רחובות הפחד: הנשים החרדיות חוששות יותר ללכת לבד בלילות

הנשים החרדיות חוששות יותר: לפי מחקר חדש, השיעור הנמוך ביותר של החשים ביטחון ללכת לבד בחשכה באזור מגוריהם נרשם דווקא בקרב הנשים החרדיות ועומד על 61%, לעומת 63% בקרב הנשים הערביות, ו-70% בקרב הנשים היהודיות הלא חרדיות.

כך עולה מנתונים המתפרסמים בקובץ מדדים חדש "איכות חיים של אוכלוסיות בחברה הישראלית" בהוצאת המכון החרדי למחקרי מדיניות. הקובץ יוצג לראשונה בידי עורכיו - המשנה ליו"ר המכון ניצה קלינר קסיר (לשעבר בכירה בחטיבת המחקר של בנק ישראל) ועמית המכון ד"ר דמיטרי רומנוב (לשעבר המדען הראשי של הלמ"ס) בכנס השנתי שיערוך המכון ב-25.5, בהשתתפות נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, שרת המשפטים איילת שקד, מנכל משרד הרווחה ועוד.

מבט רחב על ציר הזמן מגלה שינויים משמעותיים במידת שביעות הרצון מתפקוד המשטרה בקרב הקבוצות השונות.

בחברה הערבית נרשמה ירידה ניכרת בשיעור שבעי הרצון מתפקוד המשטרה: בשנת 2007 היה שיעור שבעי הרצון מתפקודה של המשטרה בקרב הציבור הערבי הגבוה ביותר מכל הקבוצות באוכלוסייה (52 אחוזים), ואילו ב-2015 שביעות הרצון מתפקוד המשטרה בקרב קבוצה זו היא הנמוכה ביותר (37 אחוזים). רוב הציבור הערבי (62 אחוזים) סבור כי המשטרה איננה מתייחסת באופן שוויוני לכלל האזרחים.



מעניין לציין כי אין הבדלים בשיעור שבעי הרצון בין קבוצות הגיל השונות.



בסקר החברתי של הלשכה המרכזית מופיעה השאלה "האם אתה מרגיש בטוח ללכת לבדך בשעות החשיכה באזור בו אתה גר?". שאלה זו אמורה לאבחן את תחושת הביטחון האישי הסובייקטיבית, מתוך תפיסה שפשיעה מוגברת מזוהה עם רמה ירודה של ביטחון אישי. שיעור החשים ביטחון כולל את מי שהשיבו חשים "בטוח מאוד" או "בטוח".



פשיעה מוגברת מזוהה לרוב עם שכונות עוני. בישראל, בשני המגזרים הידועים בשיעור גבוה של עוני ומצוקה כלכלית – חרדים וערבים – אין סממנים "קלאסיים" של עוני כגון פשיעת רחוב, סחר בסמים, וכדומה.

כפי שדווח, שיעור החשיפה לעבירות רכוש בשני המגזרים הללו נמוך יותר מאשר בקרב יהודים שאינם חרדים. לכן לא מפתיע ששיעור החשים ביטחון ללכת לבד בחשכה באזור מגוריהם בקרב הערבים והחרדים נמוך מהשיעור בקרב יהודים שאינם חרדים (65 אחוזים, 75 אחוזים ו-80 אחוזים בהתאמה).

באופן כללי, שיעור הגברים המדווחים כי הם חשים ביטחון ללכת לבד בשעות החשכה באזור מגוריהם גבוה משיעור הנשים. הדבר נכון לגבי כלל האוכלוסיות, אלא שהפערים בין המגדרים משתנים בחלקי אוכלוסייה שונים (באוכלוסייה הערבית הפער קטן במיוחד, ובחרדית – גדול במיוחד).

הנשים החרדיות מדווחות על תחושת ביטחון נמוכה בהשוואה לנשים ממגזרים אחרים (61 אחוזים אל מול 63 אחוזים בקרב הנשים הערביות, ו-70 אחוזים בקרב הנשים היהודיות הלא חרדיות), ודומה כי נתונים אלו מלמדים גם על נורמות תרבותיות וחברתיות לגבי האפשרות שנשים ילכו לבד ברחוב בשעות הערב.

שיעור שביעות הרצון הגבוה ביותר מתפקודה של המשטרה הוא בחברה החרדית, והנמוך ביותר הוא בחברה הערבית (52 לעומת 37 אחוזים, בהתאמה). בקרב גברים חרדים השיעור גבוה יותר מאשר בקרב נשים חרדיות (55 לעומת 50 אחוזים).

שביעות הרצון מתפקודה של המשטרה שופך אור הן על מידת שביעות הרצון הכללית מתפקוד רשויות המדינה והן על נכונות הפרטים לפנות למשטרה על מנת לקבל הגנה ותמיכה במידת הצורך.

הנתונים המוצגים בקובץ מתפרסים על פני תשעה פרקים העוסקים בתחומים: בריאות, רווחה אישית וחיי משפחה, חינוך והשכלה, הכנסה ומצב כלכלי, תעסוקה, דיור, חיי קהילה וחברה, ביטחון אישי ותשתיות ציבוריות ואיכות הסביבה. המדדים השונים המוצגים בהם משקפים את התחומים משתי זוויות שלובות ומשלימות – המצב האובייקטיבי ותפיסתו הסובייקטיבית. האינדיקטורים בכל התחומים סוכמו ושוקללו לערך המדד המצרפי עבור כל אחת מהאוכלוסיות שבהן עסקינן. משקלי התחומים הופקו מנתוני סקר מיוחד שביצע המכון החרדי למחקרי מדיניות בקרב מעל 1,000 משיבים.

עורכי הקובץ מדגישים כי חשיבותו של הקובץ איננה רק בהתמקדות בפן הרחב של איכות החיים, אלא דווקא במקבץ הנרחב של הנתונים המוצגים בו אשר משקפים את התפיסה כי איכות החיים של כל חלק באוכלוסייה מורכבת משורה של פרטים המבטאים את ההעדפות הייחודיות של הפרט בהתאם לבחירתו האישית ולאורחות חייו.

מארג נתונים זה מאפשר זווית הסתכלות ראשונית לייחודיותו של כל חלק באוכלוסייה, ולתרום בכך להגברת השיח מתוך היכרות של השבטים השונים המרכיבים את החברה הישראלית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!