תראו את מה שהשני רואה • תבלין לשבת

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:

נשאלות כמה שאלות

א. למה מפורטת לנו פעולת נשיאת העיניים 'וישא את עיניו'? מדוע לא היה מספיק לכתוב וירא והנה שלשה וכו'?

ב. למה כתוב 'והנה שלושה' למה לא מספיק להיות 'וירא שלשה'?

ג. למה התורה לא כותבת את האמת והנה שלשה מלאכים? הלוא רק אברהם טעה בהם.

ד. למה כתוב פעמים וירא? לשם מה הכפילות?

חוקי היסוד לתקשורת

תקשורת היא יכולת העברת אינפורמציה בין שני גופים.

תקשורת היא כלי חיוני כל כך, עד שעל פי התורה חירש (חירש-אילם) פטור ממצוות.

יתירה מזאת ראינו בשבוע שעבר, כיצד בלבול השפה, הוא העונש שבו בחר הקב"ה להעניש את אנשי בבל על בניית המגדל.

כל התורה כולה בנויה על תקשורת בין הקב"ה למשה רבינו.

גם אצלנו תקשורת חיונית מאוד: בין איש לאשתו, בין הורים לילדים, בין אדם לחברו.

ישנם מקרים בהם זוגות מתגרשים, או ילדים העוזבים את הבית רק בגלל תקשורת לקויה.

הבסיס לתקשורת היא ההבנה של כל אחד מאתנו. על אחריותנו להעביר את המסר כמו שאנחנו רוצים אבל בדרך שבה השני יבין אותה, ולא משנה מול מי אנו עומדים.

ככל שאנו בוגרים יותר ואחראים יותר, אנו צריכים לדאוג לכך שהמסר שלנו יעבור בצורה הברורה ביותר לאדם שמולנו.

מפרשת השבוע אנו לומדים את חוקי היסוד לתקשורת תקינה ומקדמת.

"וישא", מלשון מאמץ. אברהם עושה פעולה הדורשת מאמץ, בכדי לראות את האורחים. הוא לא לקח את זה כמובן מאליו. גם אנו צריכים להסתכל על כל סיטואציה מתוך מאמץ. להבין שהעובדה שיש מולנו אדם זה או אחר, במצב מסוים, הוא דבר שאינו מובן מאליו.

כאשר נסתכל על הדברים כך, נוכל גם להגיב אחרת.

כל אחד והזוית שלו

כאשר בני הכור היה בן שנתיים ועדיין לא זז כלל בשל שיתוק מוחין, ביקרתי אצל חבר שילדיו השתוללו בבית ושברו את האגרטל שהיה על השולחן.

הוא מיד הרים עליהם את קולו וסגר אותם בחדר.

הוא כעס נורא והתנצל על התנהגותם.

אני, מצדי, ישבתי שם ואמרתי שזאת בדיוק תפלתי להקב"ה: שהילד שלי יוכל להגיע למצב הזה. אני מוכן שישבור את כל הבית, רק שיתחיל לזוז כבר.

"וירא...וירא". הכפילות הזו נועדה להדגיש שתי ראיות. בכדי להבין באמת מה קורה מול עינינו, יש להבין גם איך הצד השני רואה את אותה הסיטואציה שאנו רואים מכיוונינו. כי אם אנחנו נחזיק ספר פתוח לידנו אנו נוכל לראות מה כתוב בו, אך לעומתנו, אדם אחר שיעמוד מרחוק, יוכל לומר שהוא יראה רק פסים שחורים.

אנחנו לא נוכל להתווכח איתו לגבי מה שהוא רואה, והוא לעומת זאת לא יכול להתווכח איתנו מה אנחנו רואים.

לכן, תמיד כדאי לגשש ולבדוק עם השני מה הוא רואה, וכיצד הוא מבין את באותה סיטואציה בדיוק.

גם כאשר אנו מתארים למישהו דבר מה, כדאי להציג לו את זה כמו שהוא רואה את זה. לא כמו שאנחנו מבינים.

למרות שכולנו "חכמים אנו ויודעים את התורה" ולמרות שהיו אלה מלאכים, התורה כתבה את מה שאברהם ראה. לא חלילה כדי לשאול איך הוא לא הבחין, אלא להיפך: הקב"ה הוריד לו אותם בדמות אנשים דווקא, לראות את עמידתו בניסיון, כדי שלא יצטער, כדי שיסבור כביכול שהוא יכול לקיים את מצוות אורחים.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

א. מה לפי דעתך אתה מחמיץ בסיטואציה הנוכחית בה אתה נמצא?

ב. באיזה צורה נראה לך שהשני מסתכל על היחסים בניכם, ועל הסיטואציה?

ג. מה התוצאה שאתה רוצה להשיג בשיחה הזאת עם הצד השני?

ד. האם ישנה עוד דרך לנהל את השיחה בצורה יותר ברורה עבור השני?

בברכת שבת שלום
יוסף חיים בולטון
מאמן בכיר בקאוצ'ינג

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!