומסירות נפש. כך התחלתי את השיעור הראשון בהתבודדות. וכך בכל ראש השנה, מול שולחן החג - הוא עזר לי, בד"כ ללא ידיעתו - לנסח את התפילה שלי אצל רבנו.

קלמן גרם לי להגיד לראשונה בחיי, השם יתברך אני גם רוצה... כאלו ילדים כזו שמחה כאלו התבודדויות ולימוד תורה. קלמן גם נתן לך את כל הכוחות להאמין שגם אתה ראוי. תמיד בתוך שיחה קצרה הוא לקח אותך לסיפורי מעשיות, לעולמות ששם אין יאוש אלא רק שמחה. שהאמונה מנצחת הכל ואז נחיתה אל תוך הרגע עם הבנה שהכל אפשרי וכל מה שאמר רבנו אכן יקרה.

כך התחלתי את מה שנקראה תהליך תשובה או תהליך חזרה לחיים. בכל פעם קצת פעם נטילת ידיים ופעם שרוכי נעליים ותמיד עם חיוך שדבר גדול ומתוק עומד לקרות לך. וזה אכן קרה. לפני שנתיים בראש השנה הוא ירד בכבדות מהקומה ה-7 אל המקווה. מה הוא עושה? תהיתי בתוכי? שינוח. וכמו אז גם עכשיו הקדוש ברוך הראה לי דרך רבנו ובשליחותו של ר' קלמן. מה זה להיות לוחם אמיתי. לוחם זה לא רק מי שלחם בצבא מול מחבלים, אלה מי שנלחם על חייו בכזו שמחה.

ראיתי לוחם אמיתי זוחל אל המקווה וטובל ש״י טבילות עם כל צירופי הספירות. איזו השראה. איזה נחת יש להשם מעבד כזה איזה שמחה יש לרבנו מתלמיד ומורה כזה ואיך זכה כל מי שפגש אותו אפילו לדקה, זה היה הזמן המינימלי של ר' קלמן לצלוף את משפט המחץ שאחריו אתה תתחיל הרהור של תשובה של שמחה של אמונה ושל ריצה אל הטוב.

בכל ראש השנה הוא היה מפתיע ובכל פעם שחלה חזר ביתר עוז. אין לי מושג איך זכיתי להיות במחיצתו. כל דקה היתה זהב כל חיוך היה עומק עומקים ודברי התורה ישר אל תוך הלב. הוא לא רצה הספדים ולכן כאן רק כתבתי כמה מילים שרחוקות מלתאר את גודל הלב וגודל האבידה. כל כך כואב לעולם להיות בלעדיו וכל כך שמח להיזכר בו ולנסות להמשיך בעולם את הדרך של לוחם השמחה שלא נס ליחו (הוא הסביר שהלחי לא נפלה בגלל החיוך) של תלמידו של רבנו שספק אם יש משהו דומה לו כיום.

כאבא כחבר, מורי רבי חברי שותפי אזכור את כל מה שאמרת לי, רק עכשיו אני מתחיל לגלות כמה קדוש היית, וכמה קדוש היה כל רגע. וכמה אהבה קיבלתי ממך ולמדתי ממך. וכמה תורת חיים שהפכה כל רגע כאן לגן עדן.

• צבי יחזקאלי משמש כפרשן לענייני ערבים של 'ערוץ עשר'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!