האחות החילונית הפתיעה בפוסט לא שגרתי

אפרת קוטגרו היא אחות בטיפת חלב בשכונת ברכפלד החרדית. השבוע, לאחר שריפת דגלי ישראל במדורות ל"ג בעומר והאמירות הקשות שהושמעו נגד תושבי השכונה ששרפו את הדגלים, היא כתבה פוסט נרגש בפייסבוק בו היא מתארת איך היא, כאחות חילונית שצופה בתושבי השכונה מהצד, יכולה להעיד כי מדובר במיעוט וטוענת: האשמת כל הציבור החרדי היא חוסר צדק.

בתחילת הפוסט בחרה קוטגרו לתאר את אחת הסיטואציות בעלות הפוטנציאל הנפיצה ביותר ביחסי חרדים וחילונים - העמידה בצפירה, לאחר כן היא תיארה את יחסם המכבד של תושבי ברכפלד אליה כאישה חילונית ולבסוף היא מבטיחה לחבריה החילונים, קיים רוב חרדי שנוהג אחרת. 'לובי נשי' מביא את הפוסט המלא:

בתור אחות טיפת חלב שעובדת כבר 3 שנים במודיעין עילית בשכונת ברכפלד, אני מקפידה בכל יום זכרון לזמן את המטופלים של שעת הצפירה חמש דקות מאוחר יותר, על מנת שאוכל לעמוד בצפירה בשקט כמו שעמדתי בכל חיי ( להוריד משמרות במיון שהייתי במהלך החייאה, אבל זה לווידוי אחר). השנה זומנה אמא עם שני ילדים, לפני ואחרי הצפירה. בתחילת הפגישה אמרתי לה שבשעה 11 ניקח הפסקה של מספר דקות, כי אני לא מוותרת על לעמוד בצפירה ולחלוק כבוד לחיילים שלנו. כשאמרתי את זה היא נעה באי-נוחות, ואני התחלתי בפגישה.

טיפלתי בילדים שלה, הדרכתי אותה איך לשמור על הבריאות והבטיחות שלהם וחיזקתי אותה בנושאים שהיא הרגישה חלשה בהם. האווירה בחדר הלכה והתחממה, ועשרים וחמש דקות עברו מהר מאד. הסברתי לה שהשעה מתקרבת והיא שאלה: " אם אעמוד לידך ואגיד פסוקי תהילים לעילוי נשמתם של החיילים, זה בסדר?" הסברתי לה שבכל מקרה הכל בסדר, אני אעמוד בצפירה ואחריה נמשיך את המפגש והיא התעקשה שנעמוד יחד, וכל אחת תתייחד בדרכה עם זכר הנופלים. וכך היה. אני עמדתי דום וחשבתי על החיילים הגיבורים שלנו, ואני חייבת להגיד שהחוויה ממש התחזקה מכיוון שהיא עמדה לידי ומלמלה פסוקי תהילים. באותו הרגע הרגשתי חזקה. הרגשתי ששתי הנשים שעומדות שם יחד כתף אל כתף מבטאות את האיכות האמיתית של עם ישראל.

הזיקה שלי לדת די מוגבלת. אני לא נחשבת דתייה באף קיטלוג מקובל, אבל כבר שלוש שנים, חמישה ימים בשבוע, אני חייה עם תושבים משכונת ברכפלד, ובתור אחות טיפת חלב אני מרגישה ממש חלק מהמשפחה שלהם. בניגוד למקומות עבודה אחרים, מעולם לא חשתי שמתייחסים אליי בחוסר כבוד, והרגשתי שהם מחבקים אותי בצורה בלתי רגילה, אפילו שמדובר באוכלוסיה שנחשבת סגורה ובדלנית. מסיבה זאת התמונה שפורסמה עם הכותרת "שריפת דגל ישראל בשכונת ברכפלד" הכעיסה אותי מאד.

נתחיל ונאמר שמעשה שרפה הוא חמור מאד בעייני ומכיוון שהתמונה של השורפים ברורה, המשטרה צריכה לזהות אותם, להגיע אליהם הבייתה ולעצור אותם. אבל רוב חברותיי לעבודה, שהן כמו משפחה בשבילי, חיות בשכונת ברכפלד. המשפחות המדהימות שאותן אני מלווה ומכבדים את כל מי שנותן להם שירות או אפילו מחייך אליהם ( חרדי או לא) חיות ברובן בשכונת ברכפלד. כשהגעתי עם הבת שלי לקבל עירויי בבוקר יום שישי, לא היה אף אדם שלא שאל אותי אם התארגנתי כבר, אם אני רוצה שיעמידו עוד סיר בשביל המשפחה שלי. וכדומה. וזה רק סיפור אחד מני רבים.

תהרגו אותי אבל אין סיכוי שאאמין שהאנשים האלו היו מעורבים במעשה כזה נורא. זוהי אוכלוסייה שברובה נותנת כבוד לכל אדם, מלאים באהבה לארץ ולמדינה, ואני כאורחת חילונית מרגישה מחובקת ומכובדת.

אין טעם שאכתוב לכם שרובם הגדול עובדים, שאחוז הולך ועולה מהם מתגייסים לצה"ל ובארגוני ההתנדבות כמו עזר מציון, חברים לרפואה ואפילו מד"א, קיים רוב חרדי מוחלט. את הדברים האלו כבר קראתם ואם לא האמנתם להם קודם, לא תאמינו גם לי.

תשאלו אותי: אז למה הם לא מחו וגינו ויצאו נגד הזרם שעשה מעשה כזה נורא במופגן, אכתוב לכם שכל מי ששמע על המעשה הזה הזדעזע עד עמקי נשמתו. הסיבה שלא קמה מחאה רועשת היא בגלל שרובם לא היו מודעים לעניין. הם לא קוראים ווינט ואין להם פייסבוק. הנושא הזה מציק לי כבר כמה ימים ובכל רגע שעבר כאב לי על כל אלו שהחליטו שכל תושבי ברכפלד הם שונאי ישראל וכפויי טובה.

בתור אחת שקיבלה הצצה אל העולם הזה אני לא מתביישת להגיד שאני אוהבת בכל ליבי את כל האמהות, התינוקות והמשפחות שמגיעים אליי לסניף. אני לא אשקר אם אגיד שבכל המקומות שבהם עבדתי מעולם לא נקשרתי ככה לאוכלוסיה שכל כך שונה ממני. תכעסו אליי, תשנאו את מה שאמרתי, זאת זכותכם. אני לא יכולה לעמוד מנגד מול חוסר הצדק הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!