דרעי ותעלומת המנדטים האבודים // יעקב ריבלין

חושבים שנקודת השיא הפוליטית והמדינית של נתניהו היתה בנאום הקלסרים של יום שני השבוע? אז זהו שלא. הנאום שהיכה בתדהמה את העולם וייכנס לפנתאון בזכות היכולת המודיעינית המדהימה של ישראל (כנראה ההישג השני בחשיבותו בתחום המודיעין מאז פיענוח צופן האניגמה של הגרמנים על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה), העניק לנתניהו עוד שלושה מנדטים בסקר שהתפרסם יום לאחר הנאום וכבר היו דברים מעולם גם בלי גילוי המסמכים האיראניים. להזכיר, נתניהו זינק בשישה מנדטים על אמת ביום הבחירות בזכות הברקה גאונית אחת. הזינוק של שלושה מנדטים השבוע, יכול להימחק בתוך יומיים בעקבות איזה פרסום על חקירה נוספת. בסיפור הזה כבר היינו.

ה'שואו' האמיתי שיהדהד הרבה מעבר לזמן קיומו יהיה בעוד שבועיים. כפי שמסתמן כעת, הנשיא טראמפ יגיע לירושלים לחנוכת השגרירות בעיר וכמה שעות קודם או אחרי כן, ייצא יהודי מזוקן מאולם הנוסעים הנכנסים בנתב"ג מול סוללת מצלמות שלא תפחת מזו שהקבילה את פני כבוד הנשיא. למי שלא הבין עדיין, מדובר ביונתן פולארד – מי שהפך סמל לרשעות והאטימות של כל נשיאי ארה"ב בשלושים השנים האחרונות. אם טראמפ יאפשר לו להגיע ארצה, הרי שהשילוב של חנוכת השגרירות ובואו ארצה של האיש והאגדה, עשוי להיות שווה עוד עשרה מנדטים בסקרים. גם אם טראמפ ופולארד לבסוף לא יגיעו, עצם חנוכת השגרירות עם כל הפמליה שכבר הבטיחה את בואה היא מעמד בעל עוצמה מטלטלת. חזון שכל ראשי הממשלות בישראל פיללו לו ולא קיבלו, נתניהו זכה וקיבל. השד יודע למה.

עד כאן הלכות 'שואו' וסקרים. ההישג האמיתי של נתניהו השבוע לא היה גניבת הארכיון האיראני שבוצעה על ידי המוסד. כל ראש ממשלה מכהן בישראל בנקודת זמן שפעולה כזו היתה אפשרית, היה מורה לבצע אותה לאלתר. ההחלטה של אולמרט להפציץ בסוריה או ההחלטה של יצחק רבין לצאת למבצע אנטבה היו הרות גורל ומסוכנות פי כמה וכמה. אבל מכל ראשי מדינת ישראל לדורותיהם לא היה אחד שהגיע לרמת הבנה ותיאום עם נשיא ארצות הברית כפי שהופגן השבוע בשתי דקות של הופעה בתקשורת. כתבי הבית הלבן שכבר ראו ושמעו הכל, שמטו לסתות כאשר טראמפ הופיע לפניהם חמש דקות לאחר נאומו של נתניהו, סיכם את נאומו בכמה משפטים, והמשיך מאותה נקודה שנתניהו סיים. לאיש לא היה ספק ששני הנאומים תואמו מראש, מילה במילה, ותוזמנו על הדקה. לרגע קט היה דומה שנתניהו הוא סגן הנשיא מייק פנס, ולא ראש מדינה בגודל של ראש סיכה במזרח התיכון.

היה ברור שטראמפ שעומד לקבל החלטה בעד ביטול הסכם הגרעין או למצער הכנסת שינויים שיעקרו אותו מתוכן, ביקש מנתניהו לפוצץ את ההסכם לעיני כל העולם, בדרך הדרמטית שנעשתה השבוע. ישראל מעולם לא פרסמה פומבית או לקחה אחריות, על מבצעים מסווגים פחותים בהרבה מזה שבוצע בלב טהרן. אם היה צורך להעביר מסרים למי שצריך הם הועברו באמצעות הדלפות לכלי תקשורת נבחרים. האיראנים לא היו מורתעים פחות אם הממצאים היו מודלפים ל'ניו יורק טיימס' או לעיתון מערבי נחשב אחר. גם אז כל העולם היה יודע על הפריצה הישראלית למקום השמור ביותר באיראן ועל היקף המידע שהצליחה להשיג.

ההצגה היתה בשביל טראמפ. הוא היה זקוק לפרסום הדרמטי הזה מול שותפיו האירופאיים לא פחות ממה שנתניהו היה זקוק לו לשפור מצבו בציבור הישראלי. כשלעצמו, קשה להאמין שנתניהו היה שובר את חומות השתיקה של המודיעין הישראלי רק כדי לצבור נקודות בדעת הקהל הישראלית, זה סיכון גבוה מדי. אבל כשהאיש החזק בעולם מבקש, והמטרה היא משותפת, אין מצב להגיד לו לא. בוודאי לא נתניהו.

מערכת היחסים האמיצה והישירה שבין טראמפ לנתניהו היא נכס צאן הברזל אמיתי. על כך נתניהו ראוי לכל מילה של שבח, למרות כל מגרעותיו הידועות באלף ואחד תחומים אחרים. מעכשיו ממש לא מפריע לנו שישתה שמפניות ויעשן סיגרים על חשבון מיליארדרים. ושאשתו תממן, על פי החשד, הוצאות פרטיות על חשבון המדינה. ושימשיך לשקר לנו על היחסים שלו עם אלוביץ - יחסים שעולים לנו עדיין הרבה כסף בכל חשבון טלפון חודשי - ושימשיך להעשיר לכאורה את עורכי הדין המשפחתיים שלו. כל זמן שהוא ממשיך לטפח את מערכת היחסים המדהימה עם נשיא ארצות הברית והופך את ישראל לבעלת בריתה הראשונה במעלה של המעצמה מספר אחת, הכל שרוי לו, הכל מחול לו. אם לא בבית דין של מטה (הפרקליטות והמשטרה לא יניחו לו, ובצדק, זה התפקיד שלהן. גם את אולמרט לא עזבו לאחר הפצצת הכור הסורי), אז בבית דין של מעלה ובדעת הקהל הישראלית. כן, גם של כותב השורות, שלא ידוע בחיבתו לאיש הזה.

מערכת היחסים האישית בין הנשיא האמריקאי לנתניהו, היא המפתח לאחת התעלומות הגדולות המטרידות את חוקרי תולדותיו של נתניהו וכותבי הביוגרפיות שלו. הנחישות הביטחונית שהוא מפגין בסוריה היא אנטיתזה לכל מה שהכרנו אצלו מאז שנבחר לראשונה לראשות הממשלה בתשנ"ו. הוא תמיד הצטיין בדיבורים אך כשזה הגיע לקבלת החלטות אופרטיביות קשות הוא כמעט תמיד השתפן. הוא התקפל בפני ערפאת לאחר פרוץ מהומות מנהרת הכותל והעניק לו את חברון כתמורה. הוא דיבר במשך שנים על בלימת פרויקט הגרעין האיראני ואף השקיע בהכנות הצבאיות לתקיפה קרוב לשנים עשר מיליארד דולר. הוא גמגם מול החמאס בעזה ונגרר בקושי למבצע צוק איתן. גם כאשר נחשף שמנהרות רבות כבר חצו את הגבול לישראל, הוא סיים את המבצע כמעט בלא כלום. לא בכדי כל ראשי המוסד שעדיין חיים עמנו, התראיינו ל'ידיעות אחרונות' והצביעו על נתניהו כאדם שרק יודע לדבר ולא לעשות.

ופתאום כמו נולד מחדש מנהיג ששש אלי קרב והולך עד הסף של מלחמה כוללת עם המדינה המסוכנת ביותר לישראל במזרח התיכון. נתניהו מורה להפציץ בסוריה פעם אחר פעם חרף האזהרות הרוסיות - שמגובות בהודעות על העברת טילים נ"מ מתקדמים ביותר שיגבילו את פעילות ישראל בשמי סוריה - וחרף הידיעה שהאייתולות האיראניים מסוגלים להמטיר בכל רגע נתון עשרות אלפי טילי חיזבאללה מדויקים לעבר ישראל. וזו כבר לא תהיה מלחמה דה-לוקס מהסוג שהכרנו בעשורים האחרונים. הטילים ינחתו על תחנות הכוח הגדולות של חברת החשמל ועל משאבות המים של חברת מקורות. הם יפגעו בבניין הכנסת וקרית הממשלה ויהפכו את החיים כאן במדינה למספר ימים או שבועות לגיהנום שטרם היה כמותו. נתניהו של פעם היה גורר רגליים ומורה על ביצוע פעולות כירורגיות קטנות שאין בהן חשש להיגרר למלחמה כוללת. ופתאום הוא הלוחם האמיץ. היהפוך כושי עורו וראש ממשלה יצמיח חברבורות?

כנראה שכן. אם מנהיג המעצמה הגדולה בעולם סומך עליו יותר מעל כל אלה שסובבים אותו בבית הלבן - מזכירי מדינה עפים שם כמו יונים משובך, יועצים לאומיים מודחים בזה אחר זה, ראשי מערכות הביטחון האמריקאיות בזים לממונה עליהם (והוא מרגיש זאת היטב) - נתניהו הוא כיום האיש שטראמפ שומע ומקשיב לו, לפחות בענייני המזרח התיכון וכנראה שגם במקומות אחרים.

עם גב חזק בוושינגטון ובידיעה ברורה שבכל הסתבכות בסוריה מול איראן ורוסיה, ארצות הברית תעמוד מאחורי ישראל, נתניהו מרשה לעצמו למתוח את החבל בזירה הצפונית עד החוט האחרון שנותר בו. הפצצת שדה התעופה 'T4' גררה בעקבותיה הודעה חד משמעית של איראן על נקמה קרובה. שבוע לאחר מכן הרעידו טילים ישראלים, לפי פרסומים זרים, את אדמת סוריה וגרמו שם לרעידת אדמה של שתיים פסיק שבע בסולם ריכטר. זו לא הכרזת מלחמה על איראן, זו המלחמה עצמה. רק בשלב זה, עדיין, היא חד סטרית. ישראל תוקפת והאיראנים חורקים שיניים. כמה וכמה סיבות לחריקה ובתוכן ההמתנה לשנים עשר במאי בו יחליט טראמפ על הסכם הגרעין. הסיבה שלא מדוברת רשמית אך ידועה לכל מקבל החלטות במזרח התיכון היא ההתייצבות המוחלטת של טראמפ לצידה של ישראל, בין היתר הודות למערכת היחסים החמה עד לוהטת עם נתניהו.

עוד לא בחירות

פתיחת מושב הקיץ של הכנסת היא בדרך כלל קרנבל תוסס וססגוני. נאום ראש הממשלה המלווה בצעקות של ח"כי האופוזיציה ונאום התגובה של ראש האופוזיציה המלווה בתרועות בוז של הקואליציה. ביום שני השבוע שרר שקט מוחלט במסדרונות הבית. איש לא שעה לנאומים התפלים שנישאו באולם המליאה. ברגע בו החל נתניהו לנאום, עוף לא פרח וציפור לא צייצה. רבים מהח"כים הסתגרו בלשכותיהם כדי לצפות שם בנאום. אחרים בחרו לעשות זאת בצוותא מול המסך במזנון הח"כים. ישבו שם כל מיני. ח"כים מכל סיעות הבית, עוזרים, יועצים, דוברים וכל מי שהצליח לעקוף את השומר בכניסה. העפנו מבט אל פניהם של ח"כי האופוזיציה במהלך הנאום. הנה התרשמות מאחד מהם - האיש נראה כמו ילד ב'חיידר' שחטף סטירה לחי מצלצלת מהמלמד ולא החליט אם לפרוץ בבכי או להעמיד פני גיבור. בין כך וכך, פניו מאבדות את הצבע ועוטות חיוורון עמוק.

הח"כים מהקואליציה דיברו על הערך האלקטוראלי של הנאום. בבדיקת נתוני הרייטינג שלמחרת התברר שלפחות שני מיליון ישראלים ישבו מול המסך לצפות בו. כמעט כפול מטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. סביר להניח שאם נתניהו היה יודע מה טראמפ יבקש ממנו בעוד שבועיים הוא היה מוותר על הביזיון של גניבת הזמן והתרגיל המכוער שעשה לאדלשטיין. הרייטינג של הנאום היה מדהים. מעולם לא נאם ראש ממשלה בישראל זמן רב כל כך מול כל כך הרבה צופים. שלא לדבר על עצם הדברים והחשיפה המדהימה.

השאלה שהעסיקה את הנוכחים היתה האם נתניהו ינצל את המומנטום של ההישג המדהים ויחד עם מה שעוד צפוי בהעברת השגרירות, וירוץ לבחירות על רקע כלשהו. ורקעים לא חסרים - החל מפסקת ההתגברות וכלה בחוק הגיוס. מי שהלך לבחירות בגלל חוק 'ישראל היום' לא זקוק לתירוצים מיוחדים כדי להקדים אותן שוב.

אלא שדווקא הקדמת הבחירות שלפני שלוש שנים עשויה למנוע אותן הפעם. נתניהו הלך לבחירות בהערכה כמעט ודאית שהוא יזכה בהן ועם קואליציה תפורה מראש. שבוע לפני הבחירות הוא קילל את הרגע שהחליט להקדים אותן. בשיחות עם מקורביו הוא העריך שהליכוד לא יקבל יותר מעשרים וארבעה מנדטים וצפה שיצחק הרצוג יהיה ראש הממשלה הבא. המהפך המדהים של יום הבחירות היה נס גלוי. נתניהו לא ידוע כבעל מופת ולפיכך הסיכויים שייקח סיכון קלושים.

גם ההילה של חשיפת מסמכי הגרעין והחגיגה של העברת השגרירות עלולות שלא להספיק. הזיכרון הישראלי קצר וכפוי טובה. יצחק רבין ושמעון פרס ניהלו את המבצע הצבאי המבריק ביותר בתולדות ישראל בחילוץ בני הערובה באנטבה. זה לא היה משלוח של מספר סוכנים חשאיים לארץ אויב, אלא הנחתה של כוח צבאי לעין כל בארץ זרה ומרוחקת. הסיכון היה עצום. תקלה באחד ממנועי המטוסים או פגז נ"מ בלתי צפוי והיה נערך שם טבח נורא. השניים לקחו אותו וקיבלו תהילת עולם. חצי שנה לאחר מכן יצחק רבין הלך הביתה בגלל חופן דולרים בחשבון בארה"ב ושמעון פרס הפסיד למנחם בגין בבחירות הכלליות.

דוגמה נוספת: יצחק שמיר הלך לוועידת מדריד וחזר משם עטור תהילה. פחות מחצי שנה לאחר מכן הוא הובס מול יצחק רבין. ללמדך: תהילת עולם בישראל כוחה יפה עד האירוע של החודש הבא.
גם אם נתניהו לא ילך לבחירות, את הרווח שלו הוא כבר הפיק. מכאן ואילך קשה יהיה לשותפים הפוליטיים לאיים עליו בפירוק הממשלה. לא כחלון ולא בנט יכולים כעת לבוא לציבור בוחריהם ולהסביר מדוע ערערו את ממשלת הימין הכי טובה שהיתה כאן בגלל פסקת התגברות או חוק הגיוס. מה יגיד ליברמן למצביעיו מחבר העמים שרואים בנתניהו גיבור לאומי מהדרגה הראשונה? מה ימכור כחלון לבוחריו אם יפיל את הממשלה בגלל איזו פסקת התגברות שהוא עצמו הסכים לה אך לחוק המסתננים בלבד? את העוצמה הזאת ירגישו השותפים הקואליציוניים, כולל החרדים, עוד הרבה יותר לאחר סדרת הטקסים המתוכננת כאן לאחר העברת השגרירות בעוד שבועיים. גם מול ליצמן את דרעי וגפני, נראה כעת נתניהו כמו ענק בארץ הגמדים.

דרעי ותעלומת המנדטים האבודים

בשבוע שעבר פורסם כאן על התייעצות שערך יו"ר ש"ס אריה דרעי עם יועץ סקרים ידוע קודם שהחליט להריץ את יוזמת השלום הספרדית. השבוע פרסם הקולגה ישי כהן שבמפגש השתתפו אנשים נוספים ובתוכם אנשי תקשורת ומומחים מטעם עצמם לדעת הקהל הספרדית. השאלה היתה להיכן נעלמים המנדטים של ש"ס בסקרים. הנוכחים לא ידעו על מהלכי השלום שכבר היו אז במגעים טרום ראשוניים, והכבירו עצות ביד נדיבה. אחד מהם קלע בינגו כאשר הציע להתפייס עם הגרש"מ עמאר כדי לשפר את המצב העגום.

עצם קיום הישיבה לימד שבש"ס לוקחים ברצינות את הסקרים ופחות את התירוצים שהם בעצמם מוכרים על אמינותם. התירוץ הקבוע: הסקרים לא משקפים נכונה את ש"ס ובפועל יש לפחות שבעה ושמונה מנדטים. האווירה המודאגת בישיבה לימדה שמישהו בצמרת ש"ס מתחיל לחשוב שהסקרים כנראה צודקים (נחזור כאן בפעם העשירית ויותר על הקביעה שש"ס וסקרים תמיד הולכים ביחד. כלומר: ש"ס בכל מערכת בחירות בעשור האחרון פלוס, קיבלה בדיוק את ממוצע הסקרים) וצריך לעשות משהו חוץ מלהפגין אופטימיות.

בישיבה שארכה כשלוש שעות הושמעו הערכות שונות על המצב בשטח. אף אחד לא העלה כמובן את האפשרות שהמותג של ש"ס ספג מהלומה שלא ניתן לצאת ממנה. כמו המותג של 'רמדיה' לאחר שקרה מה שקרה. אפשרות כזאת פירושה סגירת הבאסטה והליכה הביתה. מפלגה חפצת חיים לא יכולה אפילו לדון באפשרות כזאת.

אבל היה אחד שהעז לומר דברים בלתי מקובלים בישיבות עם יו"ר התנועה. הם מובאים כאן בקיצור והשמטת פרטים אישיים. "מאז שחזרת לראשות התנועה", אמר איש התקשורת ליו"ר התנועה, "יש מאות אנשים שהלכו איתך בעבר באש ובמים וציפו שתקרב אותם כאשר תחזור לראשות התנועה. אתה התעלמת מהם לחלוטין והשארת אותם נעלבים ופגועים. מדובר באנשי מפתח שיש להם השפעה על מעגלים נרחבים. כל אחד כזה מקרין את מה שהוא חושב עליך לחוג ידידיו ומכיריו המונה מאות אנשים. אלה מצידם מעבירים את ההקרנה הלאה וכך נוצר מעגל של עשרות אלפי אנשים שלא מוכנים יותר לשמוע את השם שלך ובטח שלא להצביע לש"ס.

"אני מציע", אמר איש התקשורת לכבוד היו"ר, "שתסתגר בחדר אחד במשך יומיים והדבר היחיד שתעשה יהיה להרים טלפונים בזה אחר זה למאתיים וחמישים אנשים. תפייס אותם. דבר על ליבם. תסביר להם מדוע לא יכולת להחזיר אותם יחד איתך. תציע לחלק מהם לבוא ולדבר איתך לעיתים קרובות. בקיצור: תפעיל עליהם את הכריזמה שיש לכך כאשר אתה רוצה להשתמש בה. זה יעזור לך יותר מאלף ראיונות בתקשורת שעוברים לאנשים האלה מעבר לראש ולא מעניינים אותם כלל ועיקר".
דרעי עשוי לאמץ או שלא את ההמלצה. בינתיים הוא הלך לעשות שלום עם הגרש"מ עמאר. בין היתר בתקווה להפגין אחדות שתשפר את המצב בסקרים. השלום עלה כפורח והיו כמה מחוות ראויות לציון בשבוע האחרון. מה שנותר, כך נכתב כאן בשבוע שעבר, זה לראות האם ההשקעה אכן הניבה פירות.
ביום שלישי השבוע פורסם סקר של מכון סמית והחשיך את עיניהם של ראשי התנועה הקדושה. גם בזה, שבוע לאחר השלום הספרדי, ש"ס תקועה על מספר הקסם הארור של ארבעה מנדטים. כאילו לא היה שלום, או שהיה אך אין לו שום ערך אלקטוראלי.

אבל כמו שסנונית אחת לא מביאה את האביב, גם עורב שחור אחד לא מביא את החורף. הסקר של סמית נערך יום לאחר נאום הקלסרים של נתניהו. הליכוד זינק בו לשלושים ושניים מנדטים. שניים או שלושה מעבר לממוצע הסקרים שלפני הנאום. האם הוא לקח אותם מש"ס? קשה לדעת. כי ממש במקביל אורלי לוי ירדה משמונה לארבעה מנדטים. מאחר ורק הליכוד עלה בסקר, כנראה שהיא ולא ש"ס המקור למנדטים הנוספים. מה שנותר זה להמתין לסקרים נוספים בשבוע הבא, לאחר שהשפעת הנאום המדהים תפוג קמעא.

עד שזה יקרה הנה עצה חינם ליו"ר התנועה הקדושה. יתכן מאוד שגם הטלפונים למאות הפעילים לשעבר לא ממש יעזרו. המוקד הבעייתי של ש"ס נמצא כנראה במקום אחר. לש"ס יש בעיה קשה מאוד במישור הנציגות המוניציפלית. שוחחנו השבוע עם חמשה עיתונאים חרדים שכל אחד מהם מתגורר בריכוז חרדי גדול אחר. מירושלים עד בני ברק. מביתר עילית ועד מודיעין עילית. מבית שמש ועד אלעד. ליישובים קטנים אחרים לא הגענו.

חמשת העיתונאים שביקשו ששמם לא יפורסם התבקשו להעניק ניקוד השוואתי בין נציגי יהדות התורה המקומיים למקביליהם הש"סים. אמרנו השוואתי? התברר שאין מה להשוות. כולם מתחו ביקורת נוקבת ביותר על הנציגות הש"סית במקומות מגוריהם. חלקם אף קבעו שהיא קיימת על הנייר בלבד. למי יפנה תושב ספרדי כשיש לו בעיה של אישור בנייה או ארנונה או אם חלילה הבן שלו איחר להגיש דיחוי והסתבך עם הצבא? התשובה היתה חד משמעית. את הציון הגרוע ביותר קיבלה הנציגות בבני ברק שלדעת הנשאלים עסוקה בעיקר בהקצאת קרקעות לעמותות של מקורבים וידידים. ש"ס בבני ברק ירדה בבחירות האחרונות מתשעה עשר לשישה עשר אלף קולות ולאור הדברים לא קשה להבין מדוע.

בירושלים איכות הנציגים טובה יותר אך הם עסוקים מרבית הזמן במריבות פנימיות. איפה הם ואיפה הנציגות האיכותית של יהדות התורה בעיר הקודש. בבית שמש יש רק את ראש העיר. בביתר איש לא יודע להגיד דברים רעים או טובים כי קיומה של הסיעה ידוע רק לרשם המפלגות במשרד הפנים. במודיעין עילית אחד הנציגים גר בפועל בעיר אחרת ובא לעיר כשמתחשק לו. ובאלעד כמו באלעד. חוץ ממריבות עם ראש העיר כמעט אף אחד לא עושה כלום. בעצם יש אחד שעושה, אבל מחשש עין הרע לא נזכיר את שמו.

במצב העגום הזה לא צריך להתאמץ הרבה כדי לחפש את אחת הסיבות לפחות לסקרים הלא מחמיאים. הנציגות המקומית היא החיבור בין השטח לתנועה הארצית. אם דרעי לא יעשה שם רמונט כללי ויחליף את מרבית הנציגים בטובים מהם, הוא ימשיך לחפש את האבדה שלו מתחת לכל פנס. רק לא הפנס הנכון.

האיש של הרבי

ביום רביעי בשעה תשע ושלושים בבוקר, כמו בכל יום, יושבים באוצר הספרים של בית המדרש הגדול 'אמרי שפר' בהר נוף עשרות בעלי מקצועות חופשיים ואחרים ליד ספרים פתוחים ומאזינים לשיעור היומי הקבוע. מדובר בחבורה מגובשת מאוד, למרות שכל אחד בא מרקע שונה לחלוטין. מה שמחבר ביניהם זו האהבה לתורה שהתפתחה ביחד לידידות ארוכת שנים.

ביום ובשעה האמורים הבהב המכשיר הסלולארי של אחד מבני החבורה. הוא יצא במהירות החוצה. כשחזר כעבור דקה הוא פרץ בבכי תמרורים. "רבי משה שלנו איננו. הוא נפטר לפני מספר דקות בבית החולים זיו בצפת".

האפקט היה כמו נחיתה של פצצת חצי טון חנ"מ בתוך מבנה סגור. אנשים מרטו את שערות ראשם וזקנם ולא האמינו למשמע אוזניהם. עין אחת לא נותרה שם יבשה. מגיד השיעור ניסה לומר כמה דברי תנחומים ולהמשיך בשיעור אך גם הוא הבין מיד שאין טעם. בזה אחר זה סגרו המשתתפים את הספרים ויצאו החוצה. לא שהיה להם משהו לעשות, אלא מפני שהם לא יכלו להישאר עוד רגע אחד במקום שרוחו ונשמתו של רבי משה רייך זצ"ל בוודאי שהגיעה לשם רגע אחד לאחר שעזבה את גופו. וכי להיכן תלך אם לא למקום בו שרתה עשרות שנים והקרינה מהודה על כולם. אמרת 'אמרי שפר', אמרת רבי משה רייך.

בתום השיעור מתקיים באוצר הספרים המניין הקבוע של השעה עשר. מעבר לכמה משתתפי השיעור מתפללים בו רבים שבאים מבחוץ. אבל היום אוצר הספרים היה שומם. איש לא העלה על דעתו להתפלל בלי רבי מוישה. בזה אחר זה נשמטו כולם והלכו להתפלל בחדרים אחרים.

בבוקר יום שלישי השבוע, יום לפני שהסתלק בחטף, שוחחתי עם רבי מוישה אחרי השיעור. כמו תמיד גם שיחה זו עסקה ברבי הקדוש מצאנז בעל ה'שפע חיים'. מאות פעמים שוחחתי איתו באין ספור נושאים. אבל כמעט לא היתה שיחה אחת שלא הזכיר בה בסילודין משהו ממשנתו או דבריו של בעל ה'שפע חיים'. זה היה אורחו ושיגו כל הימים.

בשיחה האחרונה הוא נזף בי על שטרם ראיתי את התוכנית 'אסתיר פני' על הרבי מצאנז זצ"ל. התנצלתי שטרם התפניתי לכך, אך הוא לא הרפה. אתה חייב לראות את זה הערב ולומר לי מחר בבוקר איך התרשמת ממנה. מחר בבוקר הגיע, אבל רבי משה כבר לא.

למותר לציין אפוא שלא היה פרסום של ספר צאנזאי שהוא הרשה לי להתעלם ממנו. כל סדרת ה'שפע חיים' על חומש רש"י ורעווא דרעווין שיצאה לאורך השנים. הספר הנפלא האחרון על המועדים וספר נוסף שנמצא עדיין בשלבי הדפסה ורבי משה לא היה מוכן לאפשר לי לדבר איתו לפני שאעבור על המהדורה הזמנית. "בבית שלך", קבע נחרצות, "יהיה כל ספר של הרבי הקדוש".

נושא נוסף שעלה בכל שיחה, להבדיל בין קודש לחול ובין החיים למי שכבר איננו, היה אריה דרעי. רבי משה היה מהמעגל הכי קרוב של דרעי מאז שזה החל את הקריירה הפוליטית שלו בשנת תשמ"ד בהקמת ש"ס, הוא מהבודדים שלא עזבו אותו בשלוש עשרה שנות הגלות. ללמדך שהיתה זו אהבה שאינה תלויה בדבר. בשנות הגלות לא היה לדרעי שום דבר לתת לאף אחד. רבי משה נשאר לצידו בכל שעה ובכל זמן. כשחזר להנהגה הקפיד רבי משה להקיף אותו בידידות ללא תמורה. הנושא היחיד שביקש את עזרתו היה למען הכלל. סיוע בהקמת מרכזי התעסוקה לנשים ברחבי הארץ. וזהו. לעצמו לא ביקש דבר.

בשעות הקשות שלאחר החקירות או בסתם ימים מצוברחים, דרעי היה נוהג להימלט מהסביבה הלוחצת לביתו הסמוך של רבי משה. רק שם הוא היה יכול להתרחק מההמולה. לשפוך את אשר על ליבו ולהיות בטוח שאף מילה לא תצא החוצה. כעיתונאי ניסיתי לחלוב אותו על השיחות אך לא קיבלתי אפילו פירור של מידע, כי לנאמנות שלו לא היה גבול.

מעבר לדבקות בצאנז והידידות עם דרעי, פעם בליבו של רבי משה חזון גדול. תעסוקה לנשים חרדיות. יחד עם אחיו, יבדל"א הרב אפרים רייך, הוא הקים את מפעל הדיגיטציה הגדול בפתח תקווה שזכה במכרז לצילום ותיעוד גנזך המדינה. מאוחר יותר הקים את המפעל בטבריה ולאחרונה ממש את המפעל בערד. בכל מקום מועסקות עשרות ומאות נשים חרדיות שמתפרנסות ממנו בכבוד. גם על כך הוא לא הפסיק לדבר לרגע. "פרנסה ליהודים", נהג לצטט את הרבי מצאנז, "זה קיום היהדות ממש".

שורות אלו נכתבות מול מסך מטושטש בדמעות, שעה קצרה לפני יציאת המטה מבית המדרש 'אמרי שפר'. אחי רבי משה. צר לי עליך מאוד. נפלאה לי אהבתך יותר מאלף טורים וכתבות. מאור פניך, אהבת חסדיך וטוב ליבך שלא ידע גבול - לא יישכחו ממני. עמוד לגורלך עד קץ הימין, המלץ עלינו טוב לפני כסא הכבוד ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

הטור פורסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!