אש"ל של רבי ישעיל'ה על המטוס

חסד עשה עמנו הבורא ודווקא בימים לא קלים אלו של ספירת העומר, בהם אנו מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא שמתו בגזירה נוראה על שלא נהגו כבוד זה בזה - מוצאים אנו מידה כנגד מידה חסד שעושים הבריות זה עם זה, באהבה, אחווה ורעות.

זה קורה במירון אצל רשב"י, עת עולים המוני בית ישראל לראות ולהיראות אצל מי שחז"ל אמרו עליו "מאן פני האדון ה'? דא רשב"י", ובעלייה להר, יהודים טובים מציעים לאורחים הרבים שתיה ומזונות, להחיות בהם נפש כל חי.

זה קורה בשנים האחרונות גם בהונגריה: קרסטירר הייתה עיירה מנומנמת עד לפני כמה שנים כשיהודים גילו את ציונו של הצדיק רבי ישעילה, שהיה זן ברחמיו ובחסדיו את כל הנקרה בדרכו וכל הבא אל שעריו. תדיר היה שגור על לשונו דברי התפילה "לשובע ולא לרזון".

והנה רצון צדיק קויים. מקום מנוחת קברו הפך בית מקדש מעט, תל תלפיות שהכול פונים לשם, וכל מי שנקלע למקום זוכה לסעודה דשנה, ממש כפי רצונו ומשאלתו של אותו צדיק.

זכיתי להיות השנה על מקום מנוחתו כבוד, סמוך ליום ההילולא, ג' באייר. אם אמרו חז"ל כי "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה", הרי שכאן נפגשים שני העניינים כאחד: גם הקבלת פני השכינה במקום שהתפילות עולות לרצון וגם הכנסת אורחים מכובדת ועשירה, כרצונו של צדיק.

*

עד כמה השפעתו של הצדיק מלווה את המאמינים והחוסים בצילו, ניתן ללמוד מסיפור קצרצר ואישי אותו חוויתי בשבוע האחרון.

מקרסטירר שבתי לבודפסט, שם שהיתי ונערכתי לטיסה בערב, בחזרה לארץ הקודש. את המלון עזבתי בשעה 1 בצהריים וסעדתי את ליבי במסעדה כשרה בעיר. סובבתי בעיר ולקראת ערב נסעתי לשדה התעופה. קרוב לשעה 9 בלילה החלה בטני לקרקר ולבקש את שלו.

הסתובבתי בחנויות הדיוטי פרי המקומי, מחפש לשווא אחר מזון כשר שאפשר להכניס לפה. אבל אין כלום. המחשבה על כך שגם במטוס לא יהיה אוכל כשר, העכירה את נפשי אבל אז נזכרתע ברבי ישעיהלה שאת קברו פקדתי רק בבוקרו של יום.

סיפרתי למשפחתי ולשותפיי למסע, אודות מסירות נפשו של רבי ישעיהלה להאכיל יהודים בכל מצב ועת. ועד הרגע האחרון עוד נשמתו בו דאג להאכיל יהודים. מסופר כי בשעותיו האחרונוץ עלי אדמות כשחש שכוחותיו אוזלים ועומד הוא לעזוב את העולם, פנה בבקשה למשרתת שהייתה בביתו וביקש ממנה שתבשל סירים עם תפודים, "בוודאי יבוא קהל להלוויה, וצריך להאכיל אותם".

וכך מתוך סיפורים אודות הצדיק ותוך שאנו חוזרים על המשפט שהיה שגור על לשונו "לשובע ולא לרזון" עלינו על המטוס, בבטן מקרקרת אבל בלב שבע ומאמין.

*

בעודנו מתמקמים בכסאות המטוס, פונה אלינו הדיילת ושואלת אם אכפת לנו לווותר על המקום שלנו. לטובת מה? שאלנו והיא ענתה שהתפנו מקומות בתיירים פלוס, והם מוכנים להעניק לנו אותם.

כמובן שמחנו, אך לא העלינו בדעתנו את המשך ההפתעה, מבית מדרשו של רבי ישעיהלה מקרסטירר.

כשהתמקמנו במקומות החדשים פונה הדיילת שוב ושואלת: מה תרצו חלבי או בשרי? מסתבר, שאכן במחלקת התיירים אין אוכל, אבל במחלקות המיוחדות, יש אוכל כשר ואפילו למהדרין. וכך, דאג רבי ישעילה שאלו העולים על ציונו לא ישובו הביתה רעבים.

*

נפוליאון אמר כי "הצבא צועד על קיבתו". מזון הוא הבסיס החיוני לכל נפש, גדול כקטן. רבי ישעיהלה לימד אותי מוסר השכל גדול: כשאתה מאכיל אדם הרי הוא מתנהג אחרת, באנושיות. קשה לדבר לבן אדם רעב, הוא לא שומע ולא מבין. רק אדם שבע הוא אדם שיכול להכיל.

כשאנחנו רוצים לקרב את האחר, הזולת, צריכים לזכור את דברי חכמינו זכרונם לברכה שכבר אמרו "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!