מי יטפל בילדים הסקרנים שנפשם נפצעה

יום חמישי 18:40 רחוב המגיד ממעזריטש בביתר, יצאתי מהמשרד, ומולי אני מבחין ברכבי הצלה בנסיעה דחופה. נצמדתי לרכבים החונים כדי לתת להם מעבר. אך במהלך פסיעות ממני נעצרו רכבי ההצלה בזה אחר זה ואני חסום מכל הכיוונים ללא אופציה להמשיך בנסיעה.

יצאתי מהרכב ושם ראיתי מספר מתנדבים מבצעים החייאה בילד קטן, שרכב על אופניו ונקלע לתאונה. התמונה הזו של הילד השרוע על הכביש ומעליו רכובים זוג מתנדבים המבצעים בו החייאה, לא יצאה לי מהראש.

מסביב עמדו כ-30 ילדים ברדיוס של 3 מטר מהילד שנפצע. ביקשתי מהם להתרחק אבל כנראה שסקרנותם גברה והם לא נענו.

חזרתי לרכב שלי והמראה המזעזע של הילד מכה בי שוב ושוב, התחרטתי שסקרנותי גברה עליי לרגע. ואז הכתה בי הההכרה שבסמוך לילד המוטל על הכביש יש עשרות ילדים שנפצעים נפשית בזה הרגע ממש. אולי, כי אין לי אפודה זוהרת, לכן הילדים לא נשמעו לבקשתי, אולי כי אני הייתי תחת זעזוע - אבל הילדים המשיכו לצפות בהחייאה על ילד בן גילם שאולי הם מכירים ואולי לא, הילדים האלה נפצעו נפשית בזה אחר זה - ואין מי שיטפל בהם וירחיק אותם.

כוחות ההצלה מרוכזים במשימה שלהם להציל חיים, כוננים נוספים עומדים בסמוך לחזית הבניין ומדברים עם האמא כוחות נוספים מאתרים את האב ומסבירים לו את המצב, איש לא פנוי לטפל בילדים האחרים.

אי אפשר להאשים פה איש, אולי זה לא מתאים לחובש בכיר או לפרמדיק להרחיק ילדים ממקום האירוע, אולי הם עסוקים בנושאים יותר דחופים, אין לי שמץ ואני לא בא להאשים אף אחד חלילה, אבל אין ספק שמישהו חייב לטפל בתופעה הנפוצה הזו, ויש להרחיק ילדים סקרנים מאירועים קשים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!