לקח אסון נחל צפית: אין טיול לא מסוכן

עם היוודע דבר האסון קיבלתי פניות רבות מהורים וממוסדות חינוך. השאלה המרכזית שנשאלה האם ניתן למנוע מקרים כאלו? איך מונעים את האסון הבא?

כאשר אני שומע על עוד אסון שפוקד אותנו, אני פשוט לא מבין איך אירועי בטיחות חוזרים שוב ושוב והציבור לא לומד מהם? מה עוד צריך לקרות בשביל שנתעורר?

רק לפני מספר ימים, התבשרנו על תאונת דרכים קשה שגבתה קורבנות לקובצת אברכים שחזרה מתפילה במירון בדרכה בחזור למרכז הארץ.

בגן ילדים לפני מספר ימים נכרתה אצבע של ילד מסכין יפני. במוסד אחר דלת ללא אמצעי בטיחות גרמה לילד נוסף לאבד את אצבעו. במוסד אחר - חומר לפתיחת סתימות הושאר במקום שאינו מיועד לכך וגרם לתלמידה כוויות חמורות בפניה. במוסד נוסף שיצא לטייל ללא הכנה מוקדמת והיעדר כמות מים מספקת מספר ילדים התייבשו ואלו רק אירועים מהזמן האחרון.

*****

מעשה היה ורבי לייבלה אייגר, בנו של רבי שלמה אייגר, נמשך לחסידות ונסע לקוצק. לאחר שחזר משם שאלו אביו, מה למדת בקוצק?

השיבו הבן - שלשה דברים למדתי. הראשון הוא שאדם הוא אדם ומלאך הוא מלאך. השני, שאם האדם רוצה, הוא יכול להיות למעלה ממלאך. והדבר השלישי שלמדתי הוא שפירוש הפסוק "בראשית ברא אלוקים" – שהקב"ה ברא את בראשית, אבל את השאר הניח לאדם. לו רק נחפוץ בכך להידמות ולעלות לדרגת מלאך, אנו יכולים, כיוון שכוח העשייה בידינו ובאחריותנו. יש בהחלט מה לעשות בתחום זה.

שכן צריך לדעת כי כל שנה יש אלפי תלמידים ותלמידות שנפגעים במוסדות החינוך, בכל הגילאים. חלקם אף באופן קשה ונזק לטווח ארוך ועוד לא דיברנו על מקרי מוות שגם לצערנו הרב קורה מפעם לפעם.

****

משרד החינוך, האמון לפי החוק על מתן רישיונות הפעלה למוסדות החינוך, מקיים מערך מקיף של פיקוח ובקרה בתחום זה של בטיחות התלמידים, בעת שהותם בתחום אחריות המוסד החינוכי.

כך קיים בנושא זה; חוזרי המנהל הכללי של משרד החינוך בו מפורטים היטב את המותר והאסור, מערך הדרכה למנהלי בתי הספר והמורים, ישנו אגף שכל תפקידו הוא פיקוח ובקרה על בטיחות התלמידים בעת שהותם במוסד החינוכי, בית הספר או הישיבה. בנוסף לכך ישנם יועצים שונים המייעצים למוסדות בתחום הבטיחות ושמירה על שיגרת הבטיחות תוך מתן מענה להערכת סיכונים וניהולם, שכן בלעדי אישור בטיחות משרד החינוך לא יאשר להנהלת המוסד את הפעלת המוסד החינוכי.

הנחת היסוד שאין מעשה שהוא לא מסוכן, אולם אנו עדיין מנהלים שגרת חיים רגילה. ניתן לראות זאת בכל חציית כביש שהיא סכנה. אלא שאנו פועלים להוריד את רמת הסיכון ולנהל אותה ולפעול בהתאם למידת הסיכון תוך מקדם ביטחון שלא יקרה מאומה. אם אנו לא מצליחים בכך ויש חשש כלשהו הרי שכל בר דעת לא ייטול על עצמו סיכון.

שואלים אותי לא פעם שהרי אם יש את חוזרי המנכ"ל בנושא זה, וכן מערך שלם של דרישות בטיחות, איך ייתכן שעדיין אנו שומעים על כמות כזאת גדולה של נפגעים מידי שנה?
ובכלל איך ייתכן שהציבור שלנו המקפיד על קלה כבחמורה עובר על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"?
הרי התורה לא רק כותבת "ונשמרתם" אלא מדגישה את הנושא מאוד. לכן בוודאי שצווי זה בא ללמדנו שעלינו לעשות מאוד ככל יכולתנו. האם אנו מקיימים את חובה זו?

ראוי לומר, ואין להתעלם מכך כי בשנים האחרונות חל שיפור מבורך בתחום זה. יותר ויותר מוסדות חינוך מצטרפים לכלל ומבקשים לקנות דעת בנושאי הבטיחות. בין בתחומי המוסד בזמן שגרה או בטיולים ואף הדרכות בטיחות לתלמידים בזמן בהם התלמידים נמצאים שלא במסגרת הלימודית.

עם זאת, צריך לדעת כי את הבטיחות לא קונים בכסף אלא מקבלים. בטיחות זאת תפיסת עולם של "סוף מעשה במחשבה תחילה". כאשר מנהל המוסד עיניו בראשו, הרי שמנהל כזה נותן משקל רב לתפיסת הבטיחות ולאופן ניהול נושא זה, או אז אנו רואים במוסד זה את מודעות כלל אנשי הצוות לחשיבות הענין והם נרתמים לבטיחות. פועל יוצא של מנהל אחראי – בסופו של ההליך הדבר מביא לידי ביטוי את יחס התלמידים וגישתם בנושאי הבטיחות, במוסד החינוכי ובבית. תלמיד שמקבל חינוך נכון לא ירוץ אל הכביש ולא יתכופף מעבר למעקה, לא ייגע בחומר מסוכן שאינו יודע מהו, ישים חגורה ברכב של ההורים ויהיה ממושמע בטיול וכן הלאה. במוסדות חינוך שנוהגים כך, אנו רואים ירידה משמעותית במספר הפגיעות בגוף.

יחד עם זאת, יש לקרוא לאותם מעטים, קצת מהמנהלים שנוהגים אחרת ולא לוקחים את הענין בכובד הראש הראוי. אני מבקש להאיר נקודה אחת מרכזית והיא: יש לשים לב להערכת סיכונים ולניהולם. עלינו להיות אחראים על ילדינו ועל ילדינו. לדרוש את נושא הבטיחות מאת המורה, המפקח והמנהל. לא לאפשר לילד לצאת לטיול שאינו מאושר על ידי הגורמים המתאימים, ולא לשתף פעולה עם מוסד שלא מציב את נושא הבטיחות בראש מעייניו.

חשוב לומר כי למרות כל האמור, עדיין אין תחליף למנהל המוסד ולמנהל הפעילות אשר אמורים להתכונן מראש לכל תרחיש אפשרי. עליהם לבצע ביקורת בעצמם ולבדוק את יעילות הביקורת, לנקוט בצעדי מנע שימנעו תרחיש כשל להתממש.

הליך זה יש לבצע תוך יצירת קשר עם הגורם המאשר הרלוונטי, בין במצב שגרה על ידי אנשי הבטיחות ובין לפני טיולים, עם חדר מצב של משרד החינוך המצוי בקשר עם כלל גורמי המידע והחירום ומתכלל את המידע עבוד מנהל המוסד. כך, גם אם נוצר אירוע פתאומי, חדר המצב במשרד החינוך יכול לתת מענה מיידי ולעיתים לסייע במניעת בעיות.

****

ומכו: יש להזכיר לנהגים העולים למירון בל"ג בעומר ברכבם הפרטי ולא בתחבורה הציבורית, לדאוג לנהג שישן היטב לפני הנסיעה הארוכה והוא עירני גם בהלוך וגם בחזור. בנוסף מומלץ לא להסתפק בזה אלא לעצור להתרעננות ובעזרת השם כולם יחזרו הביתה בשלום.

אותו הדבר גם בקייטנות בעת החופש. גם בקייטנה עלינו לזכור כי הבטיחות היא תחילת תכנון כל פעילות, ורק לאחר מכן ועם הרבה תפילות נעבור את הפעילות בשלום.

יידע כל אחד כי הוא אחראי על עצמו, ועל ילדיו. אל תסמכו על השני שיעשה עבורכם את העבודה. תדרשו ממנהל המוסד כי לא ייצא טיול וסיור בלי וידוא כללי הבטיחות ואישורים המתאימים. כך נמנע את האסון הבא.

הכותב הינו יועץ בטיחות למוסדות חינוך, בעל משרד "מבדק" למבדקי בטיחות ובריאות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!