ההפקרות בצומת תמיר • רק הדג יכול להתגלגל מצחוק

השתתפתי בחתונה משפחתית באולמי תמיר, ליד שדרות גולדה בירושלים. כן כן, במקום שנדרסו כלות, חתנים וסתם חוגגים, כמה וכמה פעמים. כל פעם חתן וכלה אחרים. גם האחרים כל פעם היו אחרים. אבל נדרסים.

בחתונה, כדרכם של אנשים חשובים דפה, הגישו למוזמנים בשר ודגים ושאר מטעמים.

לידי ישב בשולחן קרוב משפחתי, אברך משי, המקפיד על קלה כבחמורה.

באיזשהו שלב, אבוי, אירע דבר שזיעזע את השולחן: המזלג עימו אכל רק לפני זמן קצר ראש של דג, נגע בשיפוד עליו היה חזה של עוף.

"אוי", זעק בן משפחתי. ושאל בחרדה האם שמנו לב אם אכל מאותו מזלג שנגע בדג גם בבשר, או שרק עתה נגע - וטרם אכל ממנה.

אנו, שלא שמנו לב, לא ידענו איך וכיצד להרגיעו. היה חשש שניתן ומותר לשקר לו, מפני דרכי שלום או לכל הפחות (או היותר), מפני פיקוח נפש של ממש – על ההכשלה הזו, שלא תיתכן. הרי אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים.

הצחוק האחרון של הדג?

בסוף החתונה מיהר הקרוב שלנו לביתו שבסנהדריה המורחבת, הממוקמת לא הרחק מהאולם. הוא החל לחצות את הכביש, בדיוק במקום שבו נדרסים, כל שני וחמישי, ובשאר ימות הקרה והקיץ, חתנים וכלות וסתם אורחים. גם נערים וילדים. הוא רץ בין המכוניות, בין הרכבים הנעים ממזרח למערב ולהפך, בין האוטובוסים הנעים על ציר התחבורה הציבורית, במקום שאינך יכול לדעת מהיכן יגיח או-טו-טו רכב שיסכן את חייך.

גם הפעם, כמו תמיד, כאשר מתקיימות חתונות באותו ציר ולא רק, נשמעו חריקות בלמים של רכבים פרטיים וציבוריים. אלא שהפעם גם נשמעה חבטה איומה. לא האברך שלנו חטף את החבטה. היה זה רכב שנסע מאחורי הרכב שבלם בגלל האברך שלנו. מסכן, לא הספיק לבלום בזמן.

הנזק היה גדול.

האברך שלנו, המלומד, הסביר לנהגים שהוא במקרה הגרוע יש לו דין 'גרמא' - והוא פטור, ובמקרה הטוב יותר, כפי שהוא אכן סובר, על הנהגים היה להבין שהם נוסעים במקום שחוצים בו, ולשמור מרחק איש מרעהו.

את הוויכוח הפסיק קול צחוק אדיר שנשמע מבטנו של האברך. היה זה הדג שהגיע להתארח זה עתה בכריסו של האברך - בסעודת המצווה של חתונת הקרובים.

הדג צחק וקרא בקול גדול: "איזה מזל, איזה מזל..."

בפעם הראשונה ניצלתי כאשר האברך הקפיד לא לאכול אותי עם בשר חלילה, ולא לעבור על דברי חז"ל האומרים: 'חמירא סכנתא מאיסורא'. בזמן חז"ל אכילת דג ובשר יחדיו הייתה מסוכנת – למרות שהטיבעים השתנו, אברכינו היקר מקפיד מאוד על הסכנה שחלפה לה לפני זמן רב. "בפעם השניה", הצליח הדג לומר, תוך שהוא נשנק מצחוק, "בפעם השניה ניצלנו ממוות וודאי בתאונת דרכים איומה".

לצערי, אני לא בטוח שהדג ימשיך לצחוק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!