טוב שהצבתם מראה - דמנו לא הפקר // אשר מדינה

קשה שלא להתחלחל מעוצמת הרעל והאיבה שנחשפו בכתבה המדוברת. ננסה לצייר בראשנו את אותו אדם היושב בביתו, מביט על אלפי בני עמו הרוקדים באושר עילאי בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון, והדבר היחיד שזה מעורר לו הוא דמותו של הצורר הנאצי ימ״ש. עמיתו לאותו בור חשוך של שנאה, מקבל דחף בלתי נשלט לשגר ראשם את הפצצה האיראנית.

זה כנראה עניין לפסיכולוגים או למומחי בריאות הנפש. למרבה הצער והכאב, אנטישמים גדולים לאורך הדורות היו יהודים שאף התעלו על צוררי הגויים בתיעוב כלפי בני עמם, בעיקר אלו השומרים תורה ומצוות.

טוב עשו עורכי ׳בחדרי חרדים׳ שהשתמשו בכוחם כדי להציב מראה בפני אלו המתמחים בזעקות ״הסתה״ כלפי כל אמירה חרדית שקצת צורמת לאוזניהם. וכן, גם כלפי כלי תקשורת צדקנים המובילים קמפיינים עתירי תקציב נגד ״גזענות״ כשמדובר במסתננים או פלסטינים, אך באותה נשימה מאשרים תגובות הסתה מבחילות ומצמררות כלפי חרדים. בנקודה הזו התקשורת החרדית ממלאת את תפקידה. לא שותקים יותר. דמנו לא הפקר.

ועדיין, יש ״אבל״. בעולם של תקשורת חברתית חופשית, בו כל בעל מקלדת הוא גם הוגה דעות מדופלם, בשמו ובתמונתו, נותר איזור אחד שממשיך להתנהל כמערב פרוע. זהו עולם הטוקבקים. שם, בחסות האפלולית האנונימית יוצאים כל השדים ומלאכי החבלה הטבועים בנפש האדם. שם, מוגן מכבלי הבושה, הוא מתיר לעצמו להתיר את הרסן האנושי ולהתנהג כחיה רעה ואכזרית הנועצת את שיניה בקרבן תוך קילוחי הדם המתפרצים.

וכאן הבן שואל, האם אנחנו אכן שונים מאותם אקדוחני טוקבקים אחוזי שנאה? שורו והביטו על זנב הרעל המשתרך בקביעות מתחת לכל כתבה המתפרסמת באתרים חרדיים על איש ציבור חרדי, באשר הוא. אנשים מתוכנו, אונזערע, יושבים ומטנפים ומוציאים את כל מררתם על האיש ש״זכה לגדולה״ על חשבונם.

כן, גם אנחנו לא נקיים מתופעה זו. גם אצלנו יש לא מעט הנהנים להכות בסתר, ולא סתם נאצות טריוויאליות משעממות בנוסח היטלר ואיראן, אלא משקיעים בשנינות ארסית כבוגרי ישיבה משופשפים.

לכן, טוב להתריע ולמחות נגד התרת דם חרדית פומבית ועוד מכלי תקשורת מרכזיים בישראל. אבל אחרי שנזדעזענו ויצאנו צודקים, מוטב לנו, בשקט, לחפש גם בנגעי עצמנו. להוכיח שאנחנו בפנימיותנו ערכיים יותר. כאלו שיודעים לספור עד שלוש לפני שיגור התגובה הרעילה הבאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!