הזחוחים. המדוכדכים. הממתינים • חורף בכנסת

מעל לפני השטח היה הכול חגיגי למדי. אולם מליאת הכנסת שופץ זה מכבר וציפה לחברי הכנסת בלבוש מחודש ויפה. הפעם, אל יציע העיתונות, נכנסו ובאו כל בכירי עולם התקשורת. איש לא נעדר. כאילו הייתה זו ההצגה הטובה בעיר. חברי הכנסת מהמפלגות השונות, שהיו מודעים לציפייה הדרוכה מהם לכותרות, עשו מאמצים לספק את הסחורה.

לרגע נדמה כי היו שם, במליאה, יותר קריאות-ביניים מאשר מלל של נאומים. התחרות בין המפלגות על 'ההערה הטובה בעיר' בלטה, ואפילו נשיא המדינה, שמעון פרס, שישב על בימת הנואמים והיה קשוב לגמרי לנאמר, לא יכול היה להתאפק ושחרר חיוכים מעת לעת.

אבל נפתח במפלגות שערכו בשעות שקדמו לדיון החגיגי במליאה, דיונים פנימיים - כל מפלגה בצל מצבה בסקרים וביחסים הפנימיים השוררים בתוכה.

שלי לא מתלהבת מסקרים

בחדר מפלגת ה'עבודה' שררה אווירה מרוממת של ניצחון. הסקרים האחרונים מאוד החמיאו לה - למפלגה שרק לפני חודשים אחדים היו כבר מי שהספידוה כבר מינן. אין ספק שהגל האחרון של המחאה החברתית השיב את הסומק ללחייה של המפלגה, ששוסעה רק לפני כשנה לשני חלקים, כשאחד מהם הלך ל'עצמאות' בחיק הממשלה.

שלי יחימוביץ, יו"ר המפלגה, ישבה אתמול בראש השולחן, לצידו של יו"ר הסיעה איתן כבל, ונראתה נרגשת למדי. "אני מאחל לשלי יחימוביץ' ברכת דרך צלחה מכל הלב", איחל כבל, כשהוא מדגיש את ה"מכל הלב". במפלגת העבודה חשוב להדגיש ברכה מעין זו, שכן לא כל מי שמברך עושה זאת תמיד מליבו פנימה. הרי לא חסרים שם סכינאים שכבר מחכים לגברת בסיבוב הקרוב. "אני מבטיח לעשות הכול כדי שתצליח בתפקידה", המשיך כבל להבטיח, ואין ספק ששלי זקוקה בעת הזו לכל עזרה.

מימין השולחן התיישב ובא ח"כ עמיר פרץ, כולו שופע חיוכים (היות ואין לנו עסק בנסתרות, לעולם לא נדע אם מזויפים או לא). כאילו עסקים כרגיל, כאילו לא נלחם מול שלי על ראשות המפלגה והפסיד. היו שניבאו לו עזיבה בטריקת דלת, אך שכחו כי מדובר בפוליטיקאי משופשף, כזה שמעדיף להילחם מתוך הבית. רק השבוע הסתיימה פגישה בין השניים בחריקה צורמת, כשפרץ משחרר אמירות המעידות על אי שביעות רצונו מהתנהלות הבוסית החדשה. אבל אתמול, בצל החגיגיות שאפפה את הכנסת כולה, שידר עסקים כרגיל.

"עוד יהיה לנו זמן להתקוטט", אמר כבל, ספק בהתלוצצות-ספק ברצינות. אחר-כך, כאילו מדבר לעצמו, הוסיף: "חלק מהמריבות נצטרך ליזום כי אחרת אתם העיתונאים לא תבואו לראות אותנו".

"כבר עשיתם את זה", צעק לו עיתונאי חד-לשון.

"לא ביקשתי עזרה מהיציעים", השיב לו כבל...

"אני שותפה לרגשות ההתרגשות של איתן", פתחה יחימוביץ' בדברים. "זו תחושה של פתיחת דף חדש". אחר-כך סיפרה איך במהלך הפגרה "ישבתי עם כל מי שיושב סביב השולחן... הדהמתם אותי בפרגון". אז או שהיא נאיבית או שגם היא סירבה בעקשנות להעכיר את רוחה של ההתחלה החדשה והיפה. אחר-כך עברה לתאר את המאבק של המושב הבא, המאבק החברתי, תוך שהיא תוקפת את נתניהו.

מעניין היה לשמוע את יחימוביץ', שהואשמה במהלך מערכת הבחירות במפלגה כחביבתו של ראש הממשלה וכמי שהאחרון חפץ בבחירתה ליו"ר, יורה חיצים כאילו הייתה ציפי לבני. "אותנו אי-אפשר לקנות בקלישאות מבית מדרשו של הניאו-ליברלי בנימין נתניהו", הבהירה.

אחר-כך התייחסה גם לאווירת האופוריה השוררת בקרב החברים. "בסקרים מצבנו מעולה, וזה עושה הרגשה טובה. אבל אני לא מתלהבת מזה. שמעתי גם מכם, שאתם מפוקסים ועם רגלים על הקרקע. סקרים בסופו של דבר הם רק סקרים".

כבל בישר כי צפויה לחברים ישיבת עבודה קבועה גם בימי רביעי, הרחק מעין המצלמות והעיתונאים. גם עמיר פרץ בירך את שלי יחימוביץ'. "כל מי שציפה שהפגרה תהיה מלאה במריבות בגלל תוצאות הבחירות – טעה", בישר.

אבל תחושת בטן שלי אומרת שימי רביעי ה'שקטים' כביכול, יהיו ההזדמנות של כולם שם לריב בינם לבין עצמם. אחר-כך תבואנה ההדלפות לעיתונות. ח"כים יישבו עם עיתונאים סביב שולחנות מזנון - ויספקו את הסחורה.

אין ספק שהחודשים הבאים הם ההזדמנות הגדולה של מפלגת העבודה לשקם את עצמה. אם רק החברים לא יהרסו לעצמם ו"לה".

ליברמן לא מוכן להיות פראייר

מהצד השמאלי של הכנסת אל צידה הימני, שם ניטשת תחרות עזה בין שתי מפלגות - 'האיחוד הלאומי' ו'ישראל ביתנו' - בשאלה מי מציגה מצג ימני יותר. לאחר שבתקופה הראשונית לאחר הקמת הממשלה ניסה יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, שר החוץ אביגדור ליברמן, לצעוד יחד עם נתניהו בשביל הפונה שמאלה, לאחרונה 'נמאס לו' והוא בהחלט שובר את ההגה ימינה בחוזקה.

איך אמר? "אני לא מוכן להיות הפראייר של המזרח התיכון".

נמאס לו. עכשיו הוא במהלך לחבק את הבוחרים הימניים, שמחפשים לעצמם מפלגה לאומית באמת. הליכוד כבר מזמן אינו מספק את הסחורה. אפילו הח"כים הימניים שלו די ממורמרים. עסקת שליט הייתה השיא, אבל יש עוד גרורות כמו פינוי מגרון וצעדים דומים. בוחרי הימין, מתנחלים, חב"דניקים - כל אלו יצטרכו לבחור בבחירות הבאות בין מפלגה קטנה ובלתי משפיעה על הממשלה ('האיחוד הלאומי') לבין המפלגה הגדולה והמשפיעה 'ישראל ביתנו', שתעשה הכול כדי לבוא בלבוש ימני להפליא.

בצל הגישה הזו ערך ליברמן מסיבת עיתונאים בחדר ועדת החינוך של הכנסת, אותה מנהל האיש 'שלו', ח"כ אלכס מילר. "אין שאלות. הצהרה וזהו", הובהר לנו בפתח הישיבה. "אני מקווה שזה יספיק לכם", חייך ליברמן. כמו תמיד, הוא יודע לספק את הסחורה גם בסולו. שאלות הן בהחלט מצרך מיותר עבורו.

רק לפני מספר ימים שב כמנצח משליחות בבוסניה, שם הצליח לשכנע נגד הצבעה בעד הרשות הפלסטינית באו"ם. בין לבין הוא גם טווה קשרים סמויים עם מילורד דודיק, נשיא מפלגת הברית-הסוציאל דמוקרטים, אדם שהתחזיות צופות לו עתיד מזהיר וסיכויים גבוהים לנשיאות עתידית במדינה. השמועות אומרות שליברמן אף השתתף במסיבת יום הולדת שנערכה בליל שבת ליועצו היהודי של דודיק, אריה לבנה, יהודי יגוסלבי המתגורר בירושלים.

אנשיו של ליברמן מכחישים, כמובן, כי השתתף בחגיגה חצי רישמית שנערכה בשבת, אבל אין ספק שאם נתעלם מכך, עצם העובדה שכבר במוצ"ש הופיע ליברמן למסיבת עיתונאים משותפת לו ולדודיק מהווה הצלחה. גם דבריו של זליז'קו קומסיץ', ראש ממשלת רפובליקת סרפסקה בבוסניה לפיהם "אפשר להיות רגועים בנושא הפלסטיני", וכי "רק מו"מ יכול להביא להסכמים, לא צעדים חד צדדיים" נזקפים לזכותו של שר החוץ, שאולי אינו נוחל הצלחה מי יודע מה בזירה האמריקנית או האירופאית, אבל בכל הנוגע לרוסיה, מדינות חבר העמים לשעבר, וגרורות הנ"ל, הוא בהחלט שר חוץ מהמבריקים שידעה ישראל.

נשוב אל יום האתמול, אל מסיבת העיתונאים אליה הגיע ליברמן ברוח תקיף וימני. "אני שמח לראות שכולם שמחים לחזור לכנסת ומתגעגעים לכנסת", פתח ואמר. המעניין הוא כי ליברמן אינו השר היחיד הסבור שאנו, העיתונאים, 'חוגגים' בכנסת. אמר לי דברים דומים שר בכיר בש"ס, שפגשתי במסדרון. "קשה היה לך שלא להיות בכנסת, רואים שאת שמחה לחזור, זו הזירה שלך, את אוהבת את זה", אמר. הוא טועה, כמובן. העיתונאים מגיעים לכנסת כחלק מהעבודה ולא תמיד בשמחה. מי אוהב להכניס את היד אל תוך הרפש העמוק? אולי אינסטלאטורים.

אחרי דברי הפתיחה, שלף ליברמן את הסכינים עצמם, כשהוא מחליט להוציא מהנפתלין את ההסכם הקואליציוני החתום בינו לבין הליכוד. בסעיף השני בפרק המדיני כתוב: "יעד אסטרטגי של ממשלת ישראל יהיה הפלת שלטון החמאס בעזה". מכאן עבר ליברמן לירי הארטילרי, כשהוא מזכיר את הטילים הנורים "בכל כמה זמן".

"אנחנו לא יכולים לקבל כללי משחק לפיהם החמאס יכול בכל רגע נתון לשתק חלק גדול ממדינת ישראל. היו הרבה ניסים, אבל אלוקים עוזר לאלו שרוצים לעזור לעצמם!" אמר ליברמן, וקרא-דרש מממשלת ישראל להפיל את שלטון החמאס

ליברמן סירב להיכנס לפרטים. איך? מתי? ומהי האלטרנטיבה? אבל הבהיר חד-משמעית שמדובר בדרישה נחרצת מצידו. "איך היו נוהגים במערב אירופה אם ערים שלמות היו סופגות גראדים שוב ושוב?!" - תהה, ועבר לפירוט המחוות אותן איפשר בתמיכתו לממשלת נתניהו לעשות בכל הנוגע לנושא השלום. אבל עד כאן. "אני לא מוכן להיות הפראייר האולטימטיבי של המזרח התיכון".

וכשליברמן אומר שהוא לא מוכן עוד להיות הפראייר, לחמאס ואבו-מאזן כדאי להתחיל לדאוג. "כשיורקים לנו בפרצוף ומסבירים שאלו הם גשמי ברכה, אני לא מוכן לזה. חשוב שנפסיק לשתוק כמו דגים!"

"אנחנו לא מוכנים להיות שק החבטות של אף אחד", סיים ליברמן את דבריו, והותיר לנו לפרשן את משמעותם.

למען האמת, קשה להיכנס לראשו של ליברמן, זה בדיוק מה שמדאיג גם את ראש הממשלה. מצד אחד, הממשלה נראית יציבה מתמיד. מצד שני, לך תדע מה יעבור במוחו של ליברמן, שיכול במחי יד להחליט על פירוק הממשלה. מה גם שבעוד מספר שבועות צפוי להתחיל השימוע שלו.

אם יחליט לפרק, מן הסתם תספק לו מסיבת העיתונאים מאתמול את התפאורה המתאימה. ישראל אינה עושה די כדי למוטט את שלטון החמאס בעזה - קרי: מפרה את ההסכם הקואליציוני החתום.

הסקרים, צריך לזכור, צופים לליברמן עלייה מרשימה בבחירות הקרובות, ולא בטוח שלא כדאי לו לממש אותם בפועל ולהגיע אל משפטו מחוזק למדי.

מצד שני, חשוב לזכור כי 'ישראל ביתנו' אינה ש"ס, ובלי ליברמן היא בעצם עץ ללא שורשים. בש"ס החזיקו מעמד גם לאחר שיו"ר המפלגה הלך לכלא. לישראל ביתנו, בלי ליברמן, אין בעצם זכות קיום ממשית והמפלגה עלולה להתרסק.

זו אולי הסיבה שמפלגות הגדולות יש לאחרונה נטייה להתקרב מאוד לציבור הרוסי, חלקן אפילו מתכוונות לחזק את עצמן ביועצים מתאימים. המטרה: אם וכאשר תתערער מפלגת ישראל ביתנו, למשוך את קולות הציבור הרוסי. בכל מפלגה ינסו לשכנע למה היא זו המתאימה, אך ברור שתהיה זו עבודה קשה ביותר.

ליברמן, יש רק אחד. כל השאר אינם אלא חיקויים עלובים למותג הגדול.

ב'קדימה' העדיפו לסגור את הדלתות

ב'קדימה' העדיפו לסגור את הדלתות בפני התקשורת ולערוך את הוויכוחים הפנימיים ביניהם, הרחק מעין המצלמות. אחר-כך שחררו באופן רשמי את תקציר הדברים, כשהם מדוללים מאמירות לא נעימות (אם היו כאלו).

ברקע עומדות שתי נקודות די מביכות: האחת - התרסקות התנועה בסקרים האחרונים. השנייה - דרישת חלק מחברי המפלגה לקיים פריימריז עכשיו. בין לבין תולים בחלל אי הסדרים הכספיים בתנועה, כפי שנחשפו לפני מספר חודשים, ומעצרו של הגזבר. אבל אלו הם הפכים היותר קטנים.

אך בעוד החברים רוצים פריימריז, לציפי לבני לא בוער. "על פריימריז רק אני אחליט. אני שומעת את הקולות בתקשורת בתקופה האחרונה בעניין הפריימריז. אם מישהו חושב שהדבר הראשון שקדימה תעשה במושב זה פריימריז - הוא טועה, ואני לא אתן לזה יד. אני בעצמי אמרתי לפני יותר משנה שהסעיף בתקנון שקובע פריימריז לראשות שלושה חודשים לפני בחירות, שזה אומר כחודש לפני בחירות פרימריז לרשימה, ממש לא בהכרח מייצג את המצב הראוי למפלגה, והדיון על זה הוא דיון ראוי - ובלבד שיערך בזמן המתאים ובמקום המתאים.

"זה לא יקרה כי יפעילו עלי לחץ ולא יקרה כי מישהו דורש ממני את זה. אני אקבל את ההחלטה בהתבסס על הערכת מצב שתשקול מה טוב לקדימה ואך ורק לקדימה. זו תהיה החלטה שלי בזמן שאני אחליט. מה שיקרה מכאן והלאה לקדימה תלוי בנו. זו לא תהיה מפלגה של יד איש באחיו, אלא תהיה האלטרנטיבה היחידה לממשלת נתניהו".

החברים אפילו לא דרשו אפשרות של הצבעה בנושא.

התחושה היא שבקרב חברי המפלגה שוררת מבוכה רבה. בשיחות עמם הם חוששים לומר במי הם תומכים, יותר נכון קשה להם להחליט. כל אחד מעדיף להיות 'על הסוס המנצח' ואיך תדע במי לתמוך כשאין לך מושג מי יקטוף את הניצחון. המעניין הוא שבשיחות בלתי רשמיות עם המועמדים השונים לראשות המפלגה, בטוח כל אחד מהם שהחברים השונים מונחים 'בכיסו'. מה שאומר, שכולם שם פוליטיקאים משופשפים שיודעים לתת תחושה טובה לכל צד.

בין לבין, במהלך המושב הקרוב, תצטרך 'קדימה' לנסות ולשקם לא רק את מצב היחסים הפנים-מפלגתי, אלא ובעיקר את מצבה בדעת הקהל. מלחמה בקואליציה תהיה מילת המפתח, ואתמול - במהלך נאומו של נתניהו - הם כבר פתחו בביצוע.

האם יצליחו לשקם את עצמם כשברקע נוסקת הפופולאריות של נתניהו ומשמאל הגל החברתי מוצא לו אוזן קשבת ב'עבודה' אצל יחימוביץ? ימים יגידו. תלוי גם מתי ייערכו הבחירות.

מה איחל נתניהו לאלקין לא לדעת

החגיגה האמיתית נצפתה באולם 'ירושלים', בפתח ישיבת סיעת הליכוד. באיחור קל (יחסית) נכנס ראש הממשלה פנימה, חיוך רחב על פניו. הוא עבר על פני העיתונאים, לוחץ את ידי כל אחד מהם ומשחרר מילים חמות. אחר-כך לחץ גם את ידיהם של חברי הסיעה. אווירת חג כמו תלתה בחלל החדר.

הוא נראה זחוח, אמרתי לאחד ממקורביו.

לא, הוא רחוק מלהיות כזה - השיב. אנחנו הזחוחים, הוא משתדל כל הזמן להרגיע ולהזכיר לנו שסקרים הם רק סקרים וכי הכול יכול להשתנות ברגע. הוא מפוכח, בהחלט.

זה חשוב, כי לעיתים העלייה לגדולה מסחררת את המוח ומביאה לעשיית שגיאות. מן הצד עקבתי אחר אחד מהח"כים של הליכוד, אותו לא תתפסו לעולם בשגיאות מן הסוג של 'גאווה שעולה לראש'. הוא שר בשתי משרות: שר הרווחה וגם שר התקשורת, הוא מצליח בהחלט בשני תפקידיו, והוא אחד מהאנשים היותר אהובים בסיעת 'הליכוד'. עקבתי אחריו.

הוא נכנס פנימה אל החדר, גילה כי סביב השולחן לא נותר לו מקום 'עם כסא' ולא אמר מילה. ברגע אחד יכול היה לסדר לעצמו את העניין על-ידי הקמת נציגים שאינם ח"כים (ראשי ערים ושאר פעילים, כאלו המסנפים עצמם מידי פעם לישיבות הסיעה). אבל לא איש עממי ככחלון ינהג כך. הוא תר בעיניו אחר הכסאות בחדר, וכשמצא לעצמו אחד כזה, פשוט הלך לגרור אותו לעצמו, עם החיוך התמידי שלו. בלי לחשוב שמדובר בהשפלה כלשהי.

יו"ר הקאוליציה זאב אלקין, שפתח בדברים, היה נראה מרוצה. הנה הצליח למשוך את ימיה של הממשלה אל תוך השנה הרביעית, בהחלט הישג בלתי מבוטל. נתניהו לא שכח להחמיא לו בדבריו. "אני סומך עליך", אמר, וטפח לאלקין על השכם. "לא שגרתי להגיע עד לסוף השנה השלישית ולא להפסיד בשום הצבעה. אמרתי שיו"ר הקואליציה שלנו לא יודע להפסיד... אז תמשיך לא לדעת", החמיא לו בקול.

טוב, אז לפחות פעם אחת הוא הפסיד בהצבעה, אבל זה בהחלט זניח, כשמדובר בתקופה כה ארוכה. אין ספק כי אלקין יודע לעשות את העבודה.

באו "להסתכל לפוליטיקאים בעיניים"

צריך היה לשים לב לניואנסים כדי להבין שהטקס הממלכתי משהו שפתח את מושב החורף של הכנסת הפך לביצה עכורה. אל מול הנואמים השונים ניצבו נציגי משפחת השכול ופצועים, המתנגדים לשחרור מחבלים. הם הביטו בעיניים מאשימות, או כפי שהגדירו את מטרת בואם לכנסת: "להסתכל לפוליטיקאים בעיניים".

ביציע הכבוד ישבו גם נציגי המחאה, וביניהם יו"ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי. לעומתו בחרו דפנה ליף וסתיו שפיר שלא לשבת ביציע הכבוד כפי שהוצע להם, אלא "עם אזרחים ביציע הציבור".

"זה יציע הכבוד האמיתי", אמרו השתיים, תוך שהן מאשימות את הממשלה כי אינה רוצה צדק חברתי.

מלבד כל אלו הגיעו לאירוע חברי כנסת לשעבר (יאיר פרץ מש"ס, צ'רלי ביטון מהפנתרים השחורים ועוד), הנשיא לשעבר יצחק נבון ורעייתו, אלמנתו של הנשיא הרצוג, אורה הרצוג וכמובן רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו.

ראשון הדוברים היה יו"ר הכנסת, ראובן רובי ריבלין. הוא דיבר על השבתו של גלעד שליט לחיק משפחתו אבל גם על הקיץ של המחאה. "הקיץ הזה יירשם בתולדותינו כקיץ שבו נאבקה החברה הישראלית על דמותה ונשמתה, החודשים האחרונים מפריכים את ההנחה שפשטה בנו, שמא הגענו לעידן של 'קץ האידיאולוגיות'", אמר. אבל אז המשיך בדברים שהצליחו להקפיץ, למשל, את יו"ר הקואליציה זאב אלקין.

"לצד ההתרגשות, קשה היום שלא להבחין, כי המחאה החברתית חשפה את הכנסת במערומיה. הדרישה לסדר יום חברתי חדש לא יצאה מהכנסת ה-18, חלופות לסדר יום חדש לא נוסחו בכנסת הזאת וספק רב, אם לקולות המחאה יש נציגות ברורה כאן, בכנסת. ואם כך, מה הפלא שכיכר השוק, או שדרות רוטשילד, החליפו את הכנסת?", תקף ריבלין את הכנסת שבראשה הוא עצמו עומד.

פרס סיים לדבר, והחרדים נשמו לרווחה

גם נשיא המדינה, שמעון פרס, בחר לפתוח בחזרתו של גלעד הביתה. "דמעות שכול נמהלו בדמעות שמחה", אמר, והתייחס למשפחות השכולות שהביטו אליו מן היציע. "חרף חילוקי הדעות, בבוא עת מבחן אנחנו עם אחד".

אירוע לא נעים נרשם עת שיגר הנשיא את תנחומיו למשפחת משה עמי מאשקלון על האסון שפקד אותם. "אתה אמרת שלא יהיו קטיושות", צעק לעברו ח"כ מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי. אבל פרס המשיך בדבריו. יחסית לאחרים, צריך להודות, הוא זכה להקשבה מלאה, כמעט בלי הפרעות.

אפרופו עם אחד, הגיע פרס אל הנושא היותר רגיש, שאלת צאתו לעבודה של הציבור החרדי. יום קודם לנאומו נפוצו שמועות שהוא עומד לדבר בחריפות על הצורך לצאת לעבודה, גם כשמדובר בחרדים. אלא שיש אומרים כי אחד מרבני ירושלים היותר מקורבים אליו מיהר ליצור איתו קשר ולייעץ לו ש"לא כדאי" ועדיף לרכך. לדברים הללו, אגב, אין כל אישור רשמי מצד שני הצדדים.

כך או כך, חברי הכנסת החרדיים שנראו דרוכים עד להתפקע, נשמו לרווחה מיד עם תום דברי הנשיא. כן, הוא דיבר שמעגל העבודה צריך לכלול "את כל המגזרים", על כך ש"התורה מצווה לכבד את מנוחת השבת, אך גם מצווה לעבוד בימי החול", תוך שהוא קורא למגזר החרדי "להרחיב השתתפותם במערכות התעסוקה", אך בזה תם הסיפור. יחסית, בזול.

מאידך, איזן פרס את דבריו בכך שקרא למעסיקים לקבל בכבוד את החרדים, ו"לנהוג כבוד במנהגיהם".

רובי ריבלין מתקשה להתמודד

יותר מאשר עניינו דבריו של ראש הממשלה, מעניין היה לשמוע את קריאות הביניים שהושמעו, שוב ושוב, למגינת ליבו של יו"ר הכנסת, שהתקשה להתמודד עם פרץ הקריאות. הוא דפק בפטישו, גער בח"כים ושרים, קרא לסדר והוציא מן האולם. הוא אפילו התחנן בלחישה קולנית לח"כ אורית זוארץ: "למה את חייבת להגיב על כל דבר".

אבל שקט היה הדבר האחרון אותו הצליח להשיג.

"אתם מפרים את כל כללי הכנסת לדורותיה", גער.

בעוד נתניהו מרצה באוזני הנוכחים על מטה הסייבר הלאומי אותו השיק, נשמעו הקריאות.

"ספר על זה לתושבי הדרום" - קרא אחד מחברי 'קדימה'.

"אז למה אתה רודף אחרי הפסקות אש כל הזמן?" - קרא לעברו יואל חסון, גם הוא מ'קדימה'.



וכשדיבר על עוצמה ועל נחישות, שבה זוארץ וקראה: "אז למה אתם לא תוקפים בעזה?"

בין לבין, בלי כל קשר, נשמעו קריאות קצובות מאזור ספסלי האופוזיציה: "אבל מה עם פולארד?"

"ומה עם מערכת הבריאות?" - שבה ותהתה ח"כ ד"ר רחל אדטו.

במהלך נאומו הארוך הוצאו מהאולם הח"כים חסון ומולה. בהמשך הוצאה גם ח"כ רונית תירוש, לאחר שלבשה חולצת מחאה חברתית.

אפילו ח"כ ישראל איכלר הפריע לו בנאומו. כשדיבר נתניהו על העלאת נקודות הזיכוי במס לאבות לילדים עד גיל שלוש, תקף אותו. "למה רק על גיל שלוש? ילדים אחרים אינם זכאים להנחה במס?" – שב וקרא.

נתניהו סיפר איך התרגש כשראה את גלעד שליט יורד מהמסוק, איך כל המדינה הייתה נרגשת במשך כמה ימים, איך שחרר את אילן גרפל מהכלא המצרי - ואז הגיע גם אל פולארד. "אינני שוכח לרגע את יונתן פולארד שיושב בכלא בארה"ב כמעט 26 שנה. נמשיך לפעול ככל שביכולתנו כדי לשחררו", הבטיח.

"יש לנו מדינה אחת, יחד נשמור עליה", סיים נתניהו את דבריו, בפאתוס אופייני.

"את מבודדת! את נחלשת!"

גם ליו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, לא עשו החברים מ'הליכוד' חיים קלים. "זהו מושב חגיגי, אבל מטבע הדברים לא אוכל להסתפק רק בחגיגיות", הקדימה ואמרה.

"ישראל נמצאת בבידוד עמוק", המשיכה, וחטפה הערה קולנית מיו"ר צוות התגובות של 'הליכוד', ח"כ אופיר אקוניס. "את מבודדת!" - צעק לעברה.

"כל יום שעובר ישראל נחלשת" - אמרה לבני.

"את נחלשת! קדימה נחלשת" - המשיך אקוניס 'לירות' חיצים.

"תקשיב למה שראשי ביטחון אומרים בכל התחומים. תקשיב להם בנושא הפלשתיני - תפתח מו"מ למען ביטחון ישראל, תקשיב להם בנושא הטורקי ותיישר את ההדורים עם תורכיה, וגם אתה יודע שמילים לא מספיקות וקיימת הנוסחה שתחזיר היחסים לקדמותם. ותקשיב להם גם בנושא האיום האיראני", המליצה לנתניהו.

מכאן עברה אל קולות המחאה.

"תחרות איננה אמורה להיות אכזרית, ושוק חופשי איננו ג'ונגל פרוע", והמליצה "לבית הזה", להקשיב לקולות העולים מן המעמד הבינוני, מהצעירים.

אבל הכול דיבורים והכנסת כמנהגה נוהגת. אחרי הדיונים החגיגיים מיהרה הכנסת לדחות את ארבע הצעות האי אמון של סיעות האופוזיציה.

עוד ועוד חברי כנסת נאמו בדרך לקיום ההצבעה, והיא התקיימה בסופו של דבר רק בסביבות השעה 9 בלילה. באותה עת כבר לא נכחו באולם חברי סיעת העבודה. אפילו היו"ר, שלי יחימוביץ', מגישת הצעה, כבר לא הייתה שם.

חברי סיעת 'קדימה' זעמו. "מעולם לא היה מצב שסיעה לא נשארת להצביע על הצעת האי אמון שלה", אמר אחד מהחברים בקול רם, באולם המליאה. ״קל וחומר כשמדובר היושבת ראש חדשה, שהבטיחה הרים וגבעות״.

ב'עבודה' לא איחרו להשיב להם מלחמה שערה. ״אין ספק שקדימה מוטרדת ומבוהלת מבחירתה של יחימוביץ' לראשות העבודה, הגורמת להתרסקותה של קדימה", אמרו, והזמינו את 'קדימה' "להמשיך ולעקוב אחר לוח הנוכחות של יחימוביץ' ושל סיעת העבודה כולה וללמוד כיצד פועלת אופוזיציה שיש לה גם ערכים״.

קרבות בין אופוזיציה לקואליציה? מתברר כי חורף חם צפוי לנו. כולל קרבות בין אופוזיציה לאופוזיציה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!