תקרית הסופרת וההסתה ב-ynet הם רק קצה הקרחון

למרבה הצער דבריה הגזעניים של הסופרת יהודית קציר וההסתה האכזרית והפרועה ב-YNET בל"ג בעומר הם רק קצה הקרחון של מצעד ההסתה נגד החרדים. מזה עשרות שנים מתנהל ברחוב החילוני מסע הסתה משומן ומתוכנן נגד הציבור החרדי. תהיה זו טעות לחשוב ששנאת החרדים היא נחלתם של השמאל הישראלי. למרבית הצער יותר מדי גורמים פוליטיים שונים ומגוונים ניזונים משנאת החרדים בחברה הישראלית, חברה שבשנים האחרונות ניכרות בה יותר ויותר תופעות של פילוג, שיסוי והסתה בין הקבוצות החברתיות השונות.

עיקר ההסתה מתבססת על בורות, הנעזרת בין השאר בבדלנות של חלק משמעותי מהציבור החרדי. התקשורת בוחרת לרוב להראות את השוליים הקיצוניים בחברה, את הפרות הסדר ואת ההתפרעויות. בתכניות הריאליטי כדוגמת תכניותיו של אמנון לוי למשל, לעולם לא יבחרו את החרדי הממוצע אלא את הקיצוני ביותר. לאורך כל השנים תכניות הסאטירה לדורותיהן אהבו לצחוק על חשבון החרדי הגלותי הפרימיטיבי.

כאשר כל מפעלי החסד האדירים של הציבור החרדי המשרתים את כלל החברה הישראלית מוצנעים ולא מקבלים מספיק איזכור, אם בכלל, קל להסית נגד הציבור החרדי שמשתמט מהצבא. כשבחברה הישראלית הרוב המוחלט מתגייס לצבא וכשלמרבה הצער במשך שנות קיומה של המדינה משפחת השכול בחברה הישראלית הולכת וגדולה, קל להסית נגד ציבור המשתמטים ש"לא תורמים דבר לחברה הישראלית" כשאין שום מידע על כל החסד החרדי. כמובן שתמונה של חרדי הולך בצפירה ביום הזיכרון ו/או חרדי שורף דגל ביום עצמאות תוסיף הרבה שמן למדורת השנאה....במיוחד בקרב המשפחות השכולות וחבריהן.

קשה להסביר את תרומת לימוד התורה לכלל עם ישראל למי שאין אמונה בליבו אך חלק משמעותי מהציבור החילוני כן מעוניין לשמר את היהדות ואת הצביון היהודי של עם ישראל. ציבור זה יכול להתחבר ללימוד התורה כאמצעי להמשך קיומה של היהדות. מה גם שהציבור המסורתי מהווה אחוז גדול מכלל החברה. אלא שלצערנו לימוד התורה מוצג בעיקר כדרך להתחמק ממילוי חובות למדינה.

כשייחודיותו של הבית היהודי מוצגת שוב ושוב, בצורה מוטעית, נלעגת ומסולפת בחברה שמאדירה פמיניזם ושוויון הזדמנויות, מאוד קל להציג את הציבור החרדי כציבור שובניסיטי / פרימיטיבי שמתעלל בנשים. מכאן כמובן נסללת הדרך למלחמה בכל הפרדה בין גברים לנשים. בין אם זה באקדמיה, במופעי תרבות וכו'. במצב כזה המלחמה ב"הדרה" הופכת ל"מלחמת צדק" של ממש בין "אנשי האור לאנשי החושך".

ציבור החוזרים בשאלה גם לא מוסיף אהבת ישראל בין הקבוצות החברתיות, בין אם מדובר בחוזרים בשאלה לאחר משבר אמוני או חוזרים בשאלה שלא קיבלו מקום ליחודיות שלהם, שלא היה מי שיענה לשאלות הכנות והנוקבות שלהם. כך או כך הם יוצאים לחברה שהרבה מהקיים בה עומד בסתירה לחברה ממנה באו ושם הם משחררים קיטור מכל מה שעברו במגזר החרדי. שם הם מתקבלים בחיבוק חם ועוטף של מי שרואים בהם ניצולים מעולם "חשוך ופרימיטיבי", אמיצים שהעזו "לצאת אל האור". בהרבה אמצעי תקשורת ישמחו לראיין ולתת במה ליוצאים בשאלה. יש לזה רייטינג טוב וזה תורם למטרה הלאומית הכללית....

ולמרות הכל וככלות הכל אי אפשר שלא לעשות גם חשבון נפש פנימי לגבי שנאת החינם הבוערת. למרבית הצער יש גם במגזר החרדי סטיגמות מוטעות על הציבור החילוני. הבורות לגבי הצד השני היא נחלתן של כל הקבוצות המפולגות בחברה. במקרים בהם יש מפגש בין החרדי לחילוני, למרבה הצער יש יותר מדי התנשאות וזלזול. כמה פעמים אנו עוברים בשתיקה על קריאות של ילדינו על החילונים "נכון שהוא גוי?" גם כשהוא קרוב כל כך ושומע הכל? כמה פעמים במקומות בילוי בחופשות גילויי עוינות הם נחלתם של שני הצדדים?

קורה שבת ישראל עוברת ברחוב החרדי. בת ישראל שניסתה לכבד ולבוא צנועה ע"פ אמות המידה שלה. האם עצרנו לחשוב שקונטרסי הצניעות שחיברו גדולי ישראל הם לא חלק מארון הספרים הנמצא בביתה? יותר מדי כללים בנושא הצניעות לא ידועים לבחורה החילונית שבאה לראשונה לשכונה חרדית כדי לטעום ולהכיר, שבאה לראשונה לבית כנסת. האם הערות פוגעניות יכולות לקרב? כשבת ישראל נוהגת במכונית ובדרכה היא צריכה לעבור ברחוב חרדי, האם כשתעצור ברמזור ויפנו אליה בגערות, מצוות הצניעות תתחבב עליה?

האם זריקת אבנים על מכונית שנוסעת בשבת תגרום לרחוק לרצות להתקרב? שלא לדבר על זריקת אבנים על אמבולנס.....סיפרה לי בכאב חוזרת בשאלה ממשפחה חרדית על הרגע הכואב והמשפיל שבו זרקו אבנים על האמבולנס שסבה הובהל בו לבית החולים בערב פסח. אם עבור מישהי שגדלה בבית שומר תורה ומצוות היה קשה להתמודד עם פרץ השנאה והנקמנות, מה ירגישו הרחוקים?

כשילד חרדי שגדל בבית שומר תורה ומצוות, מגיע לגיל שלוש, לא מסתמכים על אהבת התורה שקיבל בבית מינקותו, אלא טובלים בדבש את אותיות הא"ב כדי להמתיק עליו את לימוד התורה הקדושה. כשהרב דסלר זצ"ל קם בליל שישי ללמוד עם אביו, אמו המנוחה המתיקה לו את הלימוד ע"י הלביבות המתוקות שלה. היא לא הסתפקה בחינוך הקדוש והטהור שקיבל בביתו.

האם כאשר אנו עומדים מול מישהו רחוק מתורה ומצוות אין לנו שום חובה מוסרית לנסות ולו בקצת להמתיק עבורו את המפגש עם עולם שומר התורה והמצוות?

ישנם אלו שלקחו על עצמם מצוות קירוב ברחוב החילוני: גברים עם דוכני תפילין ונשים עם דוכני נרות. האם עצרנו לחשוב כמה זהירות ורגישות דרושות לשם כך? ראיתי לצערי ברחובות עירי, נשים חרדיות שאינן מסתפקות בלתת מענה לאלו שרוצות להתקרב ושמחות שיש ממי לקבל את נוסח הברכה עם הנרות ומענה על שאלות, אלא דולקות בכח אחרי אלו שאינן רוצות להתקרב. באחת הפעמים ראיתי חרדית שרודפת אחרי נשים עד לחנות בגדים ואז כשהאישה מתחננת שתניח לה המוכרת נאלצת להתערב ולגרש אותה בבושת פנים מהחנות....איזה חילול שמיים נוראי....כמה בנות שהיו רוצות להתקרב מתרחקות אחרי מחזה כזה....כנ"ל לגבי הרודפים עם התפילין אחרי המסרבים להתקרב....

כמה עצוב שבמקום לקרב רק מרחיקים ומשניאים.....

בימים אלו שבהם אנו הולכים ומתקרבים לחג מתן תורה, כולנו צריכים לזכור שהתורה ניתנה אחרי שעם ישראל חנה כאחד מול ההר. הציבור החרדי צריך להתעקש ולדרוש חשבון נפש מהחברה החילונית על ההסתה נגדנו אך יחד עם זאת חובה עלינו לעשות גם חשבון נפש פנימי, על היחס לשונה ולאחר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!