וידוי אמיץ של אישה: "חרב עלי עולמי"

כשדינה, אישה צעירה, נישאה לפני שישה חודשים לבחור מרקע תורני וערכי, לא היה מי שלא שמח. כולם אמרו שמדובר בשידוך שהוא ממש 'ענבי הגפן בענבי הגפן'. כישוריו הלימודיים של הבחור היו לשם דבר, היא שמעה עוד ועוד על התמדתו ומסירותו ללימוד ועל השעות הארוכות שהוא מבלה בבית המדרש.

אחרי חתונה מרגשת בה היא הרגישה שהיא נישאת על עננים של סוכר, הזוג הצעיר החל את חייו המשותפים ביחד. לדינה היו חלומות על חיים של שיתוף, חיים של הבנה ושיחה, אבל כל חלומותיה התנפצו בתוך ימים ספורים.

כבר בימים לאחר החתונה היא מצאה את עצמה לבד, כפשוטו. הבעל הטרי כמעט לא היה בבית, אלא כמו שהבטיחו לה ישב ולמד בבית המדרש. בתחילה היא שמחה שיש לה בעל תלמיד חכם ומתמיד, אבל ככל שהיא נשארה לבד, היא הרגישה שמשהו לא תקין.

הוא היה יושב ולומד וזהו. לא שם לב לצרכיה המינימליים, לא רגיש אליה וכשהיא חלתה כמה שבועות אחרי החתונה, הוא יצא ללמוד. הוא לא שאל איך היא מרגישה או התעניין כמה חום יש לה, שלא לדבר על עזרה או להציע כוס של תה. הוא עזב את הבית עסוק מאוד בעצמו והלך ללמוד והיא הרגישה קצת כמו אוויר או אביזר בתפאורה של החיים שלו.

לפעמים היא זכתה להוציא ממנו מחמאה, והתחושה שלה הייתה שמישהו לימד אותו ש"צריך להחמיא לאישה", אז הוא מדקלם מחמאה. היא הרגישה שהיא סוחטת ממנו בכוח את האמירות ואין כאן שום דבר ספונטני, זורם או אמיתי.

היא הבינה שיש לה בעיה כשהיא שלחה אותו למכולת להביא אבקת פודינג דווקא בטעם וניל שתתאים לעוגה שהיא מכינה. הוא חזר ללא כלום ואמר לה שאין פודינג במכולת. "למה לא הלכת לסופר השני?" היא הטיחה בו, "לא אמרת לי ללכת לשם", הוא ענה.

באותו הרגע נפל לדינה האסימון. היא חשבה שהיא גרה עם אדם רגיל, אבל בעצם האדם שאיתו היא התחתנה הוא מרובע לחלוטין, לא יודע לחשוב מחוץ לקבוצה, הוא סגור, אובססיבי וכל מה שהוא לא לימוד תורה - פשוט לא מעניין אותו.

במשך כמה שבועות היא היטלטלה עם התובנה הקשה. לא קל להיות בת 20, נשואה טריה וליפול ממרומי האולימפוס הזוגי אל תחתית הבור. להתמודד עם בעיות קשות, לחשוב איך לפתור אותן, לא להדאיג אף אחד ולשמור על שלמות הבית החדש שאת עומלת עליו קשות.


צילום: pixabay

כשהיא אזרה אומץ ובאה אלי לטיפול היא ידעה שזה המוצא האחרון. "או שאת עולה על הבעיה, או שאנחנו הולכים לפרק את הזוגיות הטריה הזו (שבהרגשה שלי פשוט לא הייתה זוגיות)", כך היא אמרה לי.

היא ישבה מולי ובדמעות היא תיארה לי את שהיא עוברת. את הבדידות, את היחס, או בעצם חוסר היחס שהיא מקבלת ממי שאמור להעריך ולכבד אותה, את האובססיה שלו ללימוד והשהות הארוכה בבית המדרש.

ביקשתי ממנה לנסות ולבקש מבעלה לבוא ולפגוש אותי, לשמחתי הרבה הוא הסכים ולי לקח דקות ספורות לעלות על הבעיה. לאחר הפגישה ביקשתי מדינה לבוא לפגישה נוספת ובחשש גדול, אבל בהשתדלות להישמע גם ההחלטית וברורה, אמרתי לה: "לבעלך יש לקות תקשורת עם כל הסימפטומים הנלווים לכך, הלקות הזו מוכרת גם בשם תסמונת אספרגר".

דינה הרגישה שחרב עליה העולם. היא לא ידעה איך אפשר לבלוע בשורה כזו. היא הייתה המומה ורק ביקשה לדעת מה אפשר לעשות כדי להציל את המצב. "טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי יכול להביא את הבעל למודעות לבעיית התקשורת שלו וללמד אותו לתקשר בצורה נכונה. הכוונה נכונה והתמדה יכולים להביא לשינוי חלקי", ניסיתי להסביר לה את שעומד לפניה ואת שצפוי לעבור עליה, עליו ועליהם כזוג בחודשים ובשנים הקרובות.

אבל מעבר לטיפול בבעלה של דינה, היא גם צריכה לזכור למצוא את הכוחות שלה. ללכת לטיפול שימלא אותה, לעשות מה שהיא אוהבת ולהשקיע בתחביבים שלה כי הבעיה תישאר איתם לנצח, גם אחרי הטיפול (שהוא לא זבנג וגמרנו), ישארו משקעים והטיפול שלה בעצמה הוא הכרחי.

אם אתם מזהים את עצמכם בין שורות הטור, אל תזניחו! תשקיעו בעצמכם כדי להשקיע בזוגיות ואל תוותרו גם כשעולות הבעיות, זה שווה את זה.

הכותבת היא יועצת רגשית וזוגית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!