הרווקות החרדיות מדברות על הכל

יתכן שאת בת 23, או אולי את בכלל צריכה להפוך את סדר הספרות , לכולן בתהליך הזה יש רגעים מתסכלים, ורגעים מתשכלים. החכמה היא לשלב בין השניים.

ישבתי לשוחח עם 3 נשים מיוחדות, שעברו כמה שנים בתחום השידוכים, שנים שהן אולי קצת כואבות או לפעמים קשות, אבל מלאות בלמידה וכוחות ויצאתי עם תובנות מדהימות

לאה, שחיכתה לרגע 37 שנים וברוך ה' הגיעה אליו.
שירה, בת ה 31 שחולמת על חתונה באופק.
ואביגיל בת 20, שראתה איך בניין החלומות קורס כמו מגדל התאומים.

"ואולי יבוא יום ונהפוך שווים", אין מושלם, יש משלים. כידוע חיי נישואין הם עבודה, שתפי אותנו בדבר מסוים שאת חושבת שצריך לעבוד עליו בתקופה של טרום נישואין?

"אני אולי אפתיע אותך בתשובתי", אמרה לאה, "אולם אתייחס לדבר שלעיתים צריך לעבוד עליו לא מבחינת עבודת המידות אלא ברמה המחשבתית".

"המילה 'עבודה' נשמעת לנו בדרך כלל כשלילית, או בקונוטציה לא חיובית במיוחד. נכון שחלק מאיתנו עובדות בעבודת חלומותיהן (ואיזה כיף לכן.), אולם עדיין יש משהו כבד במילה הזו. לעיתים רווקים מבוגרים חשים כי מכיוון שהתרגלו לדפוס התנהגות וחשיבה של חיים בסולו, להפוך לזוג תהיה עבודה קשה של למידת התהליך של החלטות משותפות, חלוקת המרחב עם עוד בן אנוש ואפילו תחושה של חוסר חמצן שנוצרת", המשיכה לאה.

"אני לא אכחיש, לא תמיד זה קל, אולם מכיוון שהרצון להקים בית הוא כל כך עמוק, ברגע שמחליפים את המילה "עבודה" במילה אחרת, נניח "מיזם", או "סטארטאפ" ההסתכלות משתנה ואז למרות שיש אתגרים, הרצון לבנות, להכיל ולבטא את עצמך מגיע ממקום רגוע יותר ובמבט חיובי. וזה כל ההבדל", סיימה לאה.

"אין ספק שחיי נישואים הם עבודה, בטוח למי ששואף לחיי נישואים מאושרים", כך שירה. "אני הייתי שמחה לעבוד בתקופת טרום הנישואין על שיתוף ועל התחשבות בדעת האחר - שתי תכונות שהכרחיות לבניית זוגיות אמתית ויציבה".


תובנות עד לטבעת המיוחלת. צילום: Pixabay

"כיום אני רגילה לחיות באופן שבו אינני צריכה לחלוק את חיי עם משהו אחר, הכל עומד לרשותי ואף החלטה שלי לא משפיעה על מישהו. חיינו הרי מלאים בהחלטות, גם בהחלטות הרות גורל כמו תחום עיסוק ומקום העיסוק או השקעות כלכליות, וגם החלטות מזעריות כגון: מתי להתעורר בבוקר , ואיך לעצב את החדר הפרטי שלי. כיום כל ההחלטות האלה בידיי ולא נוגעות לאף אחד אחר". מודה שירה.

"אני בטוחה שלאחר הנישואין אצטרך להתגמש ולבא לקראת רצונותיו ולהתחשב דעותיו של הבעל, ואצטרך ליצור לו במרחב שלי מרחב משלו, לכן הייתי שמחה לעבוד על זה", אומרת שירה.

הכלה וקבלה הן שתי תכונות הכרחיות לחיי נישואין מאושרים. אביגיל מודה שהייתה שמחה לרכוש אותן בתקופת ההמתנה: "הייתי רוצה ללמוד לקבל את השני ולדעת להכיל שוני. אני רוצה להיות מסוגלת לא לשפוט אף אחד, רק לתת כתף, להיות עם אוזן כרויה ולגלות כמה שיותר אמפטיה".

"חשוב להכיר בערכנו עוד לפני החתונה. לפרט את המעלות הטובות שבנו, לזכור מה אנחנו שווים ולדאוג להיות מוקפים באנשים שאוהבים אותנו ומקבלים אותנו כפי שאנחנו", מסיימת אביגיל.

מה שמגיע לך - יגיע עד אלייך, אבל תשובה שלילית עלולה להחליש. איך את מתמודדת איתה? ספרי לנו מה נוסך בך כוחות? וכיצד האופטימיות והאמונה שלך באים לידי ביטוי?

שירה ולאה לא מסכימות ביניהן בשאלה האם תשובה שלילית היא בהכרח מאכזבת. "תשובה שלילית אכן גורמת לחוסר נעימות, אך כמובן שזה משהו רגעי וחולף", אומרת שירה. "בואי קודם נצא מנקודת הנחה שתשובה שלילית מאכזבת, לעתים היא דווקא מביאה הקלה וחוסכת התהפכויות במשך לילות שלמים", טוענת לאה מנגד.

ולמרות זאת, שתיהן מסכימות כי האמונה היא זו שמחזיקה אותן. "אני יודעת בביטחון גמור שאף אחד לא יוכל לקחת ממני את המיועד לי משמים. ברגע המתאים אני אעמוד תחת חופה ובינתיים כאשר דברים נתקעים, אני מאמינה שהבחור המדובר לא מיועד לי וממשיכה הלאה". אומרת שירה.

"אני באופן אישי כל פעם שקיבלתי תשובה שלילית (ועקב גילי המופלג לא היו מורידים אותי כ"לאה", אלא הבחורה בת השלושים ושתיים, ארבע או שש) פינקתי את עצמי במשהו ולפי גודל האכזבה גודל הפינוק", מסכמת לאה במשפט שנים של חיפושים.




הכרית שסופגת את כל הדמעות. צילום: Pixabay

"מאיפה הכוחות לחבר את עצמך בחזרה? רק מהאמונה שהחתן שלי נבחר לי עוד לפני שנולדתי, שאין אחד נוגע בשל חברו וכשיום יבוא הוא יחפש תחת הפנס הנכון. האמונה שמי שמנווט ומחליט בסופו של דבר זה הקב"ה ולא השדכן שכבודו במקומו מונח אולם וגם המחשבה שהייתי כל כך מבוקשת כשהכריזו בן פלוני לבת פלונית, כך שהייתי צריכה לעבור הרבה בחורים בטרם אפגוש את חתני, ברור שזה מחמיא".

גם אביגיל מצטרפת למאמינות וטוענת: "לעניות דעתי הכל מתחיל ונגמר באמונה". היא משתפת בקשיים שהיו לה בנושא בעברה ומספרת: "בעבר היה לי כן קושי מסוים לקבל תשובה שלילית, כיום אני רואה את זה כחיבוק מהקב"ה שאומר לי: 'אביגיל, הוא לא בשבילך! חסכתי לך עוגמת נפש'. אני מאמינה שהאמונה הזו מקרבת אותי לאחד שלי".

"יש חלום שלא נגמר בסוף הדרך עוד תהיי מאושרת". את עדיין בדרך לאחד, אילו חלומות נוספים הספקת להגשים?

"אני הצלחתי לעשות הסבת מקצוע", מספרת שירה. היא התחילה כמורה והיום היא מפתחת תכנה, "אם הייתי נשואה הסבת מקצוע הייתה קשה יותר ונשארת בגדר חלום", היא אומרת.

"סיימתי את לימודי ההוראה והתחלתי ללמד בבית ספר. לימדתי חשבון ואנגלית ובהמשך גם חינכתי כיתה ד'. אני מאוד אוהבת ללמד, אבל אני מהר מאוד משתעממת, בטח כשהחברה שלי ברוב שעות היום היא ילדים בגיל 10. מאחר והזמן היה לרשותי, פניתי ללימודי מחשבים. היום אני עובדת בפיתוח תכנה בחברת הייטק ונהנית מכל רגע". היא מספרת על התהליך שהוביל אותה למקום הטוב בו היא נמצאת היום.

חלק מהרווקות מגיעות עם 'רשימת מכולת' של כל הדברים שצריך להספיק לעשות לפני החתונה. ללאה לא הייתה רשימה כזו. "תמיד חייתי בהרגשה שזה אוטוטו מגיע ולכן לא הייתה לי רשימת הספקים, אבל על דבר אחד אני מצטערת ואני קוראת לכל הרווקות פה לעשות את זה. אל תדחנה לימודי מקצוע כי אתן בדרך לחתונה, גם אחרי חתונה אפשר להמשיך ללמוד ואם כבר התחלת, הרבה יותר קל להמשיך".

אביגיל הצליחה להספיק הרבה בפן הגשמי, בין השאר יש לה גם תואר ראשון במשפטים, אבל את היא מספרת על החלום הגדול שהיה שאיפה בעבורה והיא הצליחה להגיע אליו: "החלום הגדול שלי, זה שהצלחתי להגשים - זה הביטחון האמתי והאמונה התמימה שה-כ-ל, אבל הכל בידיים של אבא שבשמיים ואני הבת האהובה שלו והוא רוצה רק בטובתי"

ולסיום, הימים עוברים והשנים רצות, מה את מאחלת לעצמך ולקוראות אותך? ואיפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים

שירה: אני מאחלת לכולם שנדע לעשות נחת רוח לה', שנהיה כמה שיותר שמחים ומאושרים ושבקרוב ממש נזכה לעמוד תחת חופתנו. הלוואי שתכף ממש אהיה רעיה ואם ואדע למלא את תפקידי כראוי

אביגיל: "מאחלת לכן עורכת דין מוצלחת, נשואה ומאושרת".

לאה: "מאחלת לעצמי ולכל הקוראות רק בריאות, שמחה , שלוה, הרבה הומור (תבלין אדיר לחיים) ורוגע.




לשנה הבאה מתחת לחופה. צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90

לעצמי אני מאחלת שלעולם לא יכהה הרגש של "איך זה היה בתור רווקה מבוגרת", בכדי שאוכל להכיל ולעודד מתוך הניסיון (באמת לא קל). שאזכה באמת לגרום ולו לרווקה מבוגרת אחת לא להיכנס לדכדוך. לחלוק מהניסיון, להראות למיואשי השדכנים שהשדכן הכי גדול הוא הקב"ה והוא השדכן הגדול מכולם!

ושכל אחיותי הרווקות המבוגרות תדענה שכשבעז"ה תבוא הגאולה והיא בעז"ה תבוא, לקב"ה יש היכולת לתת הכל! כן. גם ילדים בכורים שנולדים בגיל 38 לאמא שהתחתנה בגיל 37".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!