"במה זכיתי? זה לא הגיוני": המתנדב שהתארס בטור נרגש

וואו וואו וואו.

איזה חודש מטורף ומטלטל עבר עלי.

איזה הר געש התפרץ. איזה עולם חדש שפתאום עפתי אליו מבלי לחשוב לרגע.

מאיפה בכלל אפשר להתחיל לכתוב, לספר, לנסות לשתף מה קרה פה בחודש האחרון? זה הדבר הכי הזוי שיכול היה לקרות לי אי פעם בחיים.

זה התחיל מהצעה רגילה שקצת שונה מהסטנדרט. אל תגיד "לא" לפני שאתה מברר. מתחיל לברר, אומר לעצמי, בוא נשב לפגישה נראה מי נגד מי. ומשם פשוט הכל טס ברמות שאני כבר לא הצלחתי לשלוט לעצור או להגיד, רגע, בוא נראה בכלל מה קורה פה. זה פשוט יצא משליטה ברמה הכי הזוייה שאפשר לדמיין.

ואז מגיע הרגע שבחיים לא התכוננתי אליו. בחיים לא חלמתי שאני כזה מפורסם/אהוב/אהוד על כולם. אני סה"כ בן אדם פשוט שבפשוטים. באמת מנסה להיות אדם פשוט וסטנדרטי, לחייך לכל אחד, לתת הרגשה טובה, לא משהו מעבר לסטנדרט.

וברגע שיצאה ההודעה ש"סגרתי ווארט", פרץ צונאמי אחד גדול. קיבלתי מעל 4500 הודעות במכה. לא חלמתי לרגע שהווטסאפ יודע להכיל כל כך הרבה הודעות במכה אחת. מעל ל-100 ומשהו שיחות, רק בווארט. מעל ל-300 איש הופיעו פתאום בווארט, חלקם צוהלים ורוקדים, חלקם בוכים מהתרגשות. פשוט לא נתפס.

למה אני כותב את כל זה? מה אני רוצה להשיג בזה? רוצה להתפאר בפניכם? רוצה להראות לכם כמה אנשים חולים עלי?

ממש ממש לא. המטרה שלי היא בדיוק, אבל בדיוק, ההיפך.

אני באמת יושב עם עצמי מאז וחושב במה זכיתי לכל האהבה המטורפת הזו. זה לא דבר נורמלי והגיוני שכל העולם עומד דום בגלל שהתארסתי. חברים מכל מיני מקומות מארגנים קידושים ואירועים ומה לא, אנשים רק רוצים לחגוג ולשמוח. אנשים פשוט לא מפסיקים להתרגש ועדיין לא נרגעו מזה שהתארסתי.

מה הסיבה לכל זה? כשהתחלתי לעבוד אצל מורי ורבי הגאון הרב יצחק דוד גרוסמן, לקח אותי הרב גרוסמן לשיחה וישבנו ביחד, ואז הרב אמר לי משפט מחץ: גם אם אתה שונא את מי שעומד מולך, גם אם אתה לא יכול להסתכל לו בעיניים, תן לו חיבוק ותקבל אותו הכי טוב שיש בעולם. תפזר אהבה תקבל אהבה תפזר לב טוב תקבל חזרה לב טוב אתה צריך להיות תמיד המגדל של האור והשמחה ולא ההפך. זה התפקיד שלך, זה התפקיד של כל יהודי באשר הוא יהודי.

ומאז הדבר הזה די נהפך להיות המוטו בחיי. אני זוכר, בחתונה הראשונה של האחיין שלי, ש"דילג אותי" במרכאות, הגעתי לאולם ואני רואה את כולם בוכים בכניסתי. לשאלתי מה קרה, אמרו: כל כך רצינו שאתה תתחתן קודם, ואני אומר להם בחזרה, אתם מטורפים? זה חתונה עכשיו. לי עוד לא הגיע הזמן. עכשיו זה השמחה שלו. בואו נשמח, והפכתי בן רגע את האירוע מאבל ליום טוב, והייתי צריך להיות שם המרקיד, הרוקד המקפיץ והכל כדי שיראו ששמחתי שלמה.

ואז הפנמתי שבכל מקום שאגיע אני צריך להיות זה שמשרה שמחה, לתת חיבוק טוב, לתת חיוך טוב, לתת מילה טובה - זה המפתח לפתוח את כל השערים.

באמת הדבר הכי מעצבן שיש לרווקים זה המשפט שתמיד דוקרים אותך איתו - "בקרוב אצלך". אז למדתי להפוך את הקערה. בכל אירוע שהגעתי אמרתי למי שצריך "מזל טוב" ו"בקרוב אצלך", וחייכנו ביחד.

החיים של הרווקים המתבגרים קשים לאין ערוך. לא באמת חושב שיש מי שיכול להבין את זה חוץ ממי שעבר את זה, ובפרט במגזר החסידי, אז למדתי לאיפה אני לא הולך. איפה מציק לי ואיפה משמח אותי. החברים שלי התחתנו כבר ואין להם זמן אלי, אז יש לי עוד חברים. יצאתי לטייל עם בחורים בני 20. מה קרה? עדיף לשבת בבית ולהזדקן? אסור לשבת בבית!!! צריך ללכת לחפש חברים חדשים. לחפש תעסוקות חדשות. אסור להיכנס למרה השחורה. לא קרה לכם כלום. פשוט השידוך שלך לא הגיע. שלי לא יכול היה להגיע - לא דקה קודם - שניה קודם!!! ורואים את זה בחוש.

נכון שאין לי gps לדעת מתי נגיע ליעד. אבל דעו לכם שלכל אחד ואחת יש יעד!!! לכל אחד ואחת מכם יש תחנה שבה מתחתנים. במקום להיות עסוקים במרה שחורה ובדיכאון בלשכב במיטה ולבכות, קומו! תהפכו את היגון לניגון!!! לכו תשמחו עם כל אחד. תפיצו אור ושמחה. תיהנו מכל רגע שאתם עדיין רווקים. אלו זמנים שלא יחזרו לעול.ם אל תיתנו ליאוש להפיל אתכם. תפיצו אור - תקבלו אור. תפיצו חיובי - תקבלו חיובי. כמים הפנים אל הפנים. רק כך תוכלו להגיע לתחנה המיועדת לכם בשמחה ובחיוך באושר ועושר.

בהזדמנות זו אני רוצה לנצל את הבמה, ובאמת להגיד מכל הלב לכולם ללא יוצא מן הכלל: תודה!!! מילה קטנה שמכילה כל כך הרבה. זה היה מדהים. כל פעם שבאתי לרבנים או לאדמורי"ם היו אומרים לי "אין יום שאנשים פה לא מזכירים אותך". הייתי נוסע לקברי צדיקים בחו"ל מוצא את הפתק עם השם שלי אני שומע מאנשים איזה קבלות הם קיבלו על עצמם למעני. משפחות שלמות עשו כל מיני סגולות למעני. זה מטורף. זה לא נורמלי. וזה מרגש ברמות שאני כבר לא אכיל את הרגשות האלה. תודה, תודה ושוב תודה!!!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!