לטיפול עורך הבוקר

דרמה בפרשת מגרון - הערבים העותרים לבג"צ בטענה להעלות על הקרקע משכו הערב את תביעת הנזיקין המקבילה שהגישו, לאחר שנדרשו להגיש הוכחות בעלות.

המשמעות היא כי אין בידי התובעים הערבים, אותם אלו אשר בעקבות עתירתם הורה בג"צ להרוס את מגרון, כל ראיה כי הקרקע קשורה אליהם, דבר המאשש את קביעת תושבי מגרון כי מדובר באדמתם.

התפתחות דרמטית בנושא המאחזים אשר נטען כלפיהם כי הם יושבים על "קרקע פרטית":

כזכור, הגיש משרד עורכי הדין מיכאל ספרד מטעם ארגון השמאל הקיצוני "שלום עכשיו" את העתירה המפורסמת לבג"צ בשם מספר ערבים בדרישה להרוס את מגרון אשר "נבנתה על אדמותיהם הפרטיות" – עתירה שהתקבלה ע"י בג"צ שהורה בהחלטה חלוטה להרוס את הישוב עקב טענת האדמה הערבית הפרטית.

כזכור, תושבי מגרון וועדי המתיישבים בבנימין ובשומרון טענו כי האדמה בכלל נרכשה על ידם כדין ומדובר ב'אכיפת חוק' נוסח סדום, היות וההחלטה התקבלה -למרות תחנוניהם- ללא דיון ענייני כלל בבית משפט שלום או מחוזי, מכיון שבג"צ איננו דן בראיות, והאדמה בכלל נרכשה על ידם.

במקביל להתקדמות הבג"צ, הגישו אותם הערבים באמצעות אותו משרד עורכי הדין, מיכאל ספרד, תביעה אזרחית בבית משפט השלום בירושלים כנגד המדינה, בדרישה לקבלת פיצויים על כל השנים שהמדינה אפשרה למתיישבים להשתמש בקרקע, תביעה על נזקי העבר.

את תושבי מגרון ייצג עו"ד עמיר פישר.

המדינה טענה בתגובה שעל הערבים להוכיח את בעלותם ואין להם כל הוכחה לכך, ולפיכך נקצב לתובעים הערבים זמן מאת בית המשפט להבאת תגובה ולהוכחות.

אמש (ב) הסתיים זמן התגובה, ואכן בשעות הערב שלח משרד עו"ד ספרד בשם הערבים התובעים בקשה למשיכת התביעה.

המשמעות היא כי אין בידי התובעים הערבים, אותם אלו אשר בעקבות עתירתם הורה בג"צ להרוס את מגרון, כל ראיה כי הקרקע קשורה אליהם, דבר המאשש את קביעת תושבי מגרון כי מדובר באדמתם.

המשמעות היא, למעשה, כי בג"צ הורה להרוס ישוב בן כ-60 משפחות על סמך עתירה של ערבים שטענו שהאדמה הינה בבעלותם, כשבהליך ראיות פשוט בבית משפט השלום הם נאלצו לסגת מתביעתם לבעלות בבושת פנים.

התגובות, כצפוי, היו חריפות ביותר.

שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין, שיזם אתמול את כינוס השרים וחברי הכנסת עם רבני הציונות הדתית קודם לישיבת הסיעה, אמר:

"אי רצונם של הפלשתינים הטוענים לקרקע במגרון להמשיך את הליך תביעת הנזיקין וכן סירובם להגיש תצהירי עדות - הם הם ההוכחה החד משמעית שאין להם ומעולם לא היתה להם בעלות על הקרקע! חבל שהפרקליטות שידעה לדרוש הוכחות בתיק הנזיקין, לא השכילה לעשות זאת בדיון על הריסת המבנים".

יושבי ראש שדולת ארץ ישראל, ח"כ זאב אלקין וח"כ אריה אלדד: "משיכת תביעת הנזיקין במגרון היא ההוכחה הטובה מדוע אסור לכבול מראש את ידי הצוות המשפטי שימונה לבחון את סוגיית המאחזים: מגרון הוצגה ע"י הפרקליטות כקרקע פרטית, וכישוב עם פסק דין חלוט – והנה שמדובר במסכת שקרים.

הגבלת מנדט הצוות לא לעסוק בישובים כאלו עלולה לגרום להרס נפשע של ישובים. שדולת ארץ ישראל קוראת לראש הממשלה להקים ועדה ראויה ולא לכבול את ידיה מראש בהנחות יסוד מוטעות ומעוותות".

ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה, שפועל עם ציוותו בימים האחרונים בנושא ועדת המאחזים, אמר: "הסיפור הבלתי ייאמן הזה מוכיח בדיוק מדהים את טענתנו הבסיסית: לא יתכן שהפרקליטות בכוונת מכוון תעקוף את הדיון שמתקיים בכל מקום הארץ במקרה של ויכוח על בעלות קרקע – בבית משפט, בדיון ראיות מסודר כחוק, ולא בבג"צ, שפוסק להרוס ללא כל דיון בראיות.

בדיקה פשוטה תוכיח שכל המקומות המכונים 'מאחזים' הוקמו ע"י ובעידוד המדינה על אדמות טרשים, ואף אחד מהם לא גזל אפילו סנטימטר של אדמה מאף ערבי. מדהים כיצד נפסק דין בבג"צ להרוס ישוב על בסיס טענה מופרכת ושקרית של ערבים לבעלות במקום! ועדת המאחזים צריכה לחקור לעומק ולהוכיח זאת בכל מקום".

בבית המשפט השלום בירושלים ת.א 19157/08

בעניין: 1. עבד אל מונעם אל ג'וואד עבד אללטיף מעטאן
2. גמאל ערמאן פארח מועטאן
3. אחמד עבד מחמוד מנאצרה
4. יוסף מוסא עבד א-ארזק אל נאבות
5. מוחמד ראשיד עבד אל גאבר אל נאבות
ע"י ב"כ עוה"ד מיכאל ספרד מטעם ארגון "יש דין"
מרח' אחד העם 49 תל אביב
טל: 03-6206947; פקס: 03-6206950
התובעים - נ ג ד -

מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוזי ירושלים (אזרחי)
רח' מח"ל 7 מעלות דפנה ירושלים
טל': 5419555; פקס: 5419582
הנתבעת

- נ ג ד -

מגרון אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית חקלאית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמיר פישר
מרח' המלך ג'ורג' 33 ירושלים 94261
טל: 02-6223676; פקס: 02-6223052
הצד השלישי


תגובת הצד השלישי לבקשת התובעים
להפסקת התובענה

בית המשפט הנכבד יתבקש לדחות את בקשת התובעים להפסיק את התובענה ולהורות לתובעים להגיש את תצהיריהם במועד שנקצב.

כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את התובעים בהוצאות תגובה זו.

ואלה נימוקי התגובה

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לפסיקה, בית המשפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה אם מצא כי יש בבקשה להפסקת התובענה "משום שימוש לרעה בהליכי משפט".

2. ראה לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעא 1628/92 אדוארדו גינזבורג נ' ירון פלסט בע"מ, פ''ד מח(2) 372, שם נפסק כדלקמן:

"בית המשפט קנה אפוא שיקול-דעת אם ייעתר לבקשת תובע להפסקת תובענה ואם יחדל, ויכול הוא שייתן רשות להפסקת תובענה בתנאים שייראו לו. מה כללים ינחו את שיקול-דעתו של בית המשפט אם ייעתר לבקשה להפסקת תובענה? (נזכור כי הפסקת תובענה כמחיקתה דמי, לאמור, אין היא יוצרת מחסום של מעשה-בית-דין). התשובה לשאלה ניתנת, דרך כלל, על דרך השלילה, והיא:
"...בית-משפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם היעתרות לבקשה יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות, או אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט" (פרשת רוזין [2], בעמ' 744-745, וראה האסמכתאות שם).
ראה עוד ע"א 746/88 א' בוזגלו, קטין נ' אוחנה ואח' [4], בעמ' 694- 695(מפי השופט ד' לוין). ומן השלילה נגיע בנקל אל החיוב, לאמור, אימתי ובאילו נסיבות ייעתר בית-משפט לבקשה להפסקת תובענה (פרשת רוזין [2], בעמ' 744; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 451-452). למשל: "כאשר נבצר מן התובע, שלא באשמתו, להוכיח במועד שנקבע לשמיעה, את תובענתו...": ע"א 369/76 קרני נ' מיסקין ואח' (להלן - פרשת קרני [5]), בעמ' .88"

הבקשה להפסקת התובענה – שימוש לרעה בהליכי משפט

3. התובענה דנא הינה תובענה כספית נזיקית במסגרתה ביקשו התובעים, שלטענתם הינם בעלי הקרקע עליה הוקם היישוב מגרון, לחייב את המדינה בתשלום פיצוי כספי בסך 1,500,000 ₪. לטענת התובעים יש לחייב את המדינה לפצותם בגין נזקיהם וכפיצוי עונשי בשל העובדה שהמדינה העבירה כספים ששימשו לבניית תשתיות ומבנים, שנבנו ללא היתר ביישוב מגרון, ובשל אי מימוש צווי ההריסה, שהוצאו מטעמה כנגד הבנייה במקום.

4. התובענה הוגשה באמצעות ארגון "יש דין" בחודש אוקטובר 2008 והיא מתנהלת מזה למעלה משלוש שנים. במהלך תקופה ארוכה זו נמנעו התובעים מלקדם את ההליכים בתיק תוך התעקשות לנהל הליכי גילוי מסמכים נרחבים וממושכים הן כנגד הנתבעת והן כנגד הצד השלישי, הליכים שחייבו משאבים רבים ובכלל זה השקעת מאות שעות עבודה.

5. יצוין כי התעקשות זו העלתה סימני שאלה מלכתחילה שכן עיקרי העובדות הנטענות ביחס למדינה ומבססות לכאורה את עילת התובענה לא היו שנויות במחלוקת. בכתב ההגנה מטעמה, הודתה המדינה כי אכן העבירה כספים ששימשו לבניית המאחז (ראה סעיף 26) וכמובן שלא חלקה על הטענה לפיה צווי ההריסה לא מומשו עד למועד הגשת התובענה.

6. עיון בכתב ההגנה מטעם המדינה מעלה כי הטענה העובדתית היחידה שהייתה במחלוקת הינה טענת המדינה לפיה התובעים אינם בעלי הזכויות בקרקע.

7. המדינה טענה בכתב ההגנה, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, שכן התובעים אינם בעלי הזכויות בקרקע. המדינה הוסיפה וטענה כי הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהתובעים מעולם לא הגישו תביעת פינוי כנגד תושבי מגרון כפי שהיה מצופה שיעשה מצד בעלים של קרקע שלטענתו פלשו לאדמתו. לעניין מימוש צווי ההריסה טענה המדינה כי נתונה למדינה הפרוגרטיבה להחליט אם ומתי לממש את הצווים המוצאים מתחת ידה.

8. כאמור, חרף חזית המחלוקת העובדתית המצומצמת בתובענה זו, התובעים התעקשו לנהל הליכי גילוי מסמכים נרחבים, ממושכים ויקרים. לאחר שנסתיימו הליכי גילוי המסמכים נמנעו התובעים מלהגיש את תצהיריהם במועד שנקצב והחלו להגיש בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועד הגשת התצהירים מטעם התובעים.

9. התנהלות התובעים, המיוצגים באמצעות ארגון "יש דין" בכללותה, מצביעה בבירור על כך שמטרת התובענה לא הייתה קבלת פיצוי כספי, אלא ניהול הליכי גילוי מסמכים, שנועדו לשרת את העתירה המקבילה שהוגשה מטעם התובעים לבג"ץ (בג"ץ 8887/06) וכן מטרות זרות נוספות, הקשורות לפעילותו הפוליטית של ארגון "יש דין".

10. אשר על כן, לאחר שהושלמו הליכי גילוי המסמכים נמנעו התובעים מהגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם בטענות סרק וכעת הם מבקשים להפסיק את התובענה.

11. כפי שעולה ממכלול העובדות, מנקודת ראותם של התובעים וארגון "יש דין" עם השלמת הליכי גילוי המסמכים התובענה מיצתה את עצמה והפכה מנכס לנטל. התובעים, באמצעות ארגון "יש דין", חוששים לברר במסגרת התובענה את מעמדם של התובעים ביחס לקרקע, שכן אם וככל שיתברר כטענת המדינה והצד השלישי, שהתובעים אינם בעלי הזכויות בקרקע, עשויה קביעה זו להשפיע גם על עמדת המדינה ביחס לסוגיית פינוי המאחז מגרון.

12. עוד יצוין, כי עם קבלת פסה"ד בבג"ץ היה ברור לצד השלישי מעבר לכל ספק כי בכוונת התובעים לנסות ולהפסיק את ההליך הנוכחי ועל כן פנה הח"מ לב"כ התובעים בדרישה להגיש לאלתר את תצהירי עדות ראשית מטעמם, שהמועד להגשתם חלף חודשים קודם לכן. רק בתגובה לפנייה זו הוגשה בקשת התובעים האחרונה להארכת המועד, אשר הוגשה מבלי לקבל את עמדת הח"מ למרות שהח"מ הודיע בכתב לב"כ התובעים, כי יעביר את עמדת הצד השלישי לבקשה מיד לאחר החג. הצד השלישי הכין תגובה נרחבת לבקשה, אולם לא עלה בידו להמציאה טרם ניתנה החלטת ביהמ"ש, המקבלת את הבקשה.

13. ביהמ"ש מופנה לעיין בבקשה להפסקת התובענה ולהיווכח בבירור כי מדובר בנימוק סרק. כפי שנטען בבקשה בחוסר תום לב כבד, הבקשה מוגשת בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש העליון בבג"ץ 8887/06, כאשר:"לנוכח התפתחות משפטית זו, אשר יש בה כדי לתת מזור לחלק מהסעדים להם ראויים התובעים, החליטו התובעים, להקפיא, לעת הזו, את ההליכים בתובענה".

14. מדובר בטענה משוללת כל הגיון פנימי, אשר עומדת בסתירה לעמדת התובעים כפי שהוצגה על ידם עד כה במסגרת ניהול התובענה הנוכחית.

15. בראש ובראשונה, פסה"ד בבג"ץ אינו נותן מזור לאף אחד מהסעדים הכספיים, שנתבעו ע"י התובעים בכתב התביעה. ההיפך הוא הנכון. פסה"ד מורה למדינה לממש את צווי ההריסה ובכך רק מחזק את טענת התובעים לפיה המדינה פעלה שלא כדין בשעה שנמנעה מלממש את צווי ההריסה ביוזמתה טרם למועד הגשת כתב התביעה.

16. הנה כי כן, פסה"ד בעתירה לבג"ץ רק מחזק את הטענות כנגד המדינה בגין מחדליה הנטענים ובכך מעלה את סיכויי התובענה.

17. אין אפוא כל יסוד לטענת הסרק לפיה פסה"ד בעתירה נותן מזור לחלק מהסעדים הכספיים הנתבעים, כפי שנטען בבקשה. מדובר בטענה מופרכת על פניה, שנטענת בחוסר תום לב כבד, במטרה לספק תירוץ לבקשה להפסקת התובענה, שמטרתה המובהקת היא למנוע את המשך ניהול התובענה שהוגשה מלכתחילה ממניעים זרים ובחוסר תום לב כבד.

18. ביהמ"ש מופנה לעיין בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 21.1.10. באותו דיון ביקש הצד השלישי לעכב את הליכי התובענה עד להכרעה בעתירה המקבילה לבג"ץ. בתגובה לבקשה זו הסביר ב"כ התובעים ארוכות מדוע אין להליך העתירה לבג"ץ כל קשר לתובענה הכספית, המתבררת בפני בית המשפט.

19. ב"כ התובעים עמד בדיון בלהט על הדחיפות והנחיצות של ניהול הליכי גילוי המסמכים, הבהיר כי המדינה ממילא כבר הודיעה על כוונתה לפנות את המאחז ועל כן השאלה העומדת לדיון בבג"ץ נוגעת רק לסבירות העיתוי שנבחר והצהיר כי "פסק הדין של בג"ץ לא יכריע בשאלה שעומדת לדיון כאן".

20. מהאמור עולה בבירור כי התביעה מלכתחילה והבקשה הנוכחית להפסקתה הוגשו בחוסר תום לב כבד במטרה לעשות שימוש לרעה בהליכי בית משפט. מלכתחילה לא היו מעוניינים התובעים לקבל את הסעדים הנתבעים, אלא לקדם מטרה זרה וחיצונית להליך – את הליך גילוי המסמכים.

21. כעת לאחר שהמטרה מוצתה תוך גרירת הנתבעת והצד השלישי למאות שעות עבודה והוצאות משפטיות כבדות (לרבות צילום ומעבר על אלפי מסמכים), מבקשים התובעים להפסיק את התובענה בטענה כי פסה"ד בעתירה הביא להם מזור כאשר הסיבה האמיתית הינה מיצוי ההליך מבחינתם ורצון להימנע מבירור שאלת הזכויות בקרקע.

22. זה המקום להבהיר, כי מכלול הנסיבות מצביע בבירור על כך שהתובעים אינם בעלי הקרקע. כפי שהבהירה המדינה בכתב ההגנה מטעמה, לו היו התובעים בעלי הקרקע כטענתם הם היו מגישים תביעת פינוי פשוטה ומפנים את המאחז במהירות במקום לנהל במשך שנים ארוכות הליכים מנהליים כנגד המדינה בדרישה להרוס את המבנים. לו היו התובעים בעלי הקרקע הם היו מגישים במועד ולפני חודשים רבים את תצהירי העדות ראשית מטעמם בתובענה זו. לו היו התובעים בעלי הקרקע הם לא היו מבקשים להפסיק את התובענה בעקבות פסה"ד בעתירה לבג"ץ, שרק חיזק את עילת התביעה כנגד המדינה, אלא עומדים על בירור התובענה וקבלת הסעדים הנתבעים.

23. מהאמור עולה בבירור, כי התובענה בכללותה והבקשה להפסקת התובענה בפרט הוגשו בחוסר תום לב כבד ובמטרה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. לאור האמור יתבקש ביהמ"ש הנכבד שלא לאפשר לתובעים לעשות שימוש בסעיף 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלא למטרה לשמה הוא נועד.

24. כפי שהובהר לעיל, בקשה להפסקת תובענה נועדה למקרים בהם "נבצר מן התובע, שלא באשמתו, להוכיח במועד שנקבע לשמיעה, את תובענתו" או למקרים דומים מסוג זה. בקשה להפסקת התובענה לא נועדה לשמש כלי בידי תובע לנהל הליכי משפט בחוסר תום לב וממניעים זרים.

25. אשר על כן יתבקש ביהמ"ש הנכבד לדחות את הבקשה ולחייב את התובעים בהוצאות תגובה זו.

_______________
עמיר פישר, עו"ד
ב"כ הצד השלישי
היום, __ נובמבר 2011, ירושלים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!