האקדח טעון: ללא שוויון - בדגל נחושים ללכת בנפרד

הנה עוד תכונה של נתניהו שגם יריביו המושבעים נאלצים להודות שיש לו אותה. היכולת להתנתק מהרחש-בחש ולראות מעבר לאופק הקרוב. לפני הבחירות האחרונות הוא לא שקע בדיכאון של הסקרים האחרונים, ותכנן את צעדיו לקראת ניצחון. השבוע הוא לא נתפס לאופוריה הכללית של העברת השגרירות ותפיסת מסמכי הגרעין, ונערך כבר למנוע כישלון אפשרי בבחירות הבאות. מטורף לכאורה לחשוב כך בזמן שהסקרים כולם מצביעים על שלושים וחמישה מנדטים וצפונה אבל זה בדיוק מה שהוא עושה.

בסוף השבוע שעבר, בעיצומן של ההכנות לטקס העברת השגרירות, הופתעו ראשי המפלגות השותפות בקואליציה לשמוע שנתניהו עומד לדון איתם השבוע ביוזמתו של השר יריב לוין על הורדת אחוז החסימה. לוין רץ עם היוזמה מאז הקמת הממשלה הנוכחית אך נתניהו עצמו הסתפק רק בהבעת תמיכה ותו לא. הוא לא אפשר ללוין לדחוף את ההצעה מעבר לראיונות בתקשורת. הזימון לפגישה עם ראשי מפלגות הקואליציה לימד שמשהו חדש החל פתאום להדאיג את ראש הממשלה.

דרעי הופתע קלות אך היו לו נושאים מטרידים אחרים על הראש. כנסים מוניציפליים, סקרים לא מחמיאים ושאר מרעין בישין. את ההתנגדות הפומבית להורדת אחוז החסימה הוא הותיר עד עתה לידידו הטוב השר יעקב ליצמן, שבכל הזדמנות מדבר על כך כאחד מעיקרי היהדות בדורנו (הסבר בהמשך). ואם ליצמן מתנגד, דרעי פטור - כך לפחות הוא חשב - מלצאת לציבור ולהסביר מדוע הוא עצמו רואה בכך ייהרג ואל יעבור. פה ושם יצא לו לומר בכמה כנסים סגורים שטוב לו שבעה מנדטים ואלי ישי בחוץ מאשר שנים עשר מנדטים וארבעה לאיש הפורש. אבל זה נאמר רק בכנסים סגורים ומעבר לטווח המיקרופונים.

המקום האחרון שדרעי ציפה לראות את מטמוניו נחשפים היה בעיתון המודיע. מילא פרשנות בטור שבועי של עיתון לא מפלגתי שהיא תמיד על דעתו הפרטית של הטוראי. אבל כשזה מופיע בביטאון הרשמי והכי שמרני שיש במגזר – אלף ואחת תיאוריות קונספירטיביות החלו לרוץ לו בראש. במאמר נכבד על פני שלושה טורים בעמוד מרכזי בעיתון ניתח הכתב הפרלמנטרי הוותיק ר' צבי רוזן מדוע נתניהו רוצה בהורדת האחוז ואילו דרעי מתנגד. נתניהו, כך רוזן, חושש ממהדורה נוספת של כישלון לרשימתו של הרב אלי ישי (תואר 'הרב' במקור), שתגרום לאבדן מנדטים לגוש הימין בבחירות הבאות. מסיבה זו, מציין הכתב הוותיק, מתנגד יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי למהלך. פירוש לפרשן: דרעי מוכן לאבד מנדטים לגוש ולהסתכן בממשלת שמאל רק כדי שאלי ישי לא ייכנס לכנסת.
מלח נוסף זורה רוזן על פצעיו של דרעי באזכור הסקרים המנבאים לש"ס ארבעה מנדטים. לדעתו של רוזן המצב חמור עוד יותר. ש"ס בעצם מתנדנדת על אחוז החסימה, נתניהו חושש שמנדטיה האבודים יצטרפו לאלה של ישי, מה שיגרום שגוש הימין בכללותו עלול לנחול מפלה ניצחת. להוותו של דרעי, ביום בו התפרסמה הפרשנות האגודאית לצרותיו, הוא השתתף בכנס פעילים בצפון והבטיח להם שהסקרים הם הבל הבלים ולש"ס מובטחים לפחות שבעה מנדטים.

מאחר ומדובר בעיתון מפלגתי, לדרעי לא היה ספק שמישהו מלמעלה הכתיב את הדברים. בדרך כלל עיתון מפלגתי לא נכנס לקרביים של מפלגות חרדיות אחרות ולא מנתח את מהלכיהן וכישלונותיהן. כך 'הדרך' לא מדווח על הצרות של 'דגל' בירושלים בגלל הקרע עם הפלג הירושלמי ההולך ומתחזק, יתד נאמן לא מדווח על המתיחות בין שלומי אמונים לאגודת ישראל בבית שמש, והמודיע לא מדווח אלא רק על נפלאותיה של המפלגה אותה הוא מייצג.

לדרעי היתה עוד שאלה. אם כבר עוסקים באחוז החסימה, מדוע לא מאזכרים שגדול המתנגדים הוא יו"ר אגודת ישראל יעקב ליצמן? האם שינה הנ"ל את דעתו לפתע בעקבות איזה הסכם חשאי עם דגל התורה, או שסתם כך היה לו נוח להפיל את התיק על דרעי, למען לא יבוא מאן דהו לאחר הבחירות הבאות ויטען שליצמן הוא זה שגרם לכך שגוש הימין ירד במנדטים ולכן נתניהו נאלץ להשאיר את החרדים בחוץ ולצרף את יאיר לפיד וחבר מרעיו.

כמה טלפונים בהולים שהורצו מלשכה ללשכה הרגיעו את הסערה. ליצמן ואנשיו ראו את הידיעה רק עם כוס הקפה של הבוקר ואף אחד לא זמם כאן לפגוע בעמית ובחבר. בשיחות ההבהרה נמסר שהדברים נכתבו על דעתו של הפרשן בלבד וכנראה שעורך הלילה והמבקר נרדמו קצת בשמירה. כך גם לגבי הענקת תואר הרב לאלי ישי (דבר שנעשה רק ביתד נאמן לפני הבחירות. כאשר סוקרה הפגישה של ישי בבית מרן הגראי"ל שטיינמן. פגישה שהיתה חלק ממהלך חשאי לקדם אותו ולזכות בעוד ארבעה חברי כנסת נאמנים בכנסת) לגביה הובטח שהיתה זו טעות שלא תחזור על עצמה.

למחרת בבוקר נשם דרעי לרווחה. בידיעה שפורסמה בביטאון האגודאי, בעילום שם הכותב, נכתב כי הרב יעקב ליצמן הבהיר לאנשי ראש הממשלה שהוא מתנגד להורדת אחוז החסימה בנימוק שהדבר יוביל לפיצולים בתוך המפלגות הקיימות. כלומר: דרעי לא לבד בהתנגדות להורדת אחוז החסימה.

כמעט נשארו בחוץ

לאילו פיצולים בתוך המפלגות הקיימות מתכוון ליצמן? אין צורך לעסוק בניחושים. בשיחות סגורות - ופעם אחת אף בראיון גלוי לב לאחד מכלי התקשורת החרדיים - אומר ליצמן מפורשות, שהמטרה היא למנוע מדגל התורה לאיים בריצה נפרדת לכנסת אם לא תקבל את מה שהיא רוצה במו"מ על הרכבת הרשימה.

אכן, שאפו על גילוי הלב, אבל עדיין הוא לא אמר את הכל. המניע האמיתי למנוע מדגל התורה לאיים בהליכה נפרדת הוא לא הרצון לאחדות השורות ביהדות התורה. עם כל החסרונות שיש פה ושם ל(סגן) שר הבריאות, הרי שאהבת השלום עם דגל התורה אף פעם לא נמנתה עליהם. אחוז חסימה גבוה, שאף אחד לא יסתכן לגביו, הוא המשך אחדות השורות במצב שבו אגודת ישראל מחזיקה ברוב של ארבעה מתוך שישה או שלושה מתוך שבעה (למנדט השמיני בו כבר יהיה שוויון בין שתי התנועות יגיעו רק בסקרים האמינים של דגני). אם אחוז החסימה יירד לאזור השלושה מנדטים, כפי שנתניהו מציע, דגל התורה עשויה לרוץ בנפרד ולהראות כמה שהיא שווה, או שלא שווה, באמת. התוצאות עלולות להראות על שוויון מלא או אולי אפילו יתרון קל לדגל התורה רח"ל. ואת זה כנראה מנסה ליצמן למנוע.

מול ההתנגדות של דרעי וליצמן ליוזמת נתניהו, סופה של זו להיות כמו פסקת ההתגברות. נתניהו שלא מסוגל לגבור על עשרת המנדטים של כחלון לא ינקוף אצבע מעשית ביוזמת הורדת אחוז החסימה כאשר אחד עשר מנדטים של ש"ס ואגודת ישראל עומדים מנגד. השאלה המסקרנת היא מדוע הוא ניסה לקדם את המהלך שכבר היה ידוע שליצמן את דרעי מתנגדים לו בחריפות. האם הוא חשב שבצוק העיתים יסכימו השניים להתגמש מול החשש שירידה בכוחו של גוש הימין תגרום להם לעוד קדנציה באופוזיציה? אם כך הוא חשב, הוא כנראה לא מכיר את הנפשות הפועלות.

החשש של נתניהו לא מורכב מפרנויות של אדם החושש מאבדן השלטון. לא שחסרות כאלה לנתניהו, אלא שהפעם הוא לא צריך להשתמש בהן. הפחד מירידת גוש הימין הוא ריאלי לחלוטין. נתניהו יינזק מכך ראשון, אך עדיין יוכל להרכיב ממשלה. החרדים עלולים לחזור לימי האימים של ממשלת נתניהו-לפיד ולאבד את כל מה שהשיגו בקדנציה הנוכחית.

וזה כמעט מה שקרה בבחירות האחרונות. למי שכבר הספיק לשכוח. גוש הימין כולל ליברמן קיבל שישים ושבעה מנדטים. נתניהו חשב להקים ממשלה בתוך מספר שבועות עד שליברמן הנחית עליו ברגע האחרון את המהלומה. ליברמן הודיע שהוא לא מצטרף לממשלה שהצהירה שתבטל את חוק הגיוס של לפיד ותחוקק חוק חדש. הוא גם תקף בחריפות רבה את יתר סעיפי ההסכם הקואליציוני בנושאי דת ומדינה והגדיר אותו ככניעה מבישה לכפיה החרדית.

המטרה של ליברמן היתה ברורה. לאלץ את נתניהו לבטל את ההסכמות עם החרדים, להותיר אותם מחוץ לקואליציה ולהכניס במקומם את יש עתיד על אחד עשר מנדטיה. קואליציה כזאת היתה מונה שישים וחמישה מנדטים ומתפקדת יפה מאוד. בוודאי הרבה יותר טוב מקואליציית השישים ואחד שנתניהו הקים בסופו של דבר לאחר שדחה את התנאים של ליברמן והשאיר אותו בחוץ.

ועכשיו תנחשו מה היה קורה אם גוש הימין היה מונה שישים ושישה מנדטים, ולא שישים ושבעה. נתניהו היה תלוי בשש האצבעות של ליברמן ולא מצליח להקים את הממשלה הנוכחית. האופציה היחידה שלו היתה לזרוק את החרדים ולצרף במקומם את ליברמן ויאיר לפיד לממשלה של שישים וארבעה מנדטים. אין צורך לשבור את הראש בניחושים מה היה נתניהו בוחר לעשות מול האולטימטום של ליברמן, כי הוא כבר עשה זאת בבחירות תשע"ג כאשר ברית האחים בין לפיד ובנט חסמה לו הדרך להקים ממשלה עם החרדים. הוא השאיר את ליצמן את גפני את דרעי בחוץ והקים ממשלה שכמעט והכחידה את הציבור החרדי בישראל. העובדה שהיא לא הצליחה היא סוג של נס שאי אפשר לבנות עליו פעם נוספת.

האם נתניהו רוצה להוריד את אחוז החסימה רק כדי שהחרדים לא יישארו פעם נוספת בחוץ? – כן, אבל לא רק. בתסריט שחור אחר המונח על שולחנו הוא לא מצליח להרכיב בכלל ממשלה, או שהוא מגיע אליה כברווז צולע. בשבוע שעבר הונח על שולחנו של נתניהו סקר עומק המלמד שהבעיה היא לא רק ארבעת המנדטים שאלי ישי שורף לגוש הימין אלא צרה צרורה נוספת. הסקר העניק לש"ס ארבעה מנדטים מינוס. כלומר: חשש כבד מאוד שגם היא לא תעבור את אחוז החסימה. אם נתניהו מאבד את המנדטים של ש"ס ושל אלי קיימות שתי אפשרויות: או שנתניהו יושב על ספסלי האופוזיציה, או שהוא עדיין נשאר בכס ראש הממשלה אבל הוא שבוי בידי שותפים כמו ליברמן, לפיד ו\או אבי גבאי. מהזווית החרדית, שתי האפשרויות גרועות באותה מידה.

תסריטי האימים שעולים מסקר העומק של נתניהו לא יגרמו, כנראה, לדרעי וליצמן לשנות את דעתם. הראשון ימשיך להאמין שהוא יקבל בקלפי שבעה מנדטים. עמיתו יעדיף לשבת באופוזיציה כראש תנועה בת שישה מנדטים כשדגל התורה כפופה תחתיו מאשר להיות בקואליציה עם שלושה מנדטים כשלצידו העמיתה עם השלושה או הארבעה שלה. את המחיר המר כולנו עלולים לשלם.

שבחי ירושלים

את מה שדגל התורה לא תצליח לעשות כנראה לעולם במישור הארצי, קרי: להוכיח את כוחה מול אגודת ישראל, יש לה הזדמנות יוצאת דופן לעשות בעוד חצי שנה בירושלים. גם שם, כמו במישור הארצי, היא טוענת במשך שנים שהיא מקבלת ייצוג שלא לפי גודלה האמיתי. בבחירות האחרונות היא קיבלה בעיר הקודש והמקדש שלושה מתוך שמונת המנדטים של יהדות התורה. גם אם הפלג הירושלמי לא היה לוקח את המנדט הליטאי שלו, ויהדות התורה היתה מקבלת את המנדט התשיעי שלה, היחס עדיין היה לרעת דגל התורה - ארבעה מנדטים מול חמישה.

בדגל התורה רוצים לשכוח את הימים של ערב הבחירות האחרונות. היו אלו ימים של חילוקי דעות פנימיים קשים ומלחמות בלתי פוסקות בין שלושת הנציגים הנוכחיים שנאבקו זה בזה על הבכורה. המאבקים גרמו לכך שדגל התורה הגיעה למו"מ עם אגודת ישראל מעמדת חולשה בולטת. כאשר האחרונה סירבה בתוקף לחלוקת מנדטים שוויונית ירדו חברי הכנסת של התנועה לבני ברק והציגו את השאלה על שולחנו של מרן הגראי"ל שטיינמן (זצ"ל). לנוכח הפיצול הפנימי, חברי הכנסת עצמם לא נלהבו לאפשרות של הליכה נפרדת. משכך לא היתה בעצם התלבטות אמיתית שהוצבה בפני הדרג הרוחני. אם הדרג הפוליטי מרים ידיים, אין בכלל שאלה שעומדת לדיון.

בחמש השנים שכמעט וחלפו השתנו פניה של דגל המקומית ללא הכר. הנציגים המקומיים למדו להבין שאם לא יהיו תלויים זה בזה, הם יהיו תלויים זה לצד זה. ברקע יש עדיין את השאיפות האישיות של שלושת המוסקטרים שכל אחד רוצה להיות סגן ראש העיר בקדנציה הבאה, אבל זה לא מפריע להם לתפקד כשלישיה העושה כל מאמץ לדאוג לרווחת בוחריה.

אבל השינוי האמיתי חל ברמת הביניים של הדרג הרוחני. זו המקשרת בין הדרג הפוליטי לגדולי התורה של התנועה השוכנים בבני ברק. חברי הוועדה הם הגר"ד כהן, הגר"י אפרתי והרה"ג ברוך סולובייצ'יק. השני פרש כמעט רשמית עקב חילוקי דעות מסוימים עם האחרון, שהפך לגורם הדומיננטי והפעיל ביותר בוועדה. הוא זה שחתם עם ברקת על הסכם השכונות הידוע (שקוים רק בחלקו למרבה הצער) והוא זה שמתווה את דרכה היום יומית של דגל התורה הירושלמית.

מצוידים באחדות פנימית ובוועדת רבנים פעלתנית מוכנים בדגל התורה למו"מ עיקש עם אגודת ישראל המקומית שעיקרו דרישה לשוויון מוחלט. בניגוד למו"מים קודמים בהם ידעו האגודאים שהיושבים מולם מחזיקים באקדח נטול כדורים, כלומר: היעדר היכולת והרצון ללכת בנפרד, הפעם האקדח טעון וכבר מונח על השולחן. בדגל התורה נחושים ללכת בנפרד אם לא יקבלו ייצוג שוויוני ברשימה העירונית.

שורש המחלוקת בין שתי הסיעות היה ונשאר הייצוג הבעלזאי. האחרונים דבקים עדיין במורשת תשמ"ט ודורשים בתוקף ייצוג על חשבון דגל התורה. העובדה שמאז בעלזא היא חלק בלתי נפרד מאגודת ישראל, לא מעלה ולא מורידה מבחינתם. גם לא העובדה שבבחירות הקודמות הם תמכו בניר ברקת כאשר דגל התורה מתייצבת למען ליאון, אינה רלוונטית מבחינתם. עמדה זו מאומצת בחום על ידי אגודת ישראל, שחייבת ייצוג לכל אחת מארבע סיעותיה הפנימיות.

הנחישות של דגל התורה ללכת בנפרד היא סיכון לא קטן. אם אגודת ישראל תיענה לדרישה הנה מה טוב לה ומה נעים. סירוב אגודאי יגרור למערכת בחירות בה תיאלץ דגל התורה להוכיח שחרף הפרישה של חוגי הפלג הליטאי היא עדיין שוות כוחות לאגודת ישראל. הנתונים שיש בידה מראים לכאורה שזה אפשרי. הם מתבססים על רשימות התלמידים במוסדות החינוך בעיר, בהן יש רוב ליטאי של שישים אחוז, גם לאחר פרישת הפלג.

אבל הסיכון עדיין קיים. יש משפחות רבות בציבור הליטאי בירושלים שלא מזוהות רשמית עם הפלג מסיבות של שידוכין (השאלה הראשונה של כל בחור טוב בישיבה ליטאית המכבד את עצמו באשר למשפחת המוצעת היא "היש בה עץ אם אין". יש הבודקים גם ארבעה דורות אחורה) או מוסדות לימוד. לא הכל רוצים להעביר את ילדיהם למוסדות הפלג שטופי הקנאות הסאטמרית החדשה. אפס כי בתוך ליבם הם אוהדים את הרעיון הפלגאי ומזוהים נפשית עם הרעיונות שמטיף להם בטאון התנועה. מדובר בסוג של חיים כפולים שאפשר יהיה לעמוד על היקפו רק כאשר ייפתחו הקלפיות במוצאי הבחירות. רק אז ייוודע האם הפלג נמדד רק לפי מספר מנויי העיתון, וכמה מזוהים איתו בסתר ומנצלים את חשאיות הבחירות כדי לפרוק את אשר על ליבם.

תבוסה ידועה מראש

ביום רביעי השבוע נועדו נציגי דגל התורה ושלומי אמונים עם ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול. הדיווח הרשמי שיצא לאחר הפגישה שהתקיימה בביתו של האחרון, עסק באווירה הטובה בין הצדדים ובהחלטה להיפגש פעם נוספת בשבוע הבא.

בתכל'ס חטפו הדגלאים ועמיתיהם לפגישה, סטירת לחי מצלצלת. אבוטבול הבהיר להם שבעוד שאת המו"מ של הבחירות הקודמות הוא ניהל בעצמו, הרי שהפעם הוא כפוף להחלטות יו"ר התנועה אריה דרעי. המשמעות ברורה: הסיכוי שדרעי המתואם עם ליצמן ייתן לדגל התורה את מה שאין בידה כעת, הוא אפס אפסים. ליצמן לא יסכים שאגודת ישראל תוותר על סגן לטובת השותפות של דגל עם שלומי אמונים ובטח שלא תוותר על תיק החינוך.

הסיבה לתבוסה הידועה מראש היא תמונת ראי למצב המתואר בירושלים. בעוד שלירושלמים יש כדורים בקנה - מנדט ללכת ברשימה נפרדת - אין לעמיתיהם בבית שמש אפילו אקדח קפצונים לפורים. רשימות נפרדות יש כבר ממילא והאיום של הרצת מועמד מטעם דגל התורה לראשות העיר לא מפחיד אפילו את מסעודה מהעיר הוותיקה. הכל יודעים שההוראה שקיבלו רבני דגל לפני שבועיים היתה החלטית (ותואמה מראש עם דרעי שמתחזק קשר קבוע עם הבית). אין הליכה נפרדת ויהי מה.
הפרסום שיצא לאחר פגישות הרבנים עם הדרג הרוחני היה שאם המו"מ עם אבוטבול ייכשל, יחזרו הרבנים לשאול האם ללכת בנפרד. הם לא יחזרו והם לא ישאלו. מה שעברו שם בפעם הקודמת (ועוד יסופר באחד הימים) הספיק להם. במצב זה אבוטבול יכול למשוך את המו"מ עד ערב הגשת הרשימות מבלי לתת לדגל התורה אפילו פיפס קטן נוסף מעבר למה שיש לה כעת. ככה זה כשאין אופציה לקום מהשולחן ולהודיע ששוברים את הכלים. בירושלים יש לדגלאים מה לשבור, בבית שמש הם עצמם שבורים ורצוצים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!