ההסתה: יום חג לפוליטיקאים החרדים • טור אישי

זה זמן רב שלא נקרתה הזדמנות חגיגית כזו לפוליטיקאים שלנו לקיים הפנינג תקשורתי, כפי שחווינו זאת בשבוע שעבר.

אין ספק כי ההתבטאות המפורסמת של ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, כי ההקצנה החרדית מהווה סכנה גדולה יותר מהאיום האיראני, תרמה רבות לשמם ולפופולריות שלהם ועשתה רק טוב לעור פניהם.

מסתבר, שמזמן לא ראו הפוליטיקאים שלנו עין בעין נושא מלכד ומאחד, כמו התבטאותו זו של אפרים הלוי, שכוונה אגב לתופעות כמו 'אמא טאליבן' וסיקריקיזם חולני שפושה במחננו ללא פוצה פה ומצפצף.

אך למרות שהציבור החרדי סובל מתופעות אלו הרבה יותר מראש המוסד לשעבר, אך כשקיימת הזדמנות כה חגיגית לשטוף את כותרות המדיה הצמאה לצבע אדום – הרי ברור שלא הפוליטיקאים החרדים, הם אלו שימנעו זאת.

משכך, מעוררת תמיהה במיוחד תגובתו של סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן, שקרא לראש הממשלה ולשריו לגנות את דבריו של הלוי ולהתנער מהם.

מה לך כי תלין, ח"כ ליצמן? הרי הציבור אותו אתה מייצג, סובל מתופעת הסיקריקיזם הקיצונית שבעתיים מכל ציבור אחר. אתה היית אמור להיות הראשון לחזק את דבריו.

תופעות כמו נטילת פרוטקשן באיומים מבעלי עסקים בגאולה ובמאה שערים, בתואנה של חרדיות יתר – אלו לא דברים שאפשר וניתן לעבור עליהם לסדר היום הציבורי החרדי. זו תופעה שהפוליטיקאים החרדיים היו צריכים לעלות אותה לסדר היום, בטרם העלה אותה מר הלוי.

יום ההצלה של אייכלר

כך גם ח"כ משה גפני שאף הגדיל לעשות ופנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לחקור התבטאויות אלו.

היה מן הראוי כי את הבקשה הזו יגישו מי ששלחו בריונים בעבר הלא רחוק, אל ח"כ גפני עצמו, שהרגיש את נחת זרועם הברוטאלית והאלימה על גופו, שעה שהגיע להתפלל תפילת מנחה תמימה בשטיבלאך מאה שערים יחד עם עמיתו לסיעה ח"כ אורי מקלב.

אותם בריונים ושולחיהם, אליהם היתה מכוונת התבטאותו של הלוי, הם אלה שהיו אמורים להגיש את הבקשה האמורה ליועץ המשפטי לממשלה.

גם תנועת ש"ס יש בה מי שלא טומן ידיו בצלחת: כאלה הם יו"ר התנועה השר אלי ישי ועמיתו השר אריאל אטיאס. לא הם אלו שיראו את שותפיהם מהסיעה המקבילה רועמים כתותחים ויבלמו את פיהם.

בדיוק לשם כך גייס ישי את יום פטירתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל שחל השבוע, בבחינת "הקריאה מעוררת הזמן", והזהיר בפני השומעים במילים הנבובות של 'מילים יכולים להרוג'. ואילו עמיתו אטיאס דרש מהלוי, "לחזור בו מהדברים ולהתנצל על דברי הבלע המסיתים" – כדבריו.

עם זאת, דווקא מצוקתו של יו"ר סיעת יהדות התורה ח"כ ישראל אייכלר מובנת: חודשים ארוכים נגזרו עליו בשתיקה של ממש. היתה בשתיקה זו יותר מקורטוב של מסירות נפש, אך מה לעשות שלא היה בכל התקופה האחרונה על מה ועל מי להוציא את חרצובות לשונו ומקלדתו, בהתבטאויות לוחמניות.

אף לא היה בידו לקצור, כדרכו, כותרות ססגוניות ורועשות העוסקות בסוגיות הרות גורל כמו הפצצת שכונות חרדיות. עד שסופסוף קם עליו רוגזו של אפרים הלוי, שנתן לו אור ירוק לשחרור קיטור שהצטבר בבטן זמן רב, אולי מאז התכנית הדיגיטאלית האחרונה בה נטל חלק בעבר, לצד עמיתיו לשלחן העגול טומי לפיד ז"ל, אמנון דנקנר ודן מרגלית.

למרות כל זאת, ברור שיש מקום לוויכוח מה מסוכן יותר: הקיצוניות הסיקריקית או הקיצוניות האיראנית? ועל כך המילה האחרונה כנראה שעדיין לא נאמרה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'