אחרי הברוגז: דרעי מפתיע ומחבק את איווט

שר ההגנה החרדי

מאז תיזזו יחדיו את הממשלה, הכנסת והמדינה בקדנציית נתניהו הראשונה, לא נשמע פרגון שכזה מפיו של אריה מכלוף דרעי המרוקאי לאביגדור (איווט) ליברמן הרוסי. אלמלא המחזה המרנין של הגר"י יוסף והגרש"מ עמאר ופמליותיהם של מעלה ושל מטה, דבוקים ואחוזים זה בזה על רחבת הריקודים, כפי שראינו במו עינינו השבוע בחתונת בנו של ראש לשכת הראשון לציון הרב יצחק אלחרר, ניתן היה לפתוח ולומר כי גדול השלום הרוסי-מרוקאי מהשלום הספרדי.

כדרכם של מדורים פוליטיים, אין מאריכים בדברי ברכה בטרם ניתן להולכי הרכיל לומר את דברם. ובכן, "חפיפה כמו של מלצר, אי-בקיאות בחומר והשפעה מועטה", זו הכותרת המחמיאה שקיבל שר הביטחון כמו נבוט בראש בגיליון ערב חג השבועות של העיתון לאנשים חושבים. "מאז התמנה לפני שנתיים", נכתב בכותרת המשנה של הארץ, "מצטייר ליברמן כשר שקול ומאופק. אלא שבכירים במערכת הביטחון מתארים מחלוקות עם הצבא ותפקוד לקוי. הוא מאחר לישיבות, לא בקיא בפרטים וממעט להביא תועלת. 'הוא כמעט שקוף בקבינט', אומר גורם מדיני בכיר". הכתבה עצמה הייתה גדושה בציטוטים עלומים ובסיפורים שהודלפו מהחדרים הסגורים. רק מילים רעות, אפס מחמאות.

שר הביטחון הקודם שזכה לכותרות מפרגנות מהסוג הזה היה האזרח עמיר פרץ בשלהי מלחמת לבנון השנייה. רק שבמקרה של פרץ, לכל טיפת דיו שלכלכה את שמו בכותרות העיתונים, קדמה הקזת דם בחזית ובעורף של אחת מהמלחמות הכושלות בתולדות ישראל. שנים אחרי שפרץ נזרק מהמשרד בבושת פנים על ידי אהוד ברק – שמונה ליו"ר העבודה ושעט על גבו כל הדרך לקריה, התברר בדיעבד שהאיש עם הכיסוי על המשקפת היטיב לראות למרחוק יותר מכמה גנרלים יהירים. קידום פיתוחה של מערכת ההגנה מפני טילים חרף עמדתם הסותרת של המומחים השונים – התגלתה כאחת ההחלטות החשובות בתולדות מערכת הביטחון הישראלית.

אלא שאצל עמיר פרץ, בניגוד לסיטואציה שבה מצוי ליברמן – המציאות לשעתה היא שהכתיבה את גיליון הציונים. חוסר הניסיון הצבאי של האיש, הפך אותו לשר לעזאזל כשהתבררו ממדיה של הקטסטרופה עם תום המלחמה. אך טבעי היה ששר הביטחון נטול הרקורד הצבאי ייאלץ לשלם את המחיר. במשמרת של ליברמן לעומת זאת, ציוני אמצע הקדנציה סבירים למדי. מול האיראנים על הגדרות בסוריה ומול החמאסניקים על הגדרות בעזה – צה"ל מתמודד בחסדי שמיים ובסיוע חיל האוויר, לגמרי לא רע.

מי שמכיר את התנהלות המערכות התקשורתיות, יודע שכותרת ראשית כה ארסית, ודווקא אחרי שבועות של הצלחות צבאיות – היא לא פחות מאשר ניסיון חיסול ממוקד, פוליטי ולא צבאי. למרות שמדובר בעיתון הארץ שאינו חשוד באהדה לקבינט הימני בדברי ימי המדינה ובטח שלא לשר הביטחון הניצי בתולדות המדינה, הרי שבמקרה הזה היה לכותרת המלכלכת אפקט מרגיז, במיוחד לנוכח מצוקת הסקרים. מאז נכנס לתפקידו, המצב בסקרים לא רק שלא הוטב אלא אפילו הורע. כאופוזיציונר מימין של ביבי, איווט כבר גירד מספר דו-ספרתי. כשר ביטחון שקול ואחראי מזה שנתיים ימים – הוא מגרד את אחוז החסימה.

ליברמן נוהג להזכיר איך בעיצומו של יום הבחירות האחרון, קיבל טלפון מכתב באחד מהערוצים ובו התבשר כי לפי הסקרים העדכניים הוא אינו עובר את אחוז החסימה. המסקנה שלו, כמו דרעי בתחומו, שלהיכרות עם השטח יש משמעות גדולה בהרבה מדגימה אקראית. השניים כה בטוחים בעצמם עד שהם מתנגדים נחרצות להצעתו של נתניהו להוריד את הרף של אחוז החסימה.

נתניהו אומנם מתרץ זאת בדאגתו הכנה למצב הגוש ובחששו מאיבוד מנדטים של ישראל ביתנו וש"ס, אך בשתי המפלגות, כמו גם בבית היהודי, מאמינים שמאחורי היוזמה עומדת מטרה שונה. ביבי לא נגמל מהרצון להקטין ככל האפשר את כוחם של יקירי המשפחה, בנט ושקד, והוא מעוניין לאפשר לאגף הניצי בבית היהודי להיפרד מהשניים ולצאת לדרך חדשה – בלי חשש של התרסקות על הרף העליון של אחוז החסימה כפי שקרה לאלי ישי. הנמכת אחוז החסימה עשויה אפוא להפוך גם את בנט ושקד לשפופי קומה – לתפארת כבוד המשפחה.

חשבון הרפש

חרף החשדות, המבוססים על "עדי מפלגה" באשר לפשר מניעיו של נתניהו, ולמרות הכעס על הצעד החד צדדי שננקט מאחורי גבם של השותפים ומסמן אותם כמי שחוששים מאחוז חסימה גבוה, איווט עומד במילתו. האיש הבטיח עם כניסתו לקריה להאריך את הפתיל – ובעודו בתפקיד, הוא שומר על כבודו של ראש הממשלה. הרושם שנוצר הוא שביבי מצדו גומל לאיווט כפי שגמל לשרי הימין שהתייצבו לצדו בכיכר רבין בערב הבחירות האחרונות. הוא שותה לאיווט - גם לאיווט - את המנדטים בקשית ומצטייר כמבוגר האחראי היחיד לצד הרמטכ"ל.

את חשבון הנפש שלו איווט עוד יעשה מול בוחריו – בתקווה שזה לא יהיה על חשבוננו (ועל כך בהמשך), אך לפני הכל יש לעשות את חשבון הרפש ולברר האם יש דברים בגו. האם אכן מדינת ישראל בשעות כה רגישות, מתנהלת כשבראש המערכת עומד שר ביטחון נטול משמעות, מאחר כרוני, סכסכן ובלתי מורגש.

מי שהשאלה הוצבה לפתחו השבוע הוא חבר הקבינט אריה מכלוף דרעי, חברו הטוב של איווט בעבר, בר פלוגתא שסירב להחליף עמו מילה עד לא מכבר, וידיד זהיר של כבדהו וחשדהו בהווה. בעניין של אחוז החסימה עליו דובר לפני רגע, דרעי נמצא עם איווט באותה סירה. בקדנציה הקודמת כשדרעי היה באופוזיציה הוא האיץ באיווט להעלות את אחוז החסימה - ולאחר שנודעו תוצאות הבחירות כולנו הבנו מדוע. גם בסיבוב הנוכחי שניהם מתנגדים נחרצות למהלך של נתניהו וחשים שבמסווה של דאגה לשלומם – הוא עלול לייצר מציאות תדמיתית שתגשים את עצמה בבחירות.

מאז פורסמו הכותרות הלא מפרגנות על איווט ב'הארץ', ביבי מצדו לא אמר מילה. בכל זאת, אביגדור הוא זה שהותקף ולא יאיר ושרה. דרעי לעומת זאת מייצר את ההזדמנות בעצמו ומבקש להבהיר שהמציאות שהוא מכיר – שונה בתכלית. "זה לא שיש לי עניין לפרגן יותר מדי לליברמן, אחרי מה שעשה לנו עם השבת", פותח דרעי, "אבל כמי שנמצא בישיבות הקבינט וישב בפורומים האלה תחת שמיר ורבין, אני יכול לומר שזה קשקוש מוחלט".

"קראתי את מה שנכתב בהארץ", כך דרעי, "וזה נראה כאילו הם מדברים על איש אחר במקום שונה. אפשר לאהוב את איווט ואפשר גם לא, אבל אף אחד שמכיר את האיש לא יגיד עליו אף פעם שהוא לא מורגש ובטח שלא בתחום הביטחוני. הרי כבר בשנות התשעים הוא ניהל את לשכת ראש הממשלה, אחר כך היה שר חוץ ובהמשך לתקופה של קדנציה ארוכה כיהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון ששם עולים הנושאים הכי רגישים. אני יכול לומר כמי שיושב בחדר שהוא שר ביטחון מורגש ופעיל, שמתנהל בקור רוח ובשיקול דעת גם בהשוואה לשרי ביטחון קודמים. אין שום נושא שעולה על סדר היום בלי שיעבור קודם אצלו ואצל נתניהו לפני שיובא לדיון בקבינט. הוא מביע את דעתו ודעתו נשמעת ואני חייב לומר גם שבניגוד לתקופות אחרות, רואים שיש כימייה ושיתוף פעולה טוב ופורה בינו לבין הרמטכ"ל איזנקוט, עליו אני יכול לומר שיש לנו סייעתא דשמיא שהוא מוביל את צה"ל בימים טרופים אלה".

שאלתי את דרעי, שלא חשוד במתת חינם פוליטית, האם עודף הפרגון נובע מברית האינטרסים שנוצרה לאחרונה בין השניים, הן בנוגע לאחוז החסימה והן מפאת רצונו של דרעי לרצות את איווט לפני שוועדת הגיוס הצה"לית תאמר את דברה.

"חד משמעית אין קשר בין הדברים ותצטט אותי בבקשה גם אחרי שתיפול ההחלטה בוועדה לכאן או לכאן", משיב דרעי, "פשוט ראיתי מה נכתב והתקוממתי כי המציאות הפוכה. יש פה גם אבסורד ממש מקומם", ממשיך דרעי לירות אל מחוץ לנגמ"ש הקואליציוני, "הרי ברור שאם היה כישלון חלילה כולם היו מתנפלים על איווט ואומרים שזה בגלל חוסר הניסיון שלו, כפי שעשו במידה רבה של חוסר צדק לעמיר פרץ במלחמת לבנון השנייה. פה יש רמטכ"ל עם עוז ותעצומות, ומעליו שר ביטחון שלא בולם את הצבא אלא נותן לו לעבוד – ואי אפשר עם אוסף דברי רכילות שאין שום דבר בינם לבין המציאות לבוא ולקחת את הקרדיט ממי שנושא באחריות הרשמית ועומד בראש המערכת.

"אנחנו הרי יודעים איך הדברים האלה עובדים", ממשיך דרעי, "מביאים מידע בשם גורם בכיר בצה"ל או בקבינט, בלי שם של אף אחד שמעז לקום ולדבר בשמו. אז הנה אני אומר לך בשמי ואני מבטא את עמדתם של מרבית שרי הקבינט ושל קציני צה"ל שמגיעים אלינו. המציאות הפוכה. ליברמן שר ביטחון משפיע ומעורב אבל כנראה שלמישהו שאין לו אפילו את האומץ לדבר בשם עצמו - יש אינטרס לסכסך. מה שאני יכול לומר כמי שמכיר את האנשים, שלא מדובר בשר הביטחון וגם לא ברמטכ"ל. השניים האלה ברוך ה' מסתדרים מצוין. אני מאחל לעם ישראל שהעיתונאים ימשיכו לכתוב והרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה והקבינט ימשיכו לעבוד".

גיוס כללי



מהפרגון לאיווט דוגמתו לא נשמע במחוזותינו - ויישמע בין כתלי המגזר, רק אחרי בוא משיח צדקנו - נתקדם במעבר חד לסוגיה שרק עיתונאים ציניקנים קטני אמונה יקשרו בינה לבין דברי החיבה, ומדובר כמובן בתחום הגיוס. מהמכתב ששלחו חברי הכנסת של יהדות התורה לראש הממשלה עם דרישה להעברת התיקון לחוק הגיוס – נעדרה חתימתו של דרעי, ולא במקרה.

"לא ביקשו ממני לחתום ואם היו מבקשים לא הייתי חותם", אומר דרעי ומסביר: "אני מתקשה להבין למה צריך לייצר אווירה כזאת רגע לפני שהוועדה הצה"לית מסיימת את עבודתה. מה שצריך בשלב הזה זה שקט תעשייתי ולא לחץ תקשורתי. אנחנו רוצים לתת לזה צ'אנס ולכן בשלב הרגיש אין שום עניין ליצור מצג של נוסחה צה"לית שבאה בעקבות לחץ של חברי הכנסת החרדים על ראש הממשלה ושר הביטחון".

מהצד של יהדות התורה זה נשמע אחרת. את הבקשה לצרף את חתימתו למכתב קיבל ח"כ משה גפני מסגן השר ליצמן בעקבות כינוס מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. כשגפני נשאל על ידי אחד מחברי הכנסת של דגל התורה האם דרעי יצרף את חתימתו, הוא הסביר שאת המכתב לא הוא יזם, ומי שיזם – לא ביקש את הדבר. המכתב עצמו אכן נראה כמו מעשה של 'לצאת ידי חובה' ומאז נשלח לפני כשבוע – הן שר הביטחון והן הח"כים החותמים נמנעו מלהחריף את השיח.

לפי הרושם של הגורמים שמעורבים בתהליך, דבר אחד ככל הנראה לא ייכלל במסקנות הצה"ליות – ומדובר בסנקציות פליליות. אי אפשר לזלזל בכך אך גם לא להפריז בציפיות. "קשה לראות מצב שבו ליברמן סומך את ידיו כשר ביטחון על הצעת חוק מתוקנת שמקובלת על החרדים ועוד בשנת בחירות", אומר גורם בש"ס שמעורב בתהליך, יותר בצד המקצועי ופחות בתחום הפוליטי.

ההערכה של החברים בש"ס וביהדות התורה שמעורבים בתהליך היא שבשלהי הקדנציה הזאת, כאשר שנת הבחירות מתדפקת בשטח, קלושים הסיכויים שליברמן והחרדים יגיעו לנוסחה מוסכמת שתעבור בשלוש קריאות. גם נוסחת קסם של הצעה נטולת סנקציות פליליות שהחרדים לא יתנגדו לה מן השפה ולחוץ ויתפללו בחדרי חדרים שתעבור – אינה רלוונטית, לנוכח העובדה שלצורך העברת החוק יידרש גיוס כללי. לא של בחורי הישיבות אלא של חברי הכנסת החרדים.

משחקי הזמן



האם צפוי לנו בעקבות המסקנות הצפויות - תרחיש של פיצוץ מיידי והליכה לבחירות? מרבית חברי הכנסת סבורים שהתשובה שלילית. לא רק האינטרסים של כל הצדדים אינם מתיישרים עם בחירות מהירות אלא גם התאריכים. אם הקדמת הבחירות לא תהיה מיידית - הכרזה מעתה על השבוע שלפני ראש השנה - היעד הרלוונטי הבא הוא אי שם בתחילת 2019, וזאת לנוכח הבחירות לרשויות המקומיות שצפויות להתקיים בעוד חמישה חודשים. הקדמת הבחירות לכנסת למועד שאחרי החגים, תחייב את דחיית הבחירות לרשויות בכחצי שנה.

לנתניהו, שלא סופר את שותפיו אך לא חדל מלחזק את ה'בייס' בשטח – אין את הלוקסוס להתקוטט עם ראשי הערים. אלה מושקעים עד צוואר מזה חודשים ארוכים במערכת הבחירות ולא מוכנים לשמוע על סחבת של חצי שנת קמפיין נוספת.

הסיטואציה המורכבת הזאת העלתה השבוע רעיון במוחו של אחד מחברי הכנסת החרדים, לנסות להסכים גם על מה שלא מסכימים: לא לסנקציות פליליות וכן להמשך הדיונים ובקשה מוסכמת מבג"ץ, תוך כדי, לקבלת ארכה בת שנה נוספת להשלמת הליכי החקיקה. "הרי כבר למדנו על בשרנו שגם חקיקה היא לא המילה האחרונה", אומר הח"כ למוד הניסיון, "בסוף אנחנו מתגלגלים לבג"ץ שפוסל את החוק, חוזרים לכנסת וחוזר חלילה. אם ננהל תהליך רציני של עבודת צוות, על בסיס מסקנות לא מתלהמות של צה"ל – גם אם איננו מסכימים להן, נוכל לבקש מבג"ץ ארכה ולהרוויח עוד זמן עד לפעימה הבאה".

מאז אמר הבג"ץ את דברו לפני עשרים שנה, השיטה עובדת לא רע, ורק המועדים בין פעימה לפעימה הולכים ומתקצרים. משנה לשנה, מחודש לחודש, מיום ליום, ובלבד שיחלוף עוד חג מתן תורה שבו כל הרוצה ללמוד יוכל לחבוש את ספסלי בית המדרש מבלי להיזרק למחבוש.

(הטור מתפרסם במדור 'בית ספר לפוליטיקה' בעיתוני רשת 'קו עיתונות')

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!