"אני בידיו של הקב"ה": סיפור חייו של המשפיע שצחק על תחזיות הרופאים

חמש שנים יצא ונכנס המשפיע הברסלבי רבי קלמן קלונימוס גולדשמידט זצ"ל מבית החולים, אך פניו תמיד היו באושר שאי אפשר להסבירו. הרופאים הודיעו פעם אחר פעם לבני משפחתו כי ימיו ושעותיו ספורים אך הוא ניצח את כל התחזיות ושב פעם אחר פעם לגמרתו הגדולה והאהובה עליו כל-כך בביתו בשכונת הר-נוף בירושלים.

היום, בצהרי חמישי קרסו פתאום מערכות גופו והוא השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה בגיל 69.

סיפור חייו של ר' קלמן זצ"ל מפעים. בראיון שהעניק לעיתון 'בקהילה' בעבר סיפר "לסבא שלי, קראו קלמן. הוא היה יהודי פולני שגר בלובלין. אין לי הרבה פרטים אודותיו. שבעה ילדים היו לו. אבא היה הצעיר שבהם. הוא נולד ממש באמצע מלחמת העולם הראשונה. מעט ילדים יהודים נולדו באותן שנים קשות. רק ההשגחה העליונה ידעה, שהיחיד שישרוד את השואה, יהיה אבא. אלא שהוא כבר נולד לתוך מציאות קשה מנשוא. הוא לא זכה להכיר את הקדוש ברוך הוא. הוא נלחם על חייו, ביערות ובסכנות מוות. הוא פשוט לא ידע כלום. אבל מן שמיא ייעדו אותו להיות גשר להקמת משפחה מפוארת של ילדים יראים ושלמים.

"גם אני נולדתי בתום מלחמה. בירושלים של שנת תש"ט. שלהי מלחמת התש"ח". מהחדר השני, הוא מביא תמונה מהממת, של ילד צעיר עומד על רגליו. "מדברים על השגחה? הנה תראה. מה שרואים כאן, זה את הצעדים הראשונים שעשיתי. קמתי אז והתחלתי ללכת על רגליי. ובדיוק, 'הזדמן' לשם צלם מקצועי. באותם ימים, זה היה מאורע נדיר. הוא הלך עם קופסת ענק שכיסתה אותו לגמרי, והנציח אותי עושה את הצעדים הראשונים שלי עלי אדמה.

"אמי ע"ה, הייתה אישה חולנית, ואני נשלחתי לגדול בקיבוץ כ'ילד חוץ'. מטבע הדברים הפכתי לפרא אדם, חסר שליטה. הייתי רוכב על סוסים ומתנהל בפראות. כשהגעתי לצבא, ההתנהגות הבלתי מרוסנת שלי, לא אפשרה לי להתקבל ליחידה נורמטיבית. אפילו בצנחנים לא התקבלתי. בסוף התקבלתי ליחידה נבחרת של משמר הגבול,. ובאותם ימים היו לנו תפקידים שונים לגמרי".

"זה לא שכפרתי חלילה, או שלא האמנתי. פשוט לא ידעתי מכל המושג הזה של בורא, של ענווה ואמונה". עד כדי כך גדול היה הניתוק שלו, שגם כאשר היחידה שלו השתתפה בכיבוש וטיהור ירושלים העתיקה, הוא כנראה מהיחידים בארץ שלא היה שותף לשמחה בכיבוש הכותל. "פשוט לא ידעתי מה זה. רק כמה חודשים אחרי, הגעתי לשם".

ומה שהכי מפליא, שבתוך כל המרחק הזה, הוא לא נגע בשמו הכול-כך לא צברי 'קלמן'. "דווקא את שם המשפחה שיניתי ל'בוקע' (למרות שהשינוי פגע באמי ולכן חזרתי ל'גולדשמידט') אבל בשמי הפרטי הייתי גאה". שירותו הצבאי הסתיים בתקרית שנוסכת בו כוח גם בסיטואציה הנוכחית.

"זה היה בעוד פעולה של שמירה ופטרול בסביבות הגבול. אני הייתי המפקד. ירדתי לסיור, כשלפתע נורתה ירייה שפילחה לי את הכבד. נכנסה בצד אחד ויצאה מהעבר השני. לא הספקתי אפילו להבין מה קרה לי. השתטחתי ארצה. דם החל לזוב, אבל לא הבנתי עד כמה מצבי מסוכן. המבצע עוד המשיך. ואני פוניתי על ריצפת טנדר ישן, בלא בולם זעזועים. הוא דהר על דרך עפר, שכל אבן שלה חשתי בכל גופי". את הנסיעה הזאת, הוא לא שוכח לרגע. "אם שרדתי את זה, האורח שלי, הרבה פחות מאיים עלי".

אם ציפינו לשמוע את ההמשך הקלאסי, על מוות קליני ומחזות נשגבים שהשיבו אותו לכור מחצבתו, נכונה לנו אכזבה. למרות הנס המוחשי שאירע לו, הוא עדיין לא ידע מיהו ה' ומה ייעודו בחיים. מכאן הוא המשיך למסע טיולים הרפתקני במיוחד ברחבי אירופה ודרום אמריקה. גם על מה שקרה לו שם, ניתן לכתוב ספרים עבי כרס של 'השגחה', אבל כל זה לא הספיק לו.

בארצות הברית, מישהו מזהה בו כישרון ומפנה אותו ללימודי משחק. ההצלחה שלו הופכת למסעירה, תוך תקופה קצרה. הוא מתחבב על הבכירים בתעשייה, שמנבאים לו גדולות ונצורות. והוא גם מתחיל לעבוד בתחום, לצד שמות בכירים בתחום, שכיום הוא מצטט בלא מעט גיחוך ופרצי צחוק.

הטכניקה של המשחק", הסביר ר' קלמן, "דורשת ממך ללמוד את הדמות שאותה אתה רוצה לשחק. אלא שכדי לעשות את זה כמו שצריך, אתה חייב קודם כל להכיר את הדמות שלך. לדעת מי אתה ומה מעשיך. מה אתה רוצה מעצמך. כשהתחלתי ללמוד את עצמי, הרגשתי בחלל הגדול. זו כנראה הייתה הפעם הראשונה".

כישרון המשחק שמבצבץ מכל מילה שלו, הופך את סיפוריו למרתקים. בחיקויים ובשפת גוף מוחשית, הוא נוטל אותנו "ממש בטעות" לטיול בבוקרו של יום השבת, בשכונת ברוקלין על אזרחיה החרדים. שם הוא מפגיש אותנו עם דמות מוזרה של בחור יהודי-צרפתי, שפותח לו 'משהו' בלב. אבל הדרך עוד רחוקה.

הוא חוזר לישראל, מתקבל בתשואות לעולם המשחק ומצליח לחולל פלאים אפילו בקרב קבוצות של עבריינים, שאליהם הוא נשלח על ידי משרד החינוך. אלא שאז שוב פעם מתערבת ה'השגחה' ומחוללת תפנית בתסריט שלו. "שלא כמו הרבה בעלי תשובה, שיום אחד ראו את האור, או פגשו באיזו דמות של רב שדיבר אל ליבם, אצלי כל זה לא היה. מה שקרה לי, דומה לתהליך של חיבור נקודות חשמל. אחרי הרבה מקרים קטנים ומחשבות עמוקות, משהו אצלי התחיל להאיר. יותר מ'אמונה', זאת הייתה 'ידיעה' ".

את היום שבו הוא הגיע באופן רשמי ליהדות החרדית, הוא לא שוכח. "זה היה בעצם יום השבת. למחרת, חל חג השבועות. עם תרמיל על כתפי ושער מגודל לראשי, צנחתי בישיבתו של הרב בעדני. ניגשתי שם ליהודי, ולמרבה הפלא התברר שזה בדיוק מי שחיפשתי. כאן התחלתי את דרכי". בתקופה הראשונה, הוא אפילו לא ידע על הבדל בין ספרדים לאשכנזים. האשכנזי מלובלין התפלל בנוסח עדות המזרח.

כעבור תקופה של לימודים אינטנסיביים, הוא נכנס ללמוד ב'קיבוץ' של ישיבת פוניבז' ולאחר מכן בכולל חזון-איש בבני ברק. כאן התחלף סידור התפילה שלו לנוסח הגר"א,. וכאן הוא גם הספיק לרכוש הבנה בדרך הלימוד הישיבתית. הוא מצטט בחיקוי מדויק, שמוע'ס נדיר שהוא זכה לשמוע מרבו הגר"ד פוברסקי זצ"ל. "זאת הייתה תקופה של התעלות עצומה. מה שלא ידעתי שהרבי שלי, כבר בחר אותי ללגיונו".

רגע לפני פרידה, הוא קם ממקומו ומתחיל לשורר בקול נעים. הכישרון המוזיקאלי שבו הוא בורך, יוצר הרמוניה. "אחרי שחליתי, נוסף לי השם 'קלונימוס' כסגולה. אבל שמי המקורי 'קלמן', מספר לי את הייעוד שלי. הבחנתי בזה פעם כשלמדתי את הפסוק שהובא בליקוטי מוהר"ן: 'קחו לי מנגן'. עד זיבולא בתרייתא, כל זמן שהנשמה בקרבי, אני מקווה להמשיך לנגן ולהיות בשמחה, בעזר ה' יתברך. "לבינתיים, מי שרוצה לעשות משהו לרפואתי, יכול לעשות זאת בפשטות. באמצעות פרק תהילים לרפואת קלונימוס קלמן בן רחל בתוך שאר חולי ישראל, והעיקר לא להתפחד כלל ולעבוד את ה' בשמחה וטוב לבב".

לפני חמש שנים בבוקרו התבשר הרה"ח ר' קלמן גולדשמידט, על המחלה שמקננת בקרבו. בישוב הדעת מוחלט, ובהתייעצות עם הגורמים שעליהם הוא סומך, הוא החליט לא להתיש את גופו בהקרנות וטיפולים. הוא שב לביתו, שמח ומלא ביטחון. ומאז, דלת ביתו אינה נטרקת, גם לא מכשיר הפלאפון, עשרות תלמידים, מעריצים ומכרים, מבקשים להתחזק ולחזות במו עיניהם בתופעה הפלאית הזו, של יהודי שאינו יודע מורא.

הוא תופס בחביבות בבליטה שמזדקרת מתחת לצלעותיו. "נעים להכיר, זה ה'אורח' ששלחו לי, קוראים לו 'גידול'... שלחו אותו אלי (בהשערת הרופאים). לא ידעתי שצריך לכבד אותו, עכשיו אני יודע. הוא כאן ויש לו מסר חשוב להגיד לי. הוא מזכיר לי שלא חיים כאן לעולם ושאני צריך לחזק בעצמי ובסביבתי את עניין השמחה".

כשנשאל אתה לא פוחד? השיב ר' קלמן וממש לא מצליח להבין את השאלה. "ממה? מהעובדה שאני ימות? רגע, אתם מכירים מישהו שלא ימות?", הוא מטיח ושוב מצטחק. "הפחד שלי מהמוות הוא תמידי, בדיוק כמו זה שהיה לי לפני חודשיים, גרם לא יותר. יש לי אבא, שהוא מלך ממית ומחיה. הוא לא עובד אצל הרופאים, הוא לא מתרשם מהם, יש לו תוכנית מסודרת בשבילי, דבר לא יקרה בלי שהוא יחליט".

בכל זאת, במקרה שלך זה מוחשי.

"אתם צריכים להבין את כלל היסוד שמנחה את חיי: כשמסתכלים עלי, נראה לכם שאתם רואים רק אותי, אבל זה ממש לא נכון. כמו כל יהודי, אני לא לבד. יש בתוכנו עוד מישהו, חלק אלוקי ממעל. הוא שוכן ממש בקרבי, בכל פעם שהכאב מציק לי, אני יודע שגם לו יש צער מזה. 'בכל צרתם לו צר'.

"אז עד שאני מתלונן על הצער שלי, אני חייב לחשוב על הצער שלו, אני נתון בידיו. מה שיקרה לי יקרה לו. ואם הוא החליט שהוא רוצה אותי אצלו, למעלה, אני אקפוץ בשמחה. מה שייך כאן פחד? אני בידיים של אבא שלי. הוא אוהב אותי הרבה יותר ממה שאני אוהב את עצמי. ה' לי, אומר דוד המלך, מה יעשה לי אדם".

שנתיים אחרי שהתגלתה אצלו המחלה היה לר' קלמן בקשה חשובה לזיכוי הרבים: "רבותיי", הוא צועק לכל מי שרק הסכים להקשיב לו, "יש ממש לידנו צדיק נשגב שמצמיח ישועות ורק מעטים זוכים לפקוד את ציונו". עכשיו, לקראת היארצייט חשוב לו להזכיר עוד פעם את אותו צדיק שלזכותו הוא זוקף את הניסים שקורים איתו.

"בואו תשמעו איזו 'השגחה' הייתה לי", פותח ר' קלמן גולדשמידט את סיפור מחלתו. "הכול כאן היה מתוכנן. יום לפני שהתגלתה מחלתי, נסעתי עם הבחורים להשתטח על קברו של מאור הדורות הרה"ק רבי נחמן מהורודנקא זי"ע, נאמן ביתו של רבינו הבעל שם טוב וזקינו של רבינו נחמן מברסלב, שקבור בטבריה בחלקת תלמידי הבעש"ט. יום ההילולא שלו חל בב' תמוז, ובסייעתא דשמיא, בשנים האחרונות זכינו להידבק באור המיוחד שלו".

בשלב זה הוא עוצר, עיניו מוארות באור יקרות. הוא מתעקש לקטוע את הרצף ולהסביר. "כשאני עושה חשבון הנפש עם עצמי, ואני מנסה להבין למה קיבלתי את המתנה הזאת של המחלה, אני חושב שחלק מזה הוא עניין הפרסום. פתאום, בניגוד לרצוני נעשיתי 'מפורסם'". למי שלא מכיר את המינוח הברסלבאי, המילה 'מפורסם', נושאת עמה מטען מורכב למדי. "לפתע פתאום, אנשים
מתחילים להקשיב לכל מילה שיוצאת מפי. כנראה שיש דברים שאני צריך לפרסם ברבים.

"והדבר הראשון שחשוב לפרסם, הוא את עניינו של הצדיק רבי נחמן מהורודנקא זי"ע". מאוצר ידענותו שולף ר' קלמן עשרות ציטוטים קבליים עמוקים, שמסבירים את עניינו של אותו צדיק. "תראה איזה פלא. הצדיק הזה, שרבינו הבעל שם טוב כתב עליו 'נאמן ביתי וקדוש וטהור', ושרבינו הקדוש מברסלב קרוי על שמו, קבור כאן בטבריה, וכמעט שאין משתטחים על קברו. אני מנסה לחשוב איזה צדיק נוסף יש, שהצליח להישאר נסתר גם קרוב למאתיים שנה אחרי פטירתו. אפילו חסידים ידענים, בקושי יודעים לצטט משהו משמו. זה פלא פלאים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!