על 'גדולים' וזמרים • אלי שרף בטור אישי

בימים אלו מלאו שבע עשרה שנים לפטירתו של ר' שלמה קרליבך.

קרליבך, שבעיקר החל לחיות באופן אינטנסיבי לאחר מותו, הפך בתוך שנים לא רבות למייסד שיטה, מחולל זרם, מנהיג יהודי, רב גדול, ומחבר ספרי הגות.

לא מפתיע אפוא, שגם היום, שנים אחרי מותו, בוחרים כל מדיות היהדות השונות, הקהילות הרבות, והקבוצות שהתפתחו מרגע מותו המכונן, להיזכר במייסד הזרם היהודי החדש, ולהעלות בגעגועים כל פיסת נוסטלגיה מזכרו של האמן המנוח.

אלא שמול הפסטיבל ההזוי הזה סביב דמותו של האיש שלא זכה לראות את פולחן האליליות סביבו, קשה או אפילו בלתי אפשרי כמעט לנסות ולהעיז וללחוש את מה שאולי שכחנו: קרליבך לא היה גדול הדור, הוא גם לא היה רב גדול מאוד. הוא היה זמר חסידי, שידע [כנראה] לרגש את שומעיו בסיפוריו ושיריו, ולהפיץ בדרכו, אידישקייט ויהדות.

ההתפעמות המביכה של הפובליציסטים ושדרני הרדיו שמזכירין את שמו של 'ר' שלוימה' בסילודין מוכיחה שוב כי המרחק בין הכוחות הרציונאליים לעוררויות הרגשיות הפועלים באדם - עדיין רב מאוד.

המנהיג

עשר שנים חלפו מיום לכתו של המנהיג החרדי הדגול, המהפכן הנועז, שאחראי לעיצוב דמותו של החרדי הקלאסי, מרן הרב אלעזר שך זצ"ל.

כחלק מציון עשור השנים לפטירתו מנסים בכירים בעולם הליטאי להזכיר ולעורר את מורשתו הברוכה ולהעלות שוב את פעלו ואת מעשיו מתוך מטרה כי הם רלוונטיים גם לימינו.

אלא שכל אותם אישים 'שכחו' משום מה, כי מעבר להיותו של הרב שך, מנהיג כה משפיע וכריזמטי, שבכח רצונו קמו מפלגות ונפלו ממשלות, היה הוא קודם כל בן אדם, אנושי, אוהב ישראל, שבמכתביו הרבה להטיף לאותה אהבה אותה שכחו חלק גדול, מאלו המתיימרים להיות ממשיכיו. הנה אחד מהם:

לכבוד מנהלות הנכבדות של בתי ספר...

שלום ורוב ברכה

הנני להעיר לכן על החובה המוטלת על קבלת תלמידות בביה"ס בלי שום אפליה מאיזה עדה שהיא, ובייחוד שמדובר בתלמידה שהוריה בעלי תשובה, כמו המקרה שלפנינו, משפחת.. השם של התלמידה.. תחיה. ובעהי"ת יש לקוות שתבנה בית בישראל בדרך התורה והמצווה. לדעתי אסור לדחותה, שתהיה מוכרחת להתקבל בביה"ס..

ומצוה גדולה היא שאין להתעלם ממנה בשום אמתלא וטענה.

מאת הכותב בברכת התורה.

אלעזר מנחם מן שך
[מכתבים ומאמרים חלק ב עמוד קלה]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!