מחקר: תשלום אגרת כניסה לעיר - מפחיתה משמעותית התקפי אסטמה

מה אתם עושים כשאתם תקועים בכבישים? מן הסתם מקשיבים לרדיו, מדברים בטלפון, מתלוננים על החום - אולי אתם אפילו עושים את כל אלה בבת אחת - וגם מתעצבנים על הפקקים. כמעט אי־אפשר להיות תקוע בפקק בלי לדבר עליו ועל היעדר תחבורה ציבורית נאותה, ובלי לברר בווייז כמה זמן תימשך הנסיעה. אבל על דבר אחד אתם כנראה לא מדברים, או מדברים פחות: מחלת האסתמה וקשיי הנשימה של הילדים שלכם.

וחבל. כי בעוד כמעט כל דיון על הפקקים מתמקד בפתרונות (או בהיעדר פתרונות) לבעיה התחבורתית־כלכלית - אובדן שעות עבודה, פגיעה באיכות החיים, תחבורה ציבורית, נתיבים מיוחדים לאוטובוסים, נסיעה שיתופית - חלק חשוב של השיח זוכה לפחות תשומת לב: ההשפעה של הפקקים והעומס בכבישים על זיהום האוויר ועל הבריאות שלנו, ובעיקר של הילדים שלנו. והם בצרות.

את הקשר הישיר ביניהם מציף מחקר כלכלי חדש, ראשון מסוגו בעולם, שבוצע עבור המכון הלאומי האמריקאי למחקר כלכלי (NBER) ופורסם במארס. חבורה של כלכלנים אספו את נתוני זיהום האוויר במטרופולין של שטוקהולם, עיר הבירה של שוודיה, שמפעילה בעשור האחרון תוכנית אגרת גודש - והצליבו את המספרים עם נתוני הביקורים והאשפוזים של ילדים בבתי החולים המקומיים.

המקרה המיוחד של שטוקהולם

שטוקהולם לא נבחרה במקרה. גם ערים אחרות הוטלה אגרת גודש ונמצא כי זיהום האוויר אכן פחת - אבל המקרה של שטוקהולם מיוחד: בעיר בוצע ב–2006 ניסוי במשך שבעה חודשים לבדיקת יעילותה של האגרה, ולאחר עיבוד הנתונים שהצביעו על הצלחת הניסוי, באוגוסט 2007 הוטלה בשטקוהולם האגרה באופן קבוע.

נהגים משלמים עד עשרה שקלים כדי להיכנס עם רכבם לעיר, בהתאם לשעת הכניסה — והאגרה נגבית אוטומטית באמצעות טכנולוגיה לזיהוי מספרי הרישוי של כלי הרכב, בדומה לכביש 6 אצלנו. בלילות, בסופי שבוע, בחגים ובכל יולי לא צריך לשלם עבור כניסה עם רכב לשטוקהולם.

המקרה של שטוקהולם - הטלת האגרה במשך הניסוי, הזמן שחלף עד להטלת האגרה באופן קבוע והשנים שחלפו מאז - איפשר לכלכלנים להגיע למסקנה שאגרת הגודש הפחיתה את שיעור הנסועה (קילומטרז') בעיר ב–20%–25% וגם את זיהום האוויר מתחבורה. כלי רכב פולטים כימיקלים וחלקיקים הפוגעים בבריאות, ונמצא כי הכמויות של כולם ירדו בשטוקהולם: הכמויות באוויר של חנקן דו־חמצני (NO2) ירדו בעקבות הטלת האגרה ב–5%–7.5%, וכמויות החלקיקים (PM10) פחתו ב-15% עד 20%.

הנתונים מציגים את הירידה בזיהום בתקופת הניסוי, את העלייה לאחר הפסקתו, ואת הירידה לאחר הטלת האגרה באופן קבוע. כמו בערים אחרות, בשטוקהולם הוכח כי האגרה מסייעת בהפחתת עומס התנועה בכבישים ובהפחתת זיהום האוויר.

אלא שהמחקר הכלכלי החדש הלך צעד קדימה. לאחר איסוף נתוני הנסועה וזיהום האוויר בשטוקהולם, הוצלבו מולם הנתונים של כל הביקורים והאשפוזים של ילדים בבתי החולים המקומיים בשל תלונות על קשיי נשימה ואסתמה. בקהילה הרפואית יודעים שמנועי בנזין ודיזל פולטים חומרים הפוגעים בבריאות של הציבור ושל ילדים בפרט, אבל עד כה היה קשה לאמוד את מידת הפגיעה.

ירידה מתמשכת בתחלואת ילדים

הסיבה לכך היא שהעומס בכבישים והפגיעה בבריאות מתפתחים בהדרגה, ולא ניתן היה ברוב המקרים להציג תמונה ברורה של "לפני" מול "אחרי". המקרה התחבורתי של שטוקהולם, לרבות הניסוי ההתחלתי וההשוואה לערים אחרות בשוודיה שבהן לא הוטלה אגרת הגודש, מאפשר "לכייל" את הנתונים - תוך הבאה בחשבון של השפעת מזג האוויר, גשם ומשטר הרוחות - כך שהכלכלנים יכולים להצליבם בצורה אמינה לנתונים מבתי החולים.

התוצאות, למי שעוד לא הבין, הן לא פחות ממדאיגות. הפחתת הזיהום באמצעות אגרת הגודש הביאה לירידה משמעותית במספר התקפי האסתמה של ילדים עד גיל חמש. הנתונים מורכבים להצגה: בתקופת הניסוי הראשוני נרשמה ירידה של 2.3 ביקורים בבית החולים עבור כל 10,000 ילדים, כאשר הניסוי הופסק הירידה התעצמה ל–4.8 ביקורים, ובשנים שלאחר מכן, שבהן אגרת הגודש כבר היתה קבועה - מספר הביקורים בבתי החולים בגין קשיי נשימה ירד ב-8.7 ביקורים לכל 10,000 ילדים מול המצב ההתחלתי.

מה זה אומר? ראשית, זיהום אוויר מכלי רכב גורם להתקפי אסתמה בקרב ילדים קטנים. שנית, הניסוי מראה כי ירידה בזיהום גורמת להפחתה מיידית בתחלואת הילדים, וכי ההפחתה והשיפור גוברים עם הזמן (כאשר רמת הזיהום נשארת יציבה).

לאגרת הגודש היתה השפעה חיובית משמעותית על בריאות הילדים ועל מספר התקפי האסתמה גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. גם לאחר עשר שנים של הפעלת אגרת גודש, הבריאות של הילדים המשיכה להשתפר.

זיהום האוויר בישראל הרבה יותר גרוע

אז מדוע הסיפור הזה צריך להבהיל את ההורים בישראל? הרי החלטה ממשלתית פשוטה, בדמות הטלת מס מתון על כניסת כלי רכב למרכזי ערים, הקטינה את הצפיפות בכבישים, הפחיתה את זיהום האוויר ושיפרה משמעותית את הבריאות של ילדים - גם בטווח הארוך. מה רע?

הבעיה היא שכל הטוב הזה ניתן לתושבי שטוקהולם, לא לנו. המצב בישראל גרוע פי כמה מזה של שוודיה, והוא רק מחמיר מדי יום. ראשית, שטוקהולם מלכתחילה סבלה מזיהום אוויר נמוך, עוד לפני הטלת אגרת הגודש, לעומת מטרופולינים אחרים. השיפור המרשים בתחלואת הילדים נרשם אף שרמת הזיהום בעיר תמיד היתה נמוכה מהתקן המותר על פי החוק האמריקאי, ואחרי הטלת האגרה היא אף ירדה.

לעומת שטוקהולם, זיהום האוויר בגוש דן גבוה מאוד. צפיפות כלי הרכב בכבישים כאן היא מהגבוהות בעולם: רק לפני כמה שבועות ביקרו אצלנו כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, והמסר המרכזי שהעבירו למקבלי ההחלטות הוא הצורך בטיפול אגרסיבי בבעיית הפקקים. הכלכלן קרייג בימונט, שהציג את דו"ח קרן המטבע, אמר כך: "היינו מציעים לממשלה הישראלית לשלוט בביקוש, באמצעות נסיעה שיתופית או הנהגה של אגרות גודש - בדומה לערים כמו לונדון".

אם כך, אחרי ההמלצות של קרן המטבע, התסכול הציבורי מהפקקים, ופרסום תוצאות המחקר לגבי השיפור במצבם הבריאותי של הילדים בשטוקהולם כתוצאה מהטלת אגרת הגודש - מדוע לא מטילים במרכזי הערים בישראל אגרה כזאת?

כנראה שלא אכפת לנו מהבריאות של ילדינו

תשובה אחת היא פוליטית. אגרת גודש אינה דבר חדש: השימוש בה נבחן על ידי עיריית תל אביב ובגוש דן במשך יותר מעשר שנים, וכבר דובר כמה פעמים על הפעלתה בתוך זמן קצר - אבל שר האוצר, משה כחלון, לא רוצה להטיל מסים. לאחר הפיאסקו של הטלת מס על דירה שלישית ויותר, כחלון פשוט פוחד שהחלטה לא פופולרית כמו מס על כל כניסה ברכב למרכז תל אביב, תקטין את מספר המנדטים שהוא יקבל בבחירות הקרובות.

תשובה שנייה היא חברתית־תרבותית: כנראה שלא ממש אכפת לנו מהבריאות של הילדים הקטנים שלנו, או לפחות מהבריאות של הילדים שגרים ליד הכבישים הפקוקים והסואנים - דברים אחרים מעסיקים אותנו. כי אם זה לא היה כך, היינו מקבלים את אגרת הגודש במחיאות כפיים, ורואים בה השקעה בבריאות הילדים ואולי גם חיסכון בהוצאות המדינה על בריאות - ולא כעוד מס מרגיז שמטילה הממשלה, שההכנסות ממנו יוזרמו לחרדים, למתנחלים, למקורבים או לכל קבוצת אינטרסים אחרת שמעצבנת אותנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!