הפרקליטות, כשלתם? שלמו המחיר! • טור נוקב

אינני מכיר את השופט גלעד נויטל, אך בטוחני שהכרעת הדין אותה הקריא אתמול (ב') באולם בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הייתה אחת מן ההכרעות המוצדקות שקיבל בחייו המשפטיים.

על דוכן הנאשמים עמד פרקליט הצמרת החרדי, ד"ר יעקב וינרוט. וינרוט, שמסלול חייו המבטיח נעצר למשך שנתיים, קשות, מתוחות וחסרות שינה, הקרין מתח עצום.

בצדק: מולו עמדה המערכת המשפטית שנדמה כי עשתה הכל ב"כדי לתלוש אותו מהמקום אליו הוא שייך", כהגדרתו.

קשה לתאר מה עובר על בן-אדם שפתאום, משום-מקום, נופל עליו תיק שכזה. תיק שבאם היה מורשע בו, היה נאלץ להפסיק לעסוק בסנגוריה על מאות לקוחותיו.

יחד איתו עמדו בני משפחתו. גם חייהם נעצרו לפתע.

עד לא מכבר היה אביהם אחד מן האושיות הבולטות במערכת המשפטית, והנה, לפתע, הוא עומד על דוכן הנאשמים, כמו אחרון לקוחותיו.

לא הייתי ממליץ לאיש לחוות את החוויה. טוב שהיא נגמרה. טוב עוד יותר שהפרשה נגמרה איך שהיא נגמרה.

כתב אישום ממרתפי סדום

ברשותכם, נחזור לרגע אל העובדות.

עורך-הדין יעקב וינרוט הואשם על-ידי הפרקליטות בעשיית טובה לאדם שידו לא השיגה ייצוג משפטי הולם. וינרוט הסכים לייצג את הנאשם המדובר, למרות שהאחרון לא מילא את כיסו בממון. למה? כי הוא בן-אדם טוב. כי הוא אנושי, כי כך דרכו - לקבוע מחיר ייצוג או טיפול משפטי בהתאם לכיס. הכוונה כלפי מטה ולא להיפך.

כנראה שיש אנשים בפרקליטות המדינה שאינם מסוגלים לעכל התנהגות שכזו. לא מצליחים להבין נבכי ליבו של אדם שדרכו היא דרך חסד. כן, גם כשזה עולה לו. גם כשבזמן שהוא מטפל בתיק של חסר-האמצעים, הוא מפסיד תיקים שמנים בהרבה.

אילולא הייתי קורא את כתב האישום, הייתי בטוח שמדובר במדרש חז"לי המתאר את אכזריותם של אנשי סדום.

אך זו המציאות. מרה. כואבת. קשה.

בכוונה איני נכנס לנבכי הפרטים המשפטיים. אין זה מענייננו. רק תהייה אחת נותרה בליבי: כיצד ייתכן שאף אחד לא מקבל אחריות על הנעשה?

מצעד האיוולת של הפרקליטות

כבוגר מערכות צבאיות אני יודע, כי לאחר כל אירוע בטחוני נערך תחקיר מקיף. בודקים אם היה מחדל, מי היה אשם, ולמי מגיע צל"ש במקרים משמחים יותר.

גם במערכות אחרות - רציניות לא פחות מפרקליטות המדינה – יש מי שמשלם מחיר על מחדלים. אם ראש ממשלה, שר, ח"כ או כל פקיד אחר קיבל החלטה שגויה או מוטעית יהיה מי שיבקש לערוף את ראשו - ובצדק. מציאות לפיה ניתן לשגות ולהמשיך כאילו לא קרה כלום - לא יכולה להתקבל במערכות מתוקנות.

מהזיכוי המהדהד של עורך-הדין וינרוט, ניתן להסיק כי הפרקליטות אינה נכללת בכלל זה.

ביותר מדי מקרים תיקים שנפתחו בקול רעש גדול הסתיימו בקול ענות חלושה. הבטחה גדולה לכתב אישום חסר-תקדים בחריפותו, מסתיימת לא אחת בזיכוי מוחלט של הנאשם.

כך אירע עם מצעד איוולת של עשרות תיקים שנפתחו: כתב האישום המביש נגד רפאל (רפול) איתן שמנע ממנו להיות שר לביטחון פנים; כתב האישום התמוה נגד השר יעקב נאמן ועוד ועוד. כל אלה מעוררים שאלות קשות על שיקול הדעת הענייני של הפרקליטות.

מי ישלם את המחיר על הרס חייהם של האשמים המזוכים? על פירוק משפחתם? על גזילת משאביהם? איש לא!
~הפרקליטות יצאה אתמול בהודעה לתקשורת, לפיה הם "צריכים ללמוד את הפסיקה, ואפשרות הערעור – תיבחן".

ריבונו דכולא עלמא: לית דין ולית דיין?

הרסתם לבן-אדם את החיים, הכנסתם את חייו למכונת הקפאה על לא עוול בכפו, וכלום? "תבחנו את הפסיקה?", זו המסקנה?

אין פלא שלאחר כשלון העבר, הכשלון ממשיך. שכן, אם אין לומדים לקח, אם אין מי שישלם את המחיר, נדונו לחוות את המחדל הזה שוב ושוב.

רבות מדברים על ערעור מעמד שלטון החוק במדינה. אם אלו הם פרצופיהם של אנשי שלטון החוק, מוטב לו לאותו שלטון שיימחק מהעולם.

אם יש מישהו בחלונות הגבוהים שרוצה להחזיר את אמון הציבור, טוב יעשה אם ידרוש את ראשו של מי שאחראי למחדל חסר-התקדים שהתרחש מול עינינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!