כמו יין ישן • אוצרות מן העבר

מה זה באמת וינטאג', רטרו?

כולם יודעים לדבר על זה ואולי גם ללבוש את זה, אבל מה זה באמת?

כדי לקבל תשובה לשאלתי שלחתי מייל קבוצתי לחברותי, ושאלתי אותן מה אומרת להן המילה וינטאג'.

לאחת המילה הזכירה צבעים חיוורים מתקופה אותה היא הגדירה כ'תקופת הדנטלים', לשנייה היא הזכירה משהו טוב שהיה בשימוש בעבר וזכה לשחזור בהווה. והייתה גם זו שכמעט הגדירה נכון : "אופנת וינטאג' מייצגת לבוש שהמקור שלו הוא בתקופה קודמת לאופנה העכשווית. בדומה ליין, יתרונה של אופנת הוינטאג' הוא שההתיישנות מוסיפה איכות, ולכן גם הערך של פריטים אלו גבוה יותר .יתרון נוסף הוא, שמכיוון שמדובר במרבית המקרים בבגדים יד שנייה, יש כאו מחזור במקום השלכה לאשפה".

אצל כולן הצטעפה המקלדת בדוק של נוסטלגיה, וכולן התרפקו על איזשהו עבר עלום שעשה להן טוב, אך ברור היה שנוצר בלבול גדול בין המושגים.

וינטאג', רטרו ומה שביניהם

הרכבתי את משקפי הרטרו המפורסמות שלי ויצאתי לעשות סדר בדברים: מהו וינטאג'? מהו רטרו? האם אכן מדובר בבגדים מיד שניה שעשו הסבה? מסתבר שכל מונח, כבודו במקומו מונח!

'וינטאג'' הינו מונח המושאל מעולם היין, ומתייחס לענבים שנבצרו בבציר מסוים לפני כמה עשורים. היין נחשב עתיק, בן חמישים שנה ומעלה, ועל כן גם איכותי במיוחד. יין וינטאג' הוא יין מיושן, נדיר ומשובח.

עולם האופנה שאל את המונח, וכשאומרים היום 'וינטאג'' מתכוונים לפריט שערכו עלה, מאחר שהוא נוצר בעשורים קודמים, השתמר בצורה טובה ואיכותית ונחשב כנדיר.

מאחר שקשה למצוא בישראל פריטי וינטאג' אותנטיים בני חמישים שנה, כשאומרים וינטאג' הכוונה לבגדים שנוצרו החל משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד שנות ה-80. כל מה שנוצר לפני שנות ה-20 נקרא עתיק, וכל מה שנוצר לאחר שנות ה-80 נחשב מודרני. אך לפי החוק הבינלאומי הבלתי כתוב, פריט וינטאג' אמיתי, ממש כמו היין - צריך להיות בן חמישים שנה ומעלה. פריט כזה יכול להיות פריט שנלבש בעבר, אך הפריטים הנדירים ביותר הם כאלה שלא נלבשו מעולם.

בעידן המודרני, התרבות היא תרבות עכשווית – מודרנית, אשר מתבססת על נוסטלגיה מן העבר. המעמד החשוב שקיבלה הנוסטלגיה בחיינו הביא להתפתחות תופעה תרבותית הנקראת "רטרו". מקור המונח 'רטרו' במילה רטרוספקטיבה, או: מבט אל העבר. משמעותו היא אימוץ והחייאה מחדש של סגנונות תרבותיים שהיו קיימים בעבר.

בגדי רטרו הינם בגדי שנוצרו בהשראת שנים קודמות, מעין מחווה לעבר. אבל אל תתבלבלו - אלו פריטים מודרניים, חדשים, שנוצרו בימינו אנו ושאבו השראה משנים קודמות.

ואחרון חביב – יד-שניה. אלו פריטים שנלבשו בעבר, ובמקום לשכוח אותם בארון, או סתם לזרוק, הם מוצאים את דרכם לארונה של אחרת, שעבורה הם חדשים לגמרי. ישנן חנויות שעבור פריט יד-שניה מזכות בכ-30% עד 40% מערך הפריט.

התחביב שהפך לדרך חיים

אם כן, נכנס יין - יצא סוד. ובכן, זה שהטעם שלי משובח כמו יין ישן - את זה כבר הבנתי, אבל זמן לנבור בארונה של סבתא ולקוות שהיא לא מסרה את הבגדים אותם לבשה טרם בואה של אימי לעולם - לא ממש יש לי, ולכן כל-כך שמחתי לפגוש את שלומית ברודשנדל, בחורה חרדית צעירה מירושלים, שהיא בכלל עורכת-דין, הרוחשת אהבה גדולה לאופנה, ודווקא לאופנה בת כמה עשורים. היא פתחה לפני אוצר מדהים של תמונות מן העבר. הרגשתי ממש כאילו חזרתי לאחור בזמן, אל תוך אחד הז'ורנלים של סטלה התופרת בבית אימי, בהם הייתי מדפדפת כשאף אחד לא ראה עוד טרם למדתי לקרוא. והכי חשוב – היא גרמה לי לדעת שאני יכולה ללבוש את אותם בגדים במחירים שפויים לגמרי.

"הרעיון למכור שמלות וינטאג' ובגדי יד שנייה התחיל יותר כתחביב", כך היא מספרת. "מאהבה לאופנה ובעיקר מהקושי למצוא פריטי לבוש צנועים ומיוחדים. משיטוט בחנויות וינטאג' בארץ ובעולם, גילתי אוצרות ופריטי לבוש ייחודיים". זיק של נוסטלגיה ניצת בעיניה כשהיא מתארת "איזה אושר זה למצוא פריטי לבוש של בתי אופנה מוכרים ושל מעצבי על, במחירים שפויים ובידיעה שכמעט לאף אחד אין דומה לו". היא מציגה לפני בחרדת קודש חולצה לבנה בסגנון ויקטוריאני: "בזכותה הבנתי מה אני באמת אוהבת לעשות. לפני כמה שנים נסעתי לחופשה ברומא, וכשהסתובבתי בין הסמטאות מצאתי חנות קטנה ומטריפה. שם מצאתי אותה, חולצה לבנה מיוחדת בסגנון ויקטוריאני, שהייתה של מעצב על ונמכרה בחצי מחיר. כמובן שחטפתי אותה, ורק אחרי שקניתי אותה ראיתי עד כמה היא באמת מיוחדת. מאז נשאבתי לוינטאג', ולא יכולתי לעצור. בכל פעם שלבשתי אותה לאירוע מיוחד קיבלתי תגובות חיוביות ומיוחדות. על אף שהיא לא בשימוש כיום, אני שומרת אותה באהבה והיא מזכירה לי איך הכול התחיל. אני לא יכולה לחשוב על מחיר למכירה כי היא ממש ערכית בשבילי והיא תלויה בארון. בעצם מאז התחלתי לחפש עוד חנויות קטנות ולגלות עוד מציאות.

"אני מוצאת את שמלות הוינטאג' מאופיינות בדגש על פרטים קטנים ואיכותיים שקשה למצוא היום בבגדים. שזירת החרוזים, עיטורי התחרות והכפתורים המיוחדים הם רק חלק מהחומרים המיוחדים שיוצרים את שמלות הוינטאג', שנתפרו ברוח התקופות. מעבר למיוחדות של פריטים אלו, מעלה נוספת חשובה היא העובדה שבעבר הסגנון היה מוקפד מאד, מה שמאפשר למצוא הרבה פריטים צנועים בהתאמה לאישה הדתית-חרדית".

שלומית מבהירה שלא כל מה שנקרא וינטאג' הוא גם איכותי במקביל, "ולכן אני בוררת ומחפשת רק שמלות איכותיות. חלק מהפריטים יוצרו בכמויות קטנות, כך שהסיכוי למצוא מישהי לובשת אותו דבר או משהו דומה לו - קטן מאוד, ולכן כל פריט הוא ייחודי".

בתחילת דרכה היא חששה מאד מתגובת הלקוחות, אך מסתבר שיש צמא גדול גם בקרב נשים חרדיות לפריטי וינטאג' אותנטיים, וכבר בימים הראשונים אזל המלאי, והיא יצאה שוב לנבור בשווקים בחו"ל ותרה אחר פריטים צנועים מעולם אחר. אצל שלומית ניתן למצוא פריטי יד-שניה גם מהדורות הנוכחיים. בגדים יוקרתיים, שנלבשו פעם או פעמיים ופינו את מקומם בארון, לטובת כאלה שבשבילן הם הופכים לחדשים, בחצי המחיר.

מעלית הזמן

אם כן, נכנס יין - יצא סוד. ובכן, זה שהטעם שלי משובח כמו יין ישן - את זה כבר הבנתי, אבל זמן לנבור בארונה של סבתא ולקוות שהיא לא מסרה את הבגדים אותם לבשה טרם בואה של אימי לעולם - לא ממש יש לי, ולכן כל-כך שמחתי לפגוש את שלומית ברודשנדל, בחורה חרדית צעירה מירושלים, שהיא בכלל עורכת-דין, הרוחשת אהבה גדולה לאופנה, ודווקא לאופנה בת כמה עשורים.

"היא פתחה לפני אוצר מדהים של תמונות מן העבר. הרגשתי ממש כאילו חזרתי לאחור בזמן, אל תוך אחד הז'ורנלים של סטלה התופרת בבית אימי, בהם הייתי מדפדפת כשאף אחד לא ראה עוד טרם למדתי לקרוא. והכי חשוב – היא גרמה לי לדעת שאני יכולה ללבוש את אותם בגדים במחירים שפויים לגמרי.

"הרעיון למכור שמלות וינטאג' ובגדי יד שנייה התחיל יותר כתחביב", כך היא מספרת. "מאהבה לאופנה ובעיקר מהקושי למצוא פריטי לבוש צנועים ומיוחדים. משיטוט בחנויות וינטאג' בארץ ובעולם, גילתי אוצרות ופריטי לבוש ייחודיים". זיק של נוסטלגיה ניצת בעיניה כשהיא מתארת "איזה אושר זה למצוא פריטי לבוש של בתי אופנה מוכרים ושל מעצבי על, במחירים שפויים ובידיעה שכמעט לאף אחד אין דומה לו". היא מציגה לפני בחרדת קודש חולצה לבנה בסגנון ויקטוריאני: "בזכותה הבנתי מה אני באמת אוהבת לעשות. לפני כמה שנים נסעתי לחופשה ברומא, וכשהסתובבתי בין הסמטאות מצאתי חנות קטנה ומטריפה. שם מצאתי אותה, חולצה לבנה מיוחדת בסגנון ויקטוריאני, שהייתה של מעצב על ונמכרה בחצי מחיר. כמובן שחטפתי אותה, ורק אחרי שקניתי אותה ראיתי עד כמה היא באמת מיוחדת. מאז נשאבתי לוינטאג', ולא יכולתי לעצור. בכל פעם שלבשתי אותה לאירוע מיוחד קיבלתי תגובות חיוביות ומיוחדות. על אף שהיא לא בשימוש כיום, אני שומרת אותה באהבה והיא מזכירה לי איך הכול התחיל. אני לא יכולה לחשוב על מחיר למכירה כי היא ממש ערכית בשבילי והיא תלויה בארון. בעצם מאז התחלתי לחפש עוד חנויות קטנות ולגלות עוד מציאות.

"אני מוצאת את שמלות הוינטאג' מאופיינות בדגש על פרטים קטנים ואיכותיים שקשה למצוא היום בבגדים. שזירת החרוזים, עיטורי התחרות והכפתורים המיוחדים הם רק חלק מהחומרים המיוחדים שיוצרים את שמלות הוינטאג', שנתפרו ברוח התקופות. מעבר למיוחדות של פריטים אלו, מעלה נוספת חשובה היא העובדה שבעבר הסגנון היה מוקפד מאד, מה שמאפשר למצוא הרבה פריטים צנועים בהתאמה לאישה הדתית-חרדית".

שלומית מבהירה שלא כל מה שנקרא וינטאג' הוא גם איכותי במקביל, "ולכן אני בוררת ומחפשת רק שמלות איכותיות. חלק מהפריטים יוצרו בכמויות קטנות, כך שהסיכוי למצוא מישהי לובשת אותו דבר או משהו דומה לו - קטן מאוד, ולכן כל פריט הוא ייחודי".

בתחילת דרכה היא חששה מאד מתגובת הלקוחות, אך מסתבר שיש צמא גדול גם בקרב נשים חרדיות לפריטי וינטאג' אותנטיים, וכבר בימים הראשונים אזל המלאי, והיא יצאה שוב לנבור בשווקים בחו"ל ותרה אחר פריטים צנועים מעולם אחר. אצל שלומית ניתן למצוא פריטי יד-שניה גם מהדורות הנוכחיים. בגדים יוקרתיים, שנלבשו פעם או פעמיים ופינו את מקומם בארון, לטובת כאלה שבשבילן הם הופכים לחדשים, בחצי המחיר.

אז איך לובשים וינטאג'

כעת, משהבנת את ההבדל בין המונחים, צללת יחד איתי בין גלי ההיסטוריה ושלית את הפריטים שאהבת, שימי לב לא להיראות מתאמצת מדי.

כדי ללבוש וינטאג' לא צריך לאמץ לוק של דודה עם ריח נפטלין, הקפידי על שילוב נכון בין פריטי הוינטאג' והרטרו לפריטים מודרניים.

חולצת וינטאג' רווית תחרה בשילוב עם חצאית מודרנית, או תוספת של תיק קלאצ' עכשווי לז'קט אוברסייז משנות ה-60, יציבו אותך בראש רשימת המעודכנות בשוק השיק.

אתר סטייליש:

http://www.smashmagazine.co.il/index.asp?catID=12112&siteLang=3

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!