כ"ה אלול התשפ"ד
28.09.2024

"הרופאים בהלם" • פצוע הפיגוע ברמות - מדבר

יהודה נעמד, שנפצע קשה לפני כחודש בפיגוע ברמות, החלים במהירות מפתיעה ושוחרר מביה"ח • בראיון ראשון הוא משחזר את האימה: "חשתי חבטה ופתאום ראיתי שאני מלא דם"

הרופאים לא האמינו. יהודה נעמד, צילום: ארכיון
הרופאים לא האמינו. יהודה נעמד, צילום: ארכיון



יהודה נעמד, בן 17, פונה לפני כ-3 שבועות וחצי לבית החולים 'הדסה עין כרם', לאחר שנפגע קשה בפיגוע דקירה בשכונת רמות בירושלים.

הוא הובהל במצב אנוש לחדר הטראומה - ובני משפחתו התפללו לנס.

בימים האחרונים שוחרר יהודה לביתו, אך עדיין ייאלץ להגיע למעקב בבית החולים מידי שבוע.

בראיון ראשון הוא מספר על מה שאירע עמו בעת הפיגוע ועל ימי החלמתו: "הרופאים היו בהלם מההחלמה המהירה שלי", הוא אומר.

"הדקירה פגעה בכבד, ודבר ראשון הכניסו אותי לניתוח ודאגו שלא אדמם ממנו. כשסגרו לי לאחר הניתוח את התפרים מצאו כי עדיין יש דימום, עברתי צינתור בו התגלה כי ישנו זיהום בתוך הגוף. החום עלה וירד בכל הימים הללו, ועל כן נאלצתי להישאר בבית החולים, אבל כעת ברוך ה' החלמתי ואני בבית".

• תוכל לשחזר את רגעי הדקירה?

"אני וחבר שלי אוריה ישבנו בשכונה על גדר הממוקמת על יד הבית. חיכנו לדניאל אחי ולחבר שלו, שהיו צריכים להצטרף אלינו. פתאום בא לקראתנו אדם חשוד, שהיה נראה כאחד שלא קשור לשכונה.

"הוא עבר אותנו. ופתאום הרגשתי מכה חזקה בגב, הסתובבתי לראות מה קרה ואני רואה מאחוריי את הערבי. לפני שהספקתי להתעשת הרגשתי מכה נוספת בבטן".

זירת הפיגוע. צילום: פלאש 90צילום: זירת הפיגוע. צילום: פלאש 90
זירת הפיגוע. צילום: פלאש 90


רק רציתי לברוח

"לא ידעתי באותם רגעים שזו דקירה. תחילה הדפתי את הפוגע, העפתי לו את המשקפיים, והתחלתי לברוח. כשהסתובבתי אחורה ראיתי אותו רודף אחרי אוריה, חבר שלי והתחלתי לצעוק בכוחות האחרונים שנשארו לי: 'מחבל! מחבל!', באותם רגעים גם שמתי לב שנדקרתי ומדמם, וכשהחלו הצעקות באזור הוא ברח.

"רופא שמתגורר בבית ממול, ירד לעזור לי ולטפל בי טיפול ראשוני, לאחר כמה דקות הגיעו כונני ההצלה ואמבולנס ופוניתי לבית החולים 'הדסה עין-כרם'. כל מה שעבר לי בראש באותן דקות זה לברוח מהמקום.

• מה התוכניות שלך כדי לחזור לשגרה?

"אני רק רוצה להחלים ולחזור הכי מהר לשגרה".

נעמד מספר, כי במהלך שהותו בבית החולים ביקרה אותו אישה מבוגרת ולא מוכרת ואמרה לו: "אני מצטערת, הייתי צריכה לעזור לך ולא עזרתי לך. היא הסבירה שהיא ראתה את כל המתרחש וחשבה שאנו חברים המשחקים יחד. היא אמרה לבעלה שאנו הטבלנו את החולצות בצבע, וכשהיא ראתה אותנו רצים היא הייתה בטוחה שאנו במשחק".

• יש לך מסר לומר?

"שום מחבל לא יפיל לא אותי ולא את עם ישראל מהרגליים".
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}