"סכנת חיים ממש" • הסיוט של המטפלות

האבסורד זועק לשמים. מטפלות המשפחתונים מנהלות מביתן את העסק שלהן. הן מוגדרות כבעלות עסק ועצמאיות, מטפלות בילדים ונמצאות בביתן. לכאורה נשמע שמדובר במקצוע המושלם עבור האישה החרדית, אך המצב רחוק מאוטופיה. להפך.

כ-3700 מטפלות המשפחתונים בארץ, מתוכן 1000 ויותר חרדיות, מועסקות תחת מודל ייחודי. מחד הן מוגדרות כעצמאיות, אך מאידך מדובר בהגדרה בלבד, הן זוכות רק לחסרונות של עצמאית ולא ניהנות מאף ייתרון של בעלת עסק.

מחד הן אלה שנאלצות לגבות את הכספים, לתפעל את העסק ולהפסיד כלכלית במקרה שילד פורש מהמשפחתון, אך מאידך הן עובדות תחת כללים קשוחים שלא מאפשרים להן לקחת ימי מחלה במקרה הצורך, שמחייבים אותם לעבוד שעות נוספות וכך להרוויח פחות משכר מינימום ומכתיבים להם מי הילדים שיהיו במשפחתון גם אם זה בניגוד לרצונן.

נועה נוצני, רכזת עובדות הגיל הרך בארגון 'כוח לעובדים', שעזר למטפלות המשפחתונים להתאגד על מנת לנסות ולהיטיב את תנאי העבודה שלהן מסבירה ל'לובי נשי' ב'בחדרי חרדים' עד כמה המטפלות בעצם לא עצמאיות: "אם אישה, שלא משנה כמה שעות היא עובדת או כמה היא מגדילה ראש, לא יכולה להעלות את השכר שלה, אי אפשר להגדיר אותה כעצמאית ולא משנה כמה רוצים לחסוך על גבה".

"המודל הזה התחיל כשקמו המשפחתונים בשנות ה-70, שאז המשכורת של המטפלות הייתה יחסית גבוהה, אך מאז היא נשחקה והיום מטפלת מרוויחה בנטו פחות ממינימום לשעה".

על הנייר נראה שמטפלות המשפחתונים מרוויחות סכום לא רע, אך העובדה שהן מוגדרות עצמאיות מחייבת אותן להפריש לפנסיה וביטוח לאומי ומי שיחלק את הסכום שנשאר בשעות העבודה של המטפלת, יגלה שהן מרוויחות פחות מהמינימום. להיות מטפלת במשפחתון אומר לקבל ילדים ב-7 בבוקר ולהיפרד מהם לאחר 9 וחצי שעות עבודה בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים, לאחר מכן צריך להחזיר את הבית למצב סביר ולבשל ארוחת צהריים למחר - כלומר לפחות עוד שעת עבודה אחת.

להיות מטפלת במשפחתון אומר שאין ימי מחלה, ימי חופשה או ימי אבל חלילה, זה אומר לחץ תמידי מלשמוע את הדפיקה של המפקחת על הדלת כי ההרגשה היא שהיא תמיד תמצא על מה להעיר, זה החשש מהשנה הבאה ומי יהיו הילדים שינחיתו מלמעלה וזה הפחד מתביעה חלילה שתיפול על המטפלת עצמה.

"אני הייתי בסכנת חיים, בנס אני עוד פה", סיפרה ט', מנהלת משפחתון חרדית, "הרגשתי שאני עוברת הפלה, סידרתי מקום לילדים שהיו תחת השגחתי במשפחתון ורציתי ללכת לבית החולים. התקשרתי לרכזת שלי וביקשתי ממנה לצאת. היא לא אישרה. ביקשתי שבעלי ישאר להשגיח על הילדים, גם את זה היא לא אישרה וכשביקשתי לקראת סוף היום להתקשר להורים שיבואו לקחת את הילדים, היא שוב לא אישרה".

"זה נגמר בבית החולים אחרי שאיבדתי דם רב מאוד ובחדר ניתוח", המשיכה ט' לספר ל'לובי נשי' ב'בחדרי חרדים', "הטיסו אותי לחדר ניתוח אבל מרוב איבוד דם התעלפתי ונאלצתי לעבור החיאה. סיימתי את היום הזה עם המון מנות דם וכמה צלעות שבורות. גם הרופא אמר שזה היה יכול להימנע אם הייתי מגיעה מוקדם יותר לבית חולים".

בתור עצמאית, ט' הייתה יכולה למצוא סידור לילדי המשפחתון שלה ולצאת לבית החולים בזמן, אך בתור מטפלת במשפחתון שאינה שכירה ואינה עצמאית - היא נאלצה להישאר כי כך אמרה לה הרכזת. ימי המחלה שלקחה, כמובן נלקחו על חשבונה.

גם ש' היא מטפלת במשפחתון באחר הערים החרדיות וגם היא מספרת על מצב אבסורדי בו היא מצד אחד מוגדרת כעצמאית ועל כן כשחלתה ונאלצה לקחת חופשה של שנה, היא ספגה את ההפסדים הכלכליים, אך כשביקשה שלא לשבץ ילדות גדולות מדי במשפחתון שלה, היא גילתה שאין לה שליטה על השיבוצים.

"גיליתי שיש לי דלקת שריר הלב", מספרת ש', "בבית החולים גילו שיש לי חוסרים משמעותיים של חומרים בגוף ואחרי שבועיים בטיפול נמרץ, הרופא שלח אותי לשכב במיטה לתקופה ארוכה. במשך כמעט שנה שבה לא עבדתי, אף אחד לא שילם לי דמי מחלה וההפסד הכלכלי היה שלי. כשרציתי לחזור לעבוד, הודיעו לי שלמשפחתון תיכנס ילדה נוספת, ביקשתי שלא תהיה גדולה מדי כי רוב הילדים במשפחתון שלי הם תינוקות, אבל הכניסו לי ילדה בת שנתיים וחצי".

ש' כבר לא בטוחה שתחזור לעבוד במשפחתון בשנה הבאה: "אני כבר לא בטוחה שאני אחזור לעבוד במשפחתון,לא בטוחה שאפתח את השנה הבאה. אני מרגישה שחוקה ובלי כוחות".

חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר, אורי מקלב ואעידה תומא סולימן הגישו בסוף המושב האחרון של הכנסת הצעת חוק בכדי לפתור את האבסורד, הצעת החוק קובעת כי מטפלות המשפחתונים יחשבו כשכירות ויקבלו תלוש משכורת, כך שלפחות ימי מחלה, ימי חופשה או ימי אבל ישולמו להן במלואן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!