נשים - אל תגיעו למירון בל"ג בעומר

החוויה המדהימה, ההתעלות הרוחנית, המשפחתיות וההתרגשות מהחאלקה התורן, כמעט כל אישה מתארת את ההרגשה המדהימה אחרי ביקור בציונו של הרשב"י בל"ג בעומר.

אך מעבר לחווית ההתעלות הבוערת, תרתי משמע, האם סיפרו לכם על הצפיפות באוטובוסים? על הגברים והנשים הנדחקים לתפוס מקום ישיבה? על ההר העמוס והשבילים הצפופים ללא הפרדה? נכון, אומנם יש חווית התעלות, אך האם היא שווה את ה"ערבוב" בין הבנים והבנות, שאלה טובה.

בל"ג בעומר מירון הופכת לעיר הגברים עם הדלקות מדורות של רבנים שונים מלווים במאות או אלפי חסידים, עם אזרחים מן השורה שעולים להר וגם עם נשים שבאות לחוות את האווירה. הייחודיות במירון היא כאמור האווירה ואולי קצת פחות התפילה בציון כי הכניסה לקבר היא כמעט בלתי אפשרית.


ל"ג בעומר במירון. צילום: שוקי לרר

אלפי אנשים על מעט אוטובוסים ושבילים שלא מותאמים, הדחיפות והמכות שחוטפים כולם וניסיונות ההתחמקות העקרים מלפגוע בסובבים בטעות, אלו לא רק עדויות שלי אלא של נשים (וגם אנשים) לא מעטות שהיו על ההר ביום ההילולא. העדויות האלה גורמות לי לחשוב שאולי מקומנו לא על ההר ביום שכזה.

לא ממקום שוביניסטי, לא ממקום כועס או מאשים ולא ממקום תוקף, אני לא חושבת שאפשר לשמור על צניעות מינימלית בתנאים הקיימים כיום להגעה למירון. זו אומנם לא רק בעיה שלנו, הנשים, אך זו בעיה שהיא בהחלט גם שלנו. במקום שאין איש, השתדל להיות איש, או במקרה הזה אישה ואולי תפקידנו לחשוב על פתרון כלשהו.

אולי כדאי לעשות חושבים מחדש. אולי עדיף לנו הנשים ליצור לעצמנו יום מיוחד, עם הדלקות או בלעדיהן, עם הרבה מוזיקה והרבה שמחה, אפילו אם יהיה זה יום אחרי או יום לפני ההילולא עצמה. אני בטוחה שרבי שמעון יעדיף חגיגה נפרדת וצנועה יותר על פני עליה לקבר בו ביום. רק נקודה למחשבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!