"שאני אשלם פנסיה?" • כך הפכנו לעבדים

כמי שאמונים על ציות מוחלט לחוקי התורה, אנו נדרשים לעיתים להזדקק לשירותי בתי-הדין, הפוסקים בסכסוכים.

בניגוד לשאר עניינים בהם פוסקים הדיינים על-פי דיני תורה, בענייני תעסוקה ועבודה פוסקים הדיינים על פי המקובל בחוקי המדינה.

הכלל ההלכתי קובע, כי בכל מדינה יפסקו הדיינים על-פי המתחייב מחוקי המדינה, וזאת על מנת למנוע פגיעה בזכויות העבודה, המשתנות לעיתים תכופות.

הנה פסיקה מעניינת שהמעסיק לא לקח בחשבון:

בישיבה בבני-ברק למד אברך שאביו היה איש מבוגר, פשוט, מוגבל בגופו ובשכלו. האברך פנה להנהלת הישיבה, וביקש שיאתרו עבודה קלה עבור אביו - עבודה שתעביר את זמנו בנחת ובנעימים.

הישיבה החליטה לגמול חסד עם האיש. הוא התקבל לעבודה שלא היו זקוקים לה: להניח את המלחיות לפני כל ארוחה על השולחנות, לוודא שהן מלאות, להסירן אחר הארוחה - ולהחליף את המלחיות בין הארוחות החלביות והבשריות.

לשלם בגלל חסד? כן!

משכורתו של האיש הייתה כמה מאות שקלים מידי חודש, ושולמה מכיסו של מנהל הישיבה במזומן. ללא תיעוד. ללא תלוש. ללא זכויות סוציאליות.

כך עבד האיש במשך 12 שנה, עד שהסתלק לעולם שכולו טוב.

לאחר פטירתו, פנו בני משפחתו אל הנהלת הישיבה, ובקשו פיצויים ושאר הטבות המגיעות למי שנפטר תוך כדי עבודתו.

מנהל הישיבה השתומם: מה פתאום לשלם פיצויים והטבות בגלל חסד שעשיתי עם יהודי מסכן?

כדרכם של יהודים הלכו לבית הדין, שם שטחו את טענותיהם.

בית הדין הנפיק פסק דין שהפתיע את מנהל הישיבה: הישיבה חייבת לשלם למשפחה את כל אשר הביטוח לאומי היה משלם, במידה והישיבה הייתה נוהגת כחוק ומשלמת עבורו ביטוח לאומי.

בימים האחרונים העלתה ההסתדרות את 'עובדי הקבלן' על ראש שמחתה.

ההסתדרות מוחה - ואף יזמה שביתה - על כך שמעסיקים, בהם משרדי ממשלה, משתמשים בשטח האפור שבחוק הישראלי, מנצלים את העובדים, ומעסיקים אותם בתנאי עבדות של ממש, ללא זכויות ותנאים. גם אם החוק עדיין מתיר זאת, האנושיות אינה מאפשרת זאת.

אולי תגידו את האמת?

אך אם באלו עסקינן, מה נאמר אנחנו?

כל בר-בי-רב דחד יומא יודע כי במקרים רבים מאוד במגזר החרדי אין לעובד שום זכויות. ישנם לא מעט אנשים המועסקים ב'שחור', ללא תנאים מינימאליים. העובדים חוששים להפגין נגד היחס המזלזל - פן יבולע להם.

והכל? בשביל לחסוך כמה שקלים מדומים.

מסופר על תלמיד ישיבה ברוסיה שקיבל זימון ללישכת הגיוס. הוא התייצב בפני ראש הישיבה ושאל: מה עדיף לומר בלשכה - שהוא בן 17 או בן 19?

ראש הישיבה חכך בדעתו, ואמר לתלמידו: אולי תאמר את האמת - שאתה בן 18?!

קפץ הבחור ואמר: על זה לא חשבתי.

לא תמיד צריך לסובב ולתחמן. הדרך הישרה היא הדרך הטובה.

שווה מחשבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!