המשב"ק שלא מאותת במעבר מנתיב שמאלי לימני ומנהל קרב-רב כביכול בשם הסב

בשם הרב

בעיצומה של החזרה הגנרלית לטקס הדלקת המשואות, ישבו כמה מאנשי החצר של נתניהו ורגב בלובי ממלונות ירושלים ותיארו באוזני המסובים כיצד הולך להיראות טקס ההדלקה המרכזי של השנה - עם הרבה שמן שיישפך למדורה ואוד מוצל מאש שיישלף מהבעירה.

המקורבים מדושני העונג דיברו על האלמנט שלא ייכלל בחזרה הגנרלית אלא יינקט אך ורק ברגע האמת. הם סיפרו שאדלשטיין אומנם קיבל מילה של כבוד ('מילה של גנבים' בדיעבד) מראש הממשלה – שנאומו יכלול דברי ברכה קצרים ברוח מגילת העצמאות, אך הפנו את תשומת הלב לכך ששרת הטקס מירי רגב סירבה להתחייב בקולה לכל פשרה שהיא ואף התחמקה ממפגש סולחה בו נתבקשה להשתתף. אפשר לומר רבות לזכותה ולגנותה של שרת התרבות, אך בדבר אחד לפחות היא עדיפה על ראש הממשלה: יש לה מילה.

המקורבים הצוהלים ולא רק בגלל החג הממשמש ובא, תיארו את המרורים שנתניהו באמצעות רגב הולך להאכיל את אדלשטיין. הם דיברו על השפנים שיישלפו מהשרוול תוך כדי הטקס ותיארו את ההתרחשויות הצפויות בשלל ביטויים צבעוניים שאנשי התרבות הישנה היו מתקשים להכיל.

אנשי נתניהו את רגב התייחסו בשבועות האחרונים ומתייחסים גם השבוע לאדלשטיין כמטרד שיש לסלק כלאחר יד, כבן טיפוחים שסרח, כאסיר ציון בכנסת ישראל. הם ציינו שוב ושוב את העובדה שאדלשטיין מנסה לעשות סיבוב ניצחון ממלכתי על האיש לו הוא חב את כס יו"ר הכנסת, אחרי שנתניהו גירש מהכס בזמנו את היו"ר הקודם רובי ריבלין.

נתניהו כדרכו אומנם הדיח את ריבלין למענו ולא למען היורש שהכתיר במקומו – אך הנרטיב השולט היה שהגולם קם על יוצרו. "חכו, חכו", אמרו המקורבים בהגיע מנות הקינוחים, "נחיה ונראה אחרי הטקס מי פה שולט" - ובעגה התרבותית שהשתלטה על חיינו, הם הוסיפו ולעלעו בלשונם בהגיעם לאות טית.

אם הרב בערל לזר סיפר השבוע שהנשיא הרוסי פוטין אוהב לאכול מצה במשך כל ימות השנה, הרי שעל ראש הממשלה המכהן ניתן לסכם ולומר שהוא נהנה להאכיל את בכירי מפלגתו מנות של מרורים – בכל יום מימות השנה. יש לו יום יום חג, יש לו חג יום יום.

אם כך נהג נתניהו ביו"ר כנסת שגילה כלפיו נאמנות כמעט עיוורת, יחשוב כל ח"כ ושר, במפלגתו ומחוצה לה, כיצד ינהג בו נתניהו ביום שיהפוך גם הוא לאידיוט השימושי התורן. החרדים כבר חוו זאת פעמיים, בקדנציה של ביבי כשר אוצר ובקדנציה הקודמת – מה שלא מונע מהם להמשיך ולנהור אחרי החלילן מבלפור.

ריקוד הדגלים

הסדקים בממלכתיות הישראלית בעיצומן של חגיגות השבעים למדינה, היו יכולים לפרנס במשך שבועות ארוכים את כותבי המאמרים בביטאונים החרדיים שנהנים תמיד לזהות את ההבדלים בינינו לבינם. "ראו מה בין בני לבן חמי", וכל שאר משפטי הנצח הידועים שמשווים בין שתי העגלות – המלאה והריקנית.

אלא שהשנה דומה היה כי הלשון נאלמה לנוכח המציאות שנראית כה דומה. בשני הצדדים יכולים הניצים לצאת בריקוד הדגלים ולתאר בחדווה את קרבות החצרות ומריבות המקורבים. הדרמה רוויית היצרים שהתרחשה סביב דגל המדינה בהר הרצל, מזכירה אחת לאחת את ההתרחשויות שקורות לאחרונה בדגל התורה.

דומה כי גם בתקופה שבה הדו שיח - שלא לומר 'דו קרב' - בין יו"ר דגל התורה הרב אברהם רביץ ז"ל לבין המזכ"ל הרב משה גפני יבדל"א התנהל על גבי כותרות העיתונים – לא חזינו כדבר הזה. אלו לא הפוליטיקאים שמתגוששים ביניהם, אלא הנכדים והמש"בקים – ולא באמצעות דפי המפלגתונים הכשרים למהדרין ואפילו לא על גבי השבועונים בעלי תווית הכשרות של הרבנות, אלא באמצעות כותרות האתרים וציוצי הציפורים במרשתת.

דגל התורה נאלצה להוציא השבוע הודעת הבהרה כמוה לא יצאה מבין שורותיה (תרתי משמע) מאז היווסדה. אחרי שנציגיה בנתניה, חדרה וטלז סטון קראו על החלפתם דרך הכותרות ובבית שמש עקבו הנציגים על מעמדם המשתנה - מציוץ לציוץ, יצאה הבהרה לא חתומה תחת הלוגו הרשמי של דגל התורה ולפיה: "בכדי להחליף נציג בישוב, או בכדי למנות נציג חדש, יש לקיים דיון בהנהלת דגל התורה או גוף מצומצם מטעמה, לקבל את אישור ועדת הרבנים של התנועה והכרעת גדולי התורה שליט"א.

"בימים האחרונים התפרסמו ידיעות שכביכול התקבלו החלטות לגבי נתניה, קרית יערים ובית שמש. הפרסומים אינם נכונים. כל החלטה שתתקבל בכל ישוב לקראת הבחירות המוניציפאליות תתפרסם באופן מוסמך ע"י דגל התורה". גם ההודעה הזאת, אגב, לא פורסמה מעל גבי ביטאונה הרשמי של דגל התורה, לאחר שאחד הנפגעים הישירים בחצרות הרבנים, הפעיל את כל קשריו בחלונות הגבוהים.

במקום בו צריך להצהיר אמונים על דברים שהיו חדים וברורים כל השנים – שולטים הבלבול וחוסר האונים. אלא שגם ההבהרה חסרת התקדים הזו לא הועילה כאשר תכף ומיד החלו ההסברים על כך שמכלל לאו אתה שומע הן – וכי המקומות המוזכרים בהודעה מעידים על אלה שהושמטו ממנה וגורלם כבר נקבע. בקצב הזה, גם הנציגים הארציים עוד יקומו בבוקר לקול ציוצי הציפורים שירננו על החלפתם באחרים. כך נראה כאוס, כך נראית אנרכיה – ולא במפלגה שאוחזת בדגל המדינה אלא בדגל התורה.

אחד מרבני דגל התורה שמלווה את המערכת מזה כשלושים שנה ועוקב אחר ההתפרקות והכאוס בכאב בלתי מוסתר, נשאל השבוע דבר מה שבתנועה מעולם לא הוטל בספק. הכיצד ניתן לזהות, האם דברים הנאמרים בשם גדולי ישראל אכן נשמעו מפיהם ולא מפי משב"ק שעושה שימוש לרעה בכוח המשרה.
כמו בסימנים שנתנה תורה להבחנה בין נביא אמת לנביא שקר, הצביע הרב הנשאל על שלושה סימנים שיכולים להעיד האם מדובר בהוראת גדול בישראל ממנה אין לסור ימין או שמאל, או שמא בהנחיית משב"ק שלא מאותת במעבר מנתיב שמאלי לימני ומנהל קרב-רב כביכול בשם הסב. או אם תרצו: מתעבר על רב לא לו.

ראשית, יש לבחון האם הכותרת על ההכרעה פורסמה עוד בטרם הוצגה בפני המנהיג הרוחני השאלה. אם התשובה ניתנה כדבר נבואה בטרם נשאלה השאלה והכותרות פורסמו בטרם לובנה הסוגיה לעומק, אות היא כי המפרסם מדבר בשם עצמו ולא מביא את דבר המנהיג בשמו הוא מתיימר לפעול ובעיקר להפעיל.

הסימן השני הוא עדות המתייעצים. אם הגורמים המוסמכים שהם חברי הכנסת או רבני התנועה יכולים להעיד מכלי ראשון כי נכנסו לקודש פנימה וליבנו את הדברים עם המנהיג ששמע את הצדדים לכאן או לכאן והכריע בדבר, יש להתייחס להכרעה כאל קביעתו והנחייתו של גדול בתורה. אם הרבנים וחברי הכנסת לא זכו לשמוע את הדברים באוזניהם מפיו של גדול בישראל אלא אך ורק מפיו של הדובר או הצאצא המקורב – יש להתייחס להודעה כאל 'פייק הכרעה'.

סימן ההיכר השלישי נוגע לעצם ההתדיינות. אם כמו בימים עברו, יודעים המתייעצים לספר על משא ומתן שהתנהל, על שאלות שהועלו ועל תשובות שהם נדרשו לספק ולהביא בפני המנהיג – ניתן לראות בכך עדות נוספת לכך שההוראה, כמו פסק הלכה, יצאה מפי הדיין שליבן את הצדדים והכריע, ולא מפי הנכד המקורב שנטל את פתיליו וחותמו שלא על דעתו.

בית שמש, כמו אחיותיה הקטנות שנציגיהן הוחלפו השבוע כותרות לבקרים, הן רק הסימפטום למצב הכאוטי אליו נקלעה דגל התורה. לא נעים לחיות בתקופה שבה מרחף סימן שאלה גדול מעל כל הכרעה וכל כותרת מיוחסת לקרב הבתים שמנוהל ברבים, אך מי שצריך ליתן דין וחשבון על כך שנשאלות שאלות במקומות בהם הוצב בעבר סימן קריאה ברור, הם לא התלמידים המשתאים, אלא אלה המתיימרים לומר דברים שלא בשם אומרם.

העלייה לרגל המשותפת של חברי הכנסת ורבני התנועה, השבוע, לביתו של מרן הגרי"ג אדלשטיין ובימים הקרובים גם לביתו של מרן הגר"ח קניבסקי - כדי לדון ארוכות בסוגיות ולשמוע את ההכרעה מפיהם של המנהיגים ולא מפי מקורביהם - מלמדת שמישהו שם למעלה, בצמרת הפוליטית של התנועה, מנסה לתפוס פיקוד ולהעלות את התנועה על המסלול. למען כבוד התורה נותר רק לקוות שבקרב על 'פסקת ההתגברות' הזאת – של ח"כי ורבני התנועה על המקורבים הצעירים שפועלים ללא אחריות, הגוורדיה הישנה והאחראית, היא שתנחל הצלחה.

מכת שמש

אחד הנושאים בהם יצטרכו גדולי ישראל של דגל התורה להכריע הוא בפרשת בית שמש. ההתלבטות אינה קלה. מצד אחד דגל התורה היא המפלגה הגדולה ביותר בעיר. מצד שני רכבת שיצאה לדרך קשה מאוד לעצור.

לדגל התורה הייתה הזדמנות לתפוס את כיסא נהג הקטר בחורף שחלף, כאשר אבוטבול הציע לה, מעל גבי טור זה לראשונה, לקבל אותו אם הנהג יהיה משה מונטג. דגל דחתה את ההצעה בנימוק שאף אחד לא יגיד לה מי יהיה הנציג מטעמה. בינתיים תפס אבוטבול תאוצה וסגר כמעט סופית עם אגודת ישראל (למעט סיעת כח) והליכוד.

להריץ כעת מועמד חרדי נגדו זו מלחמת גוג ומגוג שלאף אחד בעיר השמש העולה לא ברור מדוע צריך להיקלע אליה. מה שגם שלחלק מנציגי דגל בעיר (אחד מהם צוטט כאן בשבוע שעבר) נוח בהמשך כהונתו של אבוטבול. נותר רק לקוות שהכניסה למסלול החדש של דיונים מעמיקים בבתיהם של גדולי ישראל ללא הכרעות ספורדיות של מקורבים ונכדים, תביא להחלטה שתמנע זירת קרב מדממת נוספת בתוך הציבור החרדי. עם כל הצרות שיש לנו בחוק הגיוס, ירי בתוך הנגמ"ש זהו הדבר האחרון שאנו זקוקים לו.

כך או כך, נראה כי השיקולים והלבטים הפנים תנועתיים יהיו רלוונטיים עד לרגע שבו תיפול בדגל התורה ההכרעה הפנימית – על ידי גדולי התורה. כשההוראה תישמע מפיהם של גדולי ישראל ולא מפי נכדיהם ותהיה ברה כבוא השמש בצהריים, איש בדגל התורה לא יעז לצייץ או להטיל ספק.

תחום המושב

מסיקור שלב הבתים בדגל התורה נחזור לקרבות המשכן שעליו מתנוסס דגל המדינה. יריות הזיקוקים שנשמעו היטב בחוצות ירושלים לא הצליחו להחריש את רעשי הוויכוחים הפנימיים בצמרת הליכוד. למושב הקיץ הקרוב נתניהו יגיע בשבוע הבא כשהוא מגלגל באוויר ותופס בזה אחר זה, ארבעה לפידי אש בוערים: חוק הגיור, חוק הגיוס, פסקת ההתגברות וחוק הלאום. העימות עם יו"ר הכנסת חדור תאוות הנקם ששולט בסדר היום הפרלמנטרי, עוד עלול לעלות לנתניהו בהקזת דם שבועית.

ולמרות כל האמור לעיל, דומה שבמישור הפוליטי אין צורך לדאוג יתר על המידה לראש הממשלה. עבור מי שהצליח להעלים את כל בכירי הליכוד שניסו לקרוא תיגר, במעשה ואפילו במחשבה, על מנהיגותו – ההתמודדות עם יולי אדלשטיין נדמית כטיול אביבי קליל בגן הוורדים. המישור המשפטי, שם נתניהו מסובך עד צוואר, הוא שמדיר שינה מעיניו, ובמישור הזה – אם אדלשטיין יערים קשיים במושב הקיץ הבא, נתניהו רק יתחזק באמונתו כי עליו להקדים את הבחירות בטרם יאמר היועמ"ש את דברו.

את הרימון הנפיץ מכולם של פסקת ההתגברות, נתניהו מותיר בידיו – מוכן ומזומן לשלוף את הנצרה. הוועדה שהקים בשבוע שעבר במטרה לבחון את החלופות האפשריות לחקיקה, היא עוד תרגיל פוליטי מבריק מבית מדרשו. כך מותיר נתניהו צמוד לחזהו קלף מנצח של הליכה לבחירות, שאיש מבכירי הימין לא יוכל לשלוף מידיו. אין נושא שמצוי בקונצנזוס בקרב ה'בייס' כמו קריאת התיגר על שלטון הבג"ץ ונתניהו יוכל לעשות בזה שימוש בכל רגע נתון, בכפוף לתחזיות הסקרים והלך הרוח בלשכת היועמ"ש לממשלה.

הסקר שפורסם השבוע בחדשות ערוץ 2 אומנם מפחית שני מנדטים מהליכוד אך יאפשר לנתניהו להתנהל מכאן ולהבא מול כחלון מוחלש ומפוחד – מפניה של אורלי לוי אבקסיס ששותה בקשית את קולותיה מכולנו של כחלון. שר האוצר שכבר ראה את האור לנוכח הירידה העקבית במחירי הדיור והחל לראות בבחירות מוקדמות – אתגר שניתן לצלוח, יחשב מסלול מחדש לנוכח הסקרים הבלתי מחמיאים, מה שיוסיף לנתניהו לחפיסה עוד כמה קלפים.

מכל ארבעת ההליכים הנפיצים שיונחו על סדר היום במושב שייפתח בשבוע הבא, הגיוס היא הסוגיה היחידה שהוצמד לה שעון חול – ההולך ואוזל. בספטמבר הקרוב יפוג המועד בן השנה שקצב בג"ץ לפקיעת התיקון לחוק הגיוס. זה אומר שההכרעה חייבת ליפול במושב הקיץ שייפתח בשבוע הבא (י"ד באייר) ויינעל למחרת תשעה באב, על בטן ריקה. מהברוטו הזה של שלושה חודשים יש להפחית כמובן שבתות וחגים – כך שהזמן קצר והמלאכה מרובה. האם גם הפועלים עצלים, כמאמר המשנה? זאת נוכל לדעת ולקבוע רק כשיגיע מועד הנעילה.

המשימה שמונחת לפתחם של חברי הכנסת החרדים, קשה עד בלתי אפשרית. העברת חוק גיוס מתוקן היא משימה לתחילת קדנציה ולא לסופה – בשעה שהדגלים האידיאולוגיים מאופסנים בבוידעם המפלגתי ולא נשלפים ממנו. קשה לראות את ליברמן שהכריז על ועדה צבאית מקצועית, מקפל את הדגל ופושט את המדים דווקא בשנת בחירות.

חברי הכנסת החרדים אומנם מעודדים מהשקט ששורר מאז תום המושב הקודם בלשכת שר הביטחון ומצביעים גם על כך שבניגוד להצהרות המוקדמות, הוועדה הצה"לית זימנה אחרי חג הפסח גם את אנשי ועד הישיבות, ועדיין – דומה שהאופטימיות מוקדמת. הזמן שעובר לא משחק לטובתנו, ובמבחן העבר נוכחנו לראות שאיווט לא מסוגל להגיע לפשרות בענייני דת ומדינה – כשברקע נשמעים תופי מערכת הבחירות. המקסימום האפשרי הוא הגעה להבנות שקטות עם איווט ולפיהן התנגדותו לתיקון שיגישו החרדים תהיה הצהרתית – ללא אקט של פרישה מהממשלה.

אשר לחקיקת ההתגברות שנדחתה לפחות בשבוע לדרישתה של נשיאת העליון - כפי שהדברים נראים בשבוע שלפני פתיחת המושב, הסיכויים להעברת חוק התגברות שיאפשר ל-61 חברים להתגבר על פסילת חוק בבג"ץ, קלושים למדי. המשמעות המיידית עבורנו היא, היעדר סיכויים ממשיים להעברת פסקת התגברות בנוגע לתיקון חוק הגיוס, וזאת משום שקשה לראות קונסטלציה שבה יורמו יותר משישים ואחת אצבעות במליאה, שלא לדבר על שבעים.

מיותר גם לבנות על כך ששופטי הבג"ץ יתנו למחוקקים ארכה נוספת לצרכי השלמת הליכי החקיקה. בימים בהם הבג"ץ נלחם על מעמדו – אין כמו אמירה לעומתית בעלת עוצמה דווקא בסוגיית השוויון בנטל, כדי לשקם במשהו את האמון הציבורי. לרוע מזלנו, אין בנמצא סוגיה אחרת, זולתי הגיוס, שבה בג"ץ יכול לנקוט עמדה אנטי-ממשלתית וליהנות מקונצנזוס ציבורי ומאהדת דעת הקהל.

אם על כל המשוכות הללו, יצליחו חברי הכנסת החרדים לדלג ומהמושב הקרוב הם ייצאו כשבידיהם חקיקת גיוס מתוקנת בשלוש קריאות – הם יהיו ראויים לטקס הדלקת משואות משל עצמם, עם זיקוקים בשמי בית וגן והפגנות תמיכה ברחובות מאה שערים. אם התוצאה תהיה שונה – אבוי להם ואבוי לבוחריהם.

הטור המלא מתפרסם הבוקר ב'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!