כהשאו"ם החרדי מגנה. ל"ל

קבוצת עסקנים ידועי שם ושררה, התכנסה השבוע, כדי לדון בהצעה לפיה יש להחתים את רבותיהם שליט"א לגנות אלימות בכל מחיר ובכל מצב. זה הזכיר משהו את דיוני האו"ם, בהם הצביעות חוגגת והקשר בין המציאות בשטח לבין הנושאים העולה לדיונים הוא מקרי לחלוטין.

קברניטי מדינת ישראל רגילים להתמודד עם כינוסים של מליאות באו"ם בהם הצביעות והדו פרצופיות הן הן העילה האמיתית לדיון. אבל העסקנים הדורי הפנים ונעדרי הבינה הרי אינם מכירים בקברניטי מדינת ישראל, לעומת זאת בממסדים הלא יהודיים הם מכירים וכנראה גם לומדים מהם כיצד לעבוד ומתברר שבמקרים הללו הם עולים על רבותיהם ואפילו לא מנסים להסתיר את שנאתם היוקדת.

הכינוס הזה מעורר שאלות נוקבות רבות. בראש ובראשונה מדוע הם מבזים את רבותיהם? כיצד ייתכן שהנהלה של גוף מסוים, יהא חשוב אשר יהיה, היא זו שקובעת לרבנים על איזה מנשרים לחתום ועל איזה להימנע? מה הכלים שעומדים לרשותם? ארבעת חלקי השולחן ערוך? השולחן ערוך החמישי? מה הם מבינים שרבותיהם אינם מבינים? איזו חוצפה יש להם להכתיב לרבותיהם על מה לחתום? ואם הם לא לוקחים את רבותיהם ברצינות, אלא כמי שאמורים לצוות עליהם על מה לחתום, אז כיצד הם מצפים שמישהו אחר ייקח אותם ברצינות? מי מהם לוקח אחריות על ביזוי רבותיהם באופן כה בוטה וחריף ולעין כל?

הרי אף אחד מהם לא באמת מעניין אותו אלימות. ראשית משום שהאלימות המילולית והפיזית הם לחם חוקם. רוב מוחלט של המאבקים שלהם מתנהלים באלימות או מלווים במקרי אלימות באופן קבוע. הם או המזדהים עימם שורפים פחים, בוזזים חנויות, משחיתים רכוש ציבורי ופרטי, נטפלים לאנשים חסרי ישע, רואים אלימות שמתנהלת בראש כל חוצות זה זמן רב ולעולם הם אינם מתכנסים לדון בה, אז מה אירע עכשיו?

מה שמטריד יותר זה העובדה שרבבות יהודים כשרים וטובים אוכלים מכשרות אותו גוף, בעוד שהתנהלותם מראה כי לא היושר, לא הצדק, לא האמת מעניינת אותם, רק אינטרסים זרים, שונים ומשונים, אז מי ערב לנו שהדברים אינם מתנהלים כך גם במפעלים בהם הם מעניקים כשרות? אולי גם שם הוא ניתן לכל המרבה במחיר? ואולי גם שם העסקנים קובעים לרבנים מי זכאי להכשר ומי לא? ואולי גם שם הרבנים נשלטים כבובות בידי האינטרסנטים מהארץ ומחו"ל?

איה עוד בית דין צדק אחד שעסקנים מנהלים אותו ומכתיבים לרבותיהם כיצד עליהם לנהוג. האבסורד הוא שחלק מהעסקנים הללו הם יהודים פקחים, נבונים, פרקטיים, ריאליים, והם באים ואומרים: "נכון זה לא לענין, זה לא נכון. לא הדיון ולא תוצאותיו, אבל אנו חוששים מהקנאים, אנו לא רוצים להסתבך איתם...", אז זה שאין להם חוט שדרה, זו תכונה אנושית שעוד ניתן להבין אותה, אבל העובדה שהם מודים בכך בפה מלא וממשיכים לנהל את העניינים בשם הדת והצדק כאילו ולא אינטרסים מניעים אותם זועקת לשמים. האם זו תורה? האם זה יושר? האם אנשים כאלו ראויים לתת כשרות לאכול שבא לפינו? ואם הם חושבים שהם ראויים מדוע אנחנו לא מנהלים דיון עמוק ורציני בשאלה האם לא הגיע הזמן לנפץ את המיתוס הלזה? האם לא הגיע הזמן לדרוש מהם באופן ברור להסביר את המניעים שלהם?

זכותם, זכותם להתכנס, כמו באו"ם ולקבל כל החלטה שרק יחפצו. הם אינם מכירים במדינה, אבל זו מדינה דמוקרטית. אך מה שאסור להם, זה להכתיב לרבותיהם מה לעשות, מה שאסור להם זה להשתמש בשם התורה, בשם הצדק, בשם המוסר והיושר, כי הקשר בין הדיון שלהם לכל הדברים הללו רחוק הרחק מקצה העולם ועד קצהו.

סתם מעניין אם הם מיידעים את רבותיהם על תוצאות הדיון, האם יש מישהו הדור פנים שדופק על דלת הרב ומודיע לו: רבי, החלטנו שאתה חייב לחתום על הדף הזה, ולא נוציא הודעה 'רבינו סר מהדרך' או שמא יש להם את החותמות של הרב שלהם במגירת ראש הוועד והרב אמור לראות את חתימתו מתנוססת ברחובות העיר במקרה שיעבור שם.

לכולם ברור שהנייר הזה שנכפה על רבותיהם אינה שווה לצור על פי צלוחית, הוא אינו אמור לשנות מאומה. איש מהם אינו חושב שהוא ישנה משהן למעט עוד כמה מצלצלים שייכנסו לכיסיהם של כמה עסקנים שישבו לבתיהם בתחושת ארשת רצינית שקיימו את הנאמר 'ובערת הרע מקרבך', בעוד שהם התגלמות הרוע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!