היום לא הייתי מתגייס! • נקודת השבר של הרב הצבאי

הזלזול המופגן בצרכים הבסיסיים של חיילי צה"ל החרדים והדתיים, מוכיח כי צה"ל שינה כמה מערכיו הבסיסיים.

למשל, מבטיחים למתגייסים החרדים דבר אחד, ועושים את ההיפך הגמור.

אם בבה"ד 1 מדיחים על אמירת חצי אמת, הרי ראשי הצבא אמורים להיות מודחים בגין השערוריה.

ההבטחה כי כל חייל יוכל לשרת על בסיס אמונתו ודתו, מתמלאת אולי ביחס לחיילים הדרוזים והצ'רקסים ואולי אף המוסלמים. אולי, ואם תרצו להיות בטוחים, כדאי שתשאלו אותם.

מה שבטוח שלגבי החיילים היהודים, הדתיים והחרדים שביניהם, אין קיום הבטחות, גם לא בסיסיות ופשוטות במקורם.

לא רק בהבטחות שקשה לצה"ל לקיימן עסקינן, אלא סתם ככה בכל נושא, באופן גורף ולא מתחשב.

אין מה לחפש

צה"ל פשוט מתנער מהם ומסרב לקיימם. ההפרה הזו מתבצעת אם מטעמים פופוליסטיים ואם סתם ככה כי הוא לא שם על החייל שמחפש לקיים את מצוות בוראו.

גם אם ההלכה קובעת כי ישנם מעשים האסורים בתכלית, בצה"ל זו פקודה שיש לבצעה ובניגוד גמור להלכה. ולא מדובר על צרכים מבצעיים, גם לא מדובר על עקרונות צבאיים טהורים. צה"ל רוצה לשיר, ואת השירה הזו חייבת לבצע חיילת, ואתה החייל הדתי חייב לראותה ולשמוע את שירתה.

זהו צבא ההגנה לישראל - במיטבו. כך המדינה מתכננת את ניצחונה מול האויבים הרבים הניצבים בשער. מול האירנים למשל, ומול התחמשותה הגרעינית.

משמעות ההחלטה השגויה והמוזרה היא, כי אין לחייל דתי וחרדי מה לחפש ולשרת בצבא, גם לא תחת שם או מסגרת של 'שחר', לא כחול, ולא ירוק, גם לא כתום.

הם מוותרים עלינו

לא מדובר בקבוצת חיילים קיצונית שהמציאה לעצמה איזו חומרה מתחת לשטיח, גם לא מדובר באיזו קפריזה של חייל תמהוני, מדובר בהלכה שאף הרבנות הראשית לישראל הוציאה הנחייה ופסיקה חד משמעית בעניינה, האומרת וקובעת כי שירת נשים, הינה בגדר של 'קול באשה ערוה', שבעניין זה נפסק 'יהרג ובל יעבור'.

למרות שבמסע השכנוע טרום גיוס של המתגייסים החרדיים, הוא מבטיח שלא לפגוע בעיקרי ההלכה, אותה מחייב כל חייל דתי, לפני התחייבותו למפקדיו. בפועל מה שקורה הוא ההפך הגמור.

מה שראשי הצבא לא מבינים הוא, כי בסופו של יום, הם יורים לעצמם ברגל, ויש ויאמרו כי לא רק ברגל. כי עתה, גם ראשי ומנהיגי הדתיים הלאומים – אלה הממלכתיים, הרואים את צה"ל ופקודותיו כאילו ניתנו למשה מסיני - כועסים וזועמים.

כל כך הרבה כסף ומשאבים משקיע צה"ל כדי לגייס עוד חייל חרדי. צה"ל יודע את מה שהממשלה יודעת ואף הנחתה אותו, שתוך כמה שנים בודדות, ישתנו המדדים של גיוס חרדים לצה"ל. באכ"א ישובים קצינים בכירים, בעלי תפקידים שתוקננו במיוחד למשימה הלאומית זו. מגויסים לשם כך ולצורך שיכנוע המתגייסים הפוטנציאלים, גם חרדים שמכירים את הציבור מקרוב, כדי שילמדו את הקצינים באכ"א ויאירו את עיניהם הכהת חושים דתיים איך זה עובד אצלנו, ואולי אף גם איך עובדים על החרדים שיתגייסו בהמוניהם.

אז מה? בשל הערך האדיר והמוסף של להכריח חרדים לשמוע קול אישה, הם מוכנים לוותר עלינו, ואולי גם על חיילים דתיים לאומיים?

החרדים נכחדים

כמי ששירת כרב צבאי ובתפקידים שונים במשך שני עשורים בצה"ל, אני יכול לומר לכם בבטחה, כי היו לי לא מעט מאבקים לטובת החייל הדתי. מאבקים פחות עקרוניים מאשר שירת נשים.

בכולם, ללא יוצא מן הכלל, הייתה ידנו על העליונה. ולא משום שהיינו גיבורים מצד אחד או אטומים לדעה אחרת. ממש לא. כוחנו היה בצידקת דרכנו ובנימוק אמת ומשכנע. דברים שיש בהם רק שכל והיגיון צרופים. הלוא הם דברים שבסופו של דבר משרתים את צרכי הצבא שיהיו בו חיילים שזכויותיהם אינם מופרות, ועל כן הם שמחים לשרת בו.

בתקופתי שירתו ברבנות הצבאית רבנים משכמם ומעלה, כאלה שהובילו את הצבא ובעיקר את החיילים הדתיים למחוזות נאמנים. הם היו רבנים שיודעים לעמוד על אמיתה של תורה. בראשם יזכר לטובה הרב הראשי לצה"ל הרב גד נבון ז"ל.

הנה לכם דוגמא ששלפתי מזכרוני: ראש אכ"א דאז, האלוף - יודקה שגב, חישב לפגוע במשכורתם של רבני צה"ל. עם היוודע השמועה, נכנס ללשכתו הרב גד נבון, ללא תיאום וללא הודעה מראש.

ללא חת, צעק עליו ואמר את המלים הבאות: "ימות ראש אכ"א ועוד מאה שכמותו, ולא תיפגע שערה אחת משערות ראשם של רבני הרבנות הצבאית!".

זה עבד: הגזירה בוטלה והמשכורות לא קוצצו.

עוזרי הרב הראשי לצה"ל דאז היו אנשי שם ואנשי מעשה - הרבנים זינגרביץ, אראל, בקשט, ומאוחר יותר הרב לבנון. כל אחד מהם לא היה מוותר על קוצו של יו"ד בכל הקשור לשמירת ההלכה וגיבוי החיילים הדתיים. הם התערבו לא רק בשוליים של שירת נשים, אלא בהליכים המבצעיים, בשמירת השבת ובנהלי האבטחה.

הרמט"ל הנוכחי בני גנץ היה מפקדי באיו"ש. לא היה דבר אחד שהעליתי בפניו על צרכים של חיילים דתיים. על פעילויות בשבת, על שירת נשים, ועל כל דבר ועניין, שמבוקשי ופנייתי הושבו ריקם. להפך, הושבו ומולאו במלואן.

הרבנות הצבאית של היום, שינתה פנים וכיוון. אין יותר רבנים חרדים בצבא, ואם כן, הם מעטים ומהתקופה הקודמת. הרבנים החרדים בצה"ל בסימן הכחדה – באופן יזום ומובנה.

ולא זה העניין, כי אם הסימפטום: הרבנות כבר לא עוסקת בעיקר מצוותה, שהיא, שמירת שבת, כשרות ושירות על פי ההלכה.

כשיש שריפה - בורחים

הרב הראשי הנוכחי של צה"ל הוא בכלל טייס מסוקים. זה מתאים ורציני בדיוק כמו שימנו לתפקיד 'הטייס הראשי של צה"ל' אחד שהרקורד הצבאי שלו הוא - כבוד הרב.

הרבצ"ר הוא האחרון שידאג שהחיילים יוכלו לנהוג על פי דתם ואמונתם. הוא עסוק בטיסות ראווה במטוסי אף 16.

מי יעמוד מול לחציו של הרבצ"ר, תת אלוף בדרגתו, ולא יאפשר לו טיסה במטוס שעלות הטסתו עומדת בעשרות אלפי דולר לשעה?

אילו היה משקיע מעט מאותם לחצים לטובת החיילים הדתיים, שירת נשים לא הייתה נכפית עליהם.

אי אפשר שלא להצטער ואף להזדעזע מתגובת הרבנים הדת"לים, האומרת: ניאלץ לשקול שוב ומחדש את המשך שירותם של בנינו.

מה יש לשקול? כשיש שריפה בורחים, לא שוקלים.

הרי אפילו הרבנות הראשית לישראל קבעה ששירת נשים אסורה – והם... שוקלים.

כמי שנושא דרגת סגן אלוף במילואים, אין כל ספק כי אילו הייתי נאלץ כיום להתמודד בשאלת גיוסי לצה"ל לאור המצב החדש, לא הייתי מהסס ודוחה את ההצעה בשתי ידיים.

זהו לא צבא שאדם דתי, מאמין, שרוצה לקיים מצוות, יכול וראוי לשרת בו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!