בבית המדרש למדו: אלימות זה כואב! • דעה

אין ספק כי הפנייה הנרגשת של רבני 'העדה החרדית' – שנחשפה היום באתר 'בחדרי חרדים' – תפעל את פעולתה.

במכתב שיש בו אלמנטים של חדשנות וראשוניות מוחים חברי הבד"ץ על האלימות המשתוללת ברחובות השכונה עליה הם אמונים, וקוראים ל'הפסקת אש' מוחלטת בין כל הצדדים הניצים בשכונה ומחוצה לה.

חשיפת 'בחדרי חרדים':
• העסקנים קבעו, הבד"צ חתם • "לא לעשות אלימות"

מה יש לדבר? מכתב שכזה לבטח ישנה את פני הציבוריות החרדית. המילים הנרגשות שיוצאות מלב רותח וכואב לבטח ייכנסו לליבותיהם של אותם חוליגנים המשחירים את פנינו כשולי קדירה. מהיום כבר לא נראה שבירות רמזורים, שריפת עגלות אשפה, דבק במנעולי חנויות הספרים, ניפוץ זגוגיותיהם של חנויות יודאיקה – נראה רק טוב אושר ושלווה.

בפרפראזה על הכרוז העומד מידי יום שישי ברחוב מלכי ישראל וצווח: "גאולה אינה פריז", ניתן לומר כי מאה שערים בהחלט תהפוך לשוויץ. שכונה שלווה, שקטה ומסבירת פנים.

איך אפשר שלא, הרי רבני הבד"ץ פסקו!

בית מדרש לאלימות

כמה מעלות טובות בקריאת רבני הבד"ץ אך החשובה מכולם היא מניעת חילול ה' נוראי הנגרם כתוצאה מהפגנות-עקר שנועדו כביכול למחות על חילול השבת אך פועלות פעולה הפוכה בדיוק. הציבור החרדי כולו סובל מתדמית אלימה בשל קומץ סהרורי הנלחם בשוטרים שנאלצים לחלל את השבת בכדי להגן על אותם חלאות-אדם הסובלים משיעמום נוראי בשבתות הקיץ הארוכות.

לאחר קריאת חברי הבד"ץ, יילכו מן-הסתם אותם פורעים לבתי המדרש בכדי להתחנן לפני הקב"ה שייתן בלב אחינו הטועים בינה – והללו יפסיקו לחלל את השבת בריש גלי. אלימות והפגנות זועמות? מאן דכאר שמיה.

אחרי קריאת הבד"ץ? לא יתכן!

חס-וחלילה לנו מלחשוב כי רבני הבד"ץ ידעו מהאלימות המשתוללת ברחובות. איננו מעיזים לעלות בדעתנו את האפשרות לפיה רבני הבד"ץ נתנו את ידם להפגנות אלימות מכל סוג שהוא. אך יחד עם זאת אנו יודעים כי האלימות יצאה מאותו בית מדרש בו ישובים בכותל המזרח הרבנים החשובים שראו לנכון לחתום על מכתב המגנה את האלימות.

אך טבעי הוא שמבית המדרש הזה תצא הודעת גינוי.

במאה שערים נדהמו: האלימות כואבת!

רבני הבד"ץ ידעו לגנות היטב את אלימות השוטרים שהפגינו אלימות כלפי המפגינים. איש ממקורביהם לא טרח ללחוש באוזניהם כי קודם לאלימות השוטרים הפעילו אותם חדלי-אדם המכונים 'סיקריקים' אלימות חסרת-תקדים כנגד השוטרים. השוטרים – ולא רק הם – שנאלצו לסבול מנחת זרועם של האנשים האלימים תוצרת שכונת מאה-שערים, הגיבו לעיתים בצורה ברוטאלית, אך מי שמדבר באלימות מבין בתגובה רק אלימות.

היום, שהאלימות שהפכה לחלק אינטגראלי מהשכונה, הופנתה כלפי פנים, לא יכלו מקורביהם של אותם רבנים לחסום את המידע המסעיר. אז הבינו כולם כי אלימות זה דבר כואב. אסור. חייב לצאת אל מחוץ למחנה.

אכן, חדשה מסעירה.

המשנה בפרקי אבות המדברת על אותה גולגולת שנראתה צפה על פני המים, ואמרה על כך: 'על דאטפת, אטפוך. וסוף מטיפיך יטופון' – כיוונה לאותו דבר. אין כאן הצדקה לאלימות. יש כאן ראייה מפוכחת המבחינה כי מי שמתעסק באלימות דבר יום-ביומו סופו שיספוג אף הוא אלימות.

גם אם איננו מצדיקים את מי שהפעיל את האלימות כנגד הקבוצה האלימה, אנו לא ממש מצטערים בכאבם.

מי שנושם כל יום ריח של עגלות אשפה שרופות מעשה ידיו להתפאר, שלא יתפלא שהוא מוצא את עצמו שכוב מתחת לאחת מן העגלות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!