האיש שהיה החזק במשק ייכנס לכלא? היום הדרמטי של נוחי דנקנר

היום יהיה עוד אחד מהימים הדרמטיים בחייו של נוחי דנקנר — בית המשפט העליון יקיים דיון בערעור שהגיש על הרשעתו בהרצת מניות אי.די.בי. דנקנר הורשע ונשלח לשנתיים מאסר על ידי השופט חאלד כבוב, והוא מערער הן על הרשעתו והן על העונש שנגזר עליו. הרכב השופטים שידון בערעור הוא: ניל הנדל (ראש ההרכב), ג'ורג' קרא ודוד מינץ.

לטענת דנקנר, הכרעת הדין מתבססת על ראיות נסיבתיות, והמסקנה של כבוב מהן אינה הגיונית. לטענתו, כבוב טעה כשלא התייחס לכך שתוכנית עבריינית ספונטנית שתלויה ביד המקרה אינה מתיישבת עם אופיו של דנקנר, שאותו גם תיאר כבוב עצמו "כאדם כה קפדן עד שלא ניתן ליישב את אופיו עם אקראיות כלשהי". עוד טען דנקנר כי אדם יסודי כמוהו לא יערוך תוכנית כזו ללא הסדרת נושא המימון ולא ינהל יוזמה פלילית במשך ימים ללא כל ניסיון להסתיר את מעשיו, וכי אדם דקדקן לא יסמוך על יד המקרה שתביא את המשקיעים הנחוצים למימוש התוכנית, ולא יסמוך על המזל שיימצא הסוחר שיבצע את הפעילות.

שותפו של דנקנר להרצה, איתי שטרום, הגיש ערעור גם הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בערעורו העלה שטרום טענות הנוגעות למהימנותו של עד המדינה בפרשה, עדי שלג.

הפרקליטות מצדה, הגישה ערעור על גזר הדין — ודרשה לגזור על דנקנר ושטרום עונשים חמורים יותר: מתחם ענישה של 60–36 חודשים לדנקנר ומתחם ענישה של 54-30 חודשים לשטרום. בערעור טענה הפרקליטות כי לא רק שהעונשים שנגזרו לשניים אינם תואמים את מגמת ההחמרה שמכתיב בעת האחרונה בית המשפט העליון, אלא שהם מסיגים לאחור את רף הענישה בעבירות תרמית בניירות ערך, הרחק מהרף הראוי שקבע המחוקק — וזאת בתיק שנסיבותיו חמורות ביותר.

1. האישום

התוכנית העבריינית של דנקנר נוגעת לשלושה ימים בפברואר 2012, שבהם הוא פעל בניגוד לחוק כדי להגדיל את היקפי המסחר במניות אי.די.בי ולהעלות את שוויין לקראת הנפקת מניות החברה בבורסה. ההנפקה זכתה לכינוי "הנפקת החברים", מפני שרבים מהמשתתפים בה נחשבו לחברים של דנקנר, או לפחות חברים במועדון האלפיון העליון. לפני ההנפקה הסכימו דנקנר ושטרום ביניהם כי שטרום יבצע רכישות גדולות של מניות אי.די.בי בבורסה במטרה למנוע את המשך ירידת מחיר המניה ואף להעלותו, וכן להגדיל את מחזורי המסחר. המטרה היתה ליצור מצג של התעניינות במניה מצד קונים משמעותיים.

2. מה טען דנקנר

אף שזאת היתה הנפקה ציבורית, בדיעבד גם לדנקנר היה נוח לאמץ את הקו שהיתה זו "הנפקת חברים", שכן קו זה השתלב עם הטיעון שלו שזו לא היתה הנפקה רגילה והיא יועדה מראש לחברים בלבד — שאותם כלל לא עניין מחיר המניה. לטענתו, הם באו לסייע לחבר במצוקה. הטענה הזאת, שגם הופרכה במשפט על ידי חלק מאותם חברים, נועדה מבחינת דנקנר לעקר מתוכן את המניע שלו: הרי אם למשקיעים לא אכפת מהמחיר, אין לו כל אינטרס להריץ מניות. דנקנר גם טען שהיה לו ביטחון רב בהצלחת ההנפקה והוא ידע בוודאות שהוא עומד לגייס הרבה יותר כסף מצורכי אי.די.בי באותם ימים. השופט כבוב, שדחה את הטענה הזאת, קבע כי החברה היתה מצויה באותה עת במצוקה תזרימית ולכן ההנפקה היתה קריטית לחברה ובמיוחד לדנקנר, שהשקיע בה את כל מאודו.

3. מה טענה הפרקליטות

הפרקליטות טענה כי הגרסה של דנקנר אינה מתיישבת עם מצוקת המזומנים שבה היתה שרויה אי.די.בי באותה עת. הראיות שהציגה הפרקליטות במהלך המשפט דווקא הצביעו על מאמץ עיקש ומתמשך של דנקנר, של אנשי אי.די.בי ושל המפיצים לגייס משקיעים — עד לדקה ה–90. הפרקליטות נסמכה גם על רישומי המחברת והיומן של דנקנר, שלפיהם מאמצי הגיוס נמשכו עד לרגע האחרון.

4. ההרשעה

הכרעת הדין של כבוב השתרעה על פני 280 עמודים, והיתה מנומקת היטב. הוא פסק כי "הראיות הנסיבתיות הרבות שעליהן הצביעה הפרקליטות הביאו אותי, ללא צל של ספק, למסקנה הגיונית אחת ויחידה: אין מדובר בהשקעה שנועדה לבניית פוזיציה כלכלית, אלא בתוכנית של שטרום, שבבסיסה רצון אמיתי וכן לסייע לדנקנר ולאי.די.בי. עם זאת, האופן שבו פעילות זו התבצעה אינו לגיטימי בלשון המעטה, והוא כרוך ושזור ברצון להשפיע על השער ועל מחזורי המסחר במניה".

דנקנר ניסה לספק התייחסות לכל אחת מהראיות שהציגה הפרקליטות כיחידה נפרדת ועצמאית, וניסה לספק לכל אחת מהן הסבר מתקבל על הדעת, אך כבוב קבע כי אין די בהסתכלות זו. הוא הדגיש כי יש להסתכל על התמונה הכוללת, שמתבהרת ממסכת הראיות המלאה, וזו לדבריו "אינה עושה חסד עם הנאשמים, וגרסתם אינה עומדת במבחן המציאות". לפי כבוב, הממצאים בתיק מובילים למסקנה הגיונית אחת ויחידה — והיא פליליות במעשיהם של דנקנר ושטרום. כבוב קבע כי קשירת הקשר בין דנקנר לשטרום הוכחה באופן חד־משמעי ימים לפני ההנפקה, ולכל הפחות בלילה של 21 בפברואר 2012, שבו נערכה הפגישה המשולשת בין דנקנר, שטרום ואיש העסקים יוסי ויליגר. לדבריו, ניתן לייחס לדנקנר ושטרום שותפות ספונטנית לכל המאוחר החל באותו מועד.

"נאשמים כמו הנאשמים שבפני, שהם אנשים מתוחכמים, שקולים, מנוסים ומקצועיים לכל הדעות — איני יכול לקבל גרסתם כי לא ראו את שעמד לנגד עיניהם וכי לא הכירו באי־חוקיות שבמעשיהם. התנהגותם בזמן אמת. גם תגובותיהם המתחמקות בחקירתם ובעדותם מעידות שלא אלה פני הדברים. זו אינה עצימת עיניים, אלא מעשים פרי כוונה של ממש שנעשו באופן מודע ופעיל — הן מצדו של דנקנר והן מצדו של שטרום — בביצוע פעולות שלא ניתן לראות בהן אלא פעילות שמטרתה להשפיע על שער מניית אי.די.בי", קבע כבוב.

5. השותף

איתי שטרום הוא דמות מרכזית במשפט, והיה למעשה איש הביצוע של דנקנר. באמצעות חברת ISP קלוס טריידינג שבבעלותו בוצעו הרכישות המאסיביות במניית אי.די.בי. בהכרעת הדין, קבע כבוב כי גרסתו של שטרום היתה לא עקבית. לדברי כבוב, ניסיונותיו של שטרום להציג בפני בית המשפט רצף אירועים הגיוני ולהסביר כיצד שורשיה של הגרסה נטועים בכוונה לבניית פוזיציה כלכלית היו לא מספקים בעליל. "הרושם שהותיר שטרום על בית המשפט — כבנקאי השקעות סולידי, מחושב, שרגיל לפעול באופן הגיוני על סמך ניתוחים והערכות מבוססות — מחזק את טיעוני התביעה, שהתנהגותו ואופן פעילותו היו פועל יוצא של תוכנית לא כלכלית בעליל, שנועדה לסייע להנפקה דווקא ולא כדי לצבור רווחים", קבע כבוב.

6. עד המדינה

עד המדינה עדי שלג היה דמות מעוררת מחלוקת במשפט. שלג פעל במשך השנים כסוחר בשוק ההון והיה בעלים משותף עם שטרום ב–ISP. בהסכם עד המדינה שנערך עמו, הוא הצהיר כי שטרום הנחה אותו לפעול בהתאם להוראותיו כדי להעלות את מחיר מניית אי.די.בי לטובת דנקנר, על דעתו ובמימונו של דנקנר. לדבריו, הוא עשה זאת בשל חוב עסקי לשטרום ומתוך תחושת מחויבות כלפיו.

לטענת שלג, ההחלטה להפך לעד מדינה ולהפנות את גבו לשטרום, שהיה במשך שנים חבר קרוב ושותף עסקי, לא היתה פשוטה עבורו. הוא התלבט בכך במשך חודשים ארוכים. על דוכן העדים בבית המשפט הוא שיתף בלבטים הקשים: "אני יודע שהעדות שלי פוגעת בנוחי ובאיתי, זאת לא החלטה שלקחתי בקלות. התלבטתי בזה המון, ועברתי תקופה קשה. בחרתי להגן על המשפחה והילדים שלי ולעשות מעשה חריג". אחרי החתימה על הסכם עד המדינה, הוא סיפר על שלושת הימים הקריטיים שקדמו להנפקת החברים בפברואר 2012, שלושה ימים שבהם ביצע רכישות אגרסיביות של מניית אי.די.בי בהוראתו של שטרום.

שלג סיפר כי שטרום הנחה אותו להשפיע על המניה. לדבריו, שטרום אמר לו "תשמע, אני צריך שתקנה 5 מיליון שקל דחוף באי.די.בי אחזקות... תעשה כל מה שאתה יודע וכל מה שאתה יכול בשביל שהנייר הזה לא יירד". לפי גרסתו, ההנחיה היתה לעשות זאת באגרסיביות. שלג שאל, לטענתו, את שטרום, "האם זה בשביל נוחי?" — ושטרום השיב לו "אל תשאל שאלות". בהמשך סיפר, כי שטרום עידכן אותו לגבי ההנפקה. "הוא הסביר לי שזה אקט ציוני להציל את אי.די.בי. ושאם אנחנו לא נציל את אי.די.בי ואת ההנפקה הזאת כל המשק יקרוס... וזה יהיה אוי ואבוי. זה חשוב מאוד מה שאנחנו עושים".

7. האיכונים הסלולריים

ההגנה טענה כי עדותו של שלג כוללת חור שחור אחד גדול ושהסיפור של שלג על הפגישה שבה הוא הונחה על ידי שטרום להריץ את המניה, הוא שקרי — ושלג המציא אותו כדי לקנות את החופש שלו. בעיצומו של המשפט הגישו עורכות דינו של שטרום חוות דעת המבוססת על בסיסי הנתונים של חברת פרטנר, שמראה כי המכשיר הסלולרי של שטרום כלל לא נקלט במשרד שלו ב–21.2. מבחינת שטרום ודנקנר המשמעות היא אחת: שטרום לא נכח במשרד ופגישת ההנחיה לא התקיימה. אולם שלג דווקא זכה להתייחסות חיובית מצדו של כבוב. "שלג הותיר רושם של אדם מתון ושקול, וגרסתו, למרות הבעייתיות שבה, נותרה עקבית וברורה. לפי מיטב התרשמותי, דבריו היו כנים — זאת, מבלי להמעיט ערך בסתירה שהתגלתה בדבר מועד מיקום או עצם קיומה של הפגישה הראשונה בינו לבין שטרום", קבע כבוב.

8. העדים

העדים במשפט למעט דנקנר, העידו שההנפקה כוונה לכלל השוק, וכי נעשו מאמצים רבים וניכרים לגייס את הציבור בכלל ואת השוק המוסדי בפרט. כך למשל העיד המפיץ הראשי של ההנפקה, צחי סולטן, בבית המשפט: "אני לא חושב שיש אבן אחת שלא הרמנו". בנוסף, לטענת הפרקליטות, לשם הנפקה אקסקלוסיבית לחברים בלבד אין צורך בהנפקה ציבורית על פי תשקיף, ואפשר לבצע הקצאה פרטית של ניירות ערך. "גיוס המשקיעים היה מאמץ של גורמים רבים בחברה, שלא ויתרו על פנייה לשום מגזר של משקיעים פוטנציאליים, מגולדמן סאקס ועד שווארמה שמש", הודגש בסיכומי הפרקליטות.

המפיצים שהעידו דיברו על הקשר ההדוק בין מחיר המניה ונפח המסחר בבורסה לבין תוצאות ההנפקה, ועל כך שגם עבורם כמשקיעים בהנפקה למחיר ולמחזור היתה חשיבות בקבלת החלטת ההשקעה. כך שהם סתרו את עמדת דנקנר. לצד זאת, הם ציינו שיקולים עסקיים אחרים שהיוו שיקול בהשתתפות בהנפקה — שמירת קשר טוב עם אי.די.בי כחברה חשובה במשק ועם דנקנר עצמו.

9. ניר חפץ ונתניהו

ניר חפץ, שנהפך באחרונה בעצמו לעד מדינה בתיק 4000 (שבו חשוד ראש הממשלה בנימין נתניהו בקבלת שוחד מאלוביץ'), התלווה לדנקנר בתחילת המשפט. באותם ימים, תחילת מערכת בחירות 2015 היה חפץ מקורב מאוד גם לנתניהו. הוא היה יושב באולם ומתעסק עם קמפיין הליכוד באמצעות הודעות SMS, אך בהמשך, כשמערכת הבחירות התחממה, הוא נעלם. לפי יומנו האישי של דנקנר, שנחשף במשפט, דנקנר שהה ערב הרצת המניות במשך שעות במעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. כשיצא משם בשעת ערב מאוחרת יחסית הוא תיאם בטלפון פגישה עם איש העסקים יוסי ויליגר, שאליה הצטרף גם שטרום בביתו של דנקנר בהרצליה פיתוח — פגישה שהובילה בסופו של דבר לרכישה של מניות אי.די.בי מחוץ לבורסה למחרת היום.

למחרת פגישתם של נתניהו ודנקנר, ביום ההרצה הראשון, פירסמה ועדת הריכוזיות שהקים נתניהו את מסקנותיה. המלצות הוועדה היו אמורות לקפל את הפירמידה של דנקנר בתוך כמה שנים.

10. עורכי הדין

סוללת עורכי הדין של דנקנר כללה במהלך המשפט את עו"ד גיורא אדרת, שמשרדו נחשב לאחד הוותיקים בישראל בתחום עבירות צווארון הלבן, ועו"ד יפעת מנור־נהרי ממשרדו. לצורך הגשת הערעור, חיזק דנקנר את צוות ההגנה שלו עם שתי עורכות דין חדשות שהצטרפו לאדרת ולמנור־נהרי, שליוו אותו בדיונים בפני כבוב. עורכות הדין הן מיכל רוזן־עוזר ממשרד חן יערי רוזן־עוזר ושות' ואפרת ברזילי ממשרד גרוס, קלינהנדלר חודק הלוי גרינברג ושות' — שתיהן בכירות לשעבר בפרקליטות המדינה.

רוזן־עוזר שימשה בעבר כממונה על עבירות כלכליות בפרקליטות המדינה, ובחודשים האחרונים ייצגה בפרשת בזק את איריס אלוביץ', רעייתו של שאול אלוביץ' בחקירת תיק 4000. ברזילי עמדה בעבר בראשות המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, והיתה חברה בצוות התביעה נגד השר אריה דרעי.

זו לא היתה הפעם הראשונה שדנקנר ערך שינויים בצוות עורכי הדין שליוו אותו בפן הפלילי. בתחילת החקירה הפלילית ייצגו אותו עורכי הדין אלי זהר ורועי בלכר ממשרד גולדפרב זליגמן, אבל לקראת השימוע שנערך לו בפרקליטות ב–2014 הוא עזב אותם ושכר את שירותיו של אדרת.

כמו דנקנר, גם שטרום הצטייד בעורכי דין בכירים ומוכרים: עורכות הדין של אהוד אולמרט, נוית נגב ואיריס ניב־סבאג. שטרום גם נעזר במשרד עורכי הדין הוותיק גורניצקי, שמייצג את חברת ISP שדרכה בוצעה ההרצה. לדיונים הגיע ראש המשרד עצמו, עו"ד פיני רובין.

את התיק מטעם הפרקליטות ניהלו עורכי הדין ממחלקת ניירות ערך: חנה קורין, עמית בכר ומאור ברדיצ'בסקי — שעזב מאז את תפקידו בפרקליטות.

11. גזר הדין

גזר הדין של כבוב ניתן בדצמבר 2016. כבוב גזר על דנקנר עונש מאסר חמור של שנתיים מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס של 800 אלף שקל. על שטרום, שותפו לעבירה, גזר כבוב שנת מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 500 אלף שקל. גם דנקנר וגם שטרום עדיין לא החלו בריצוי עונשיהם, שכן הם ביקשו מבית המשפט עיכוב ביצוע של גזר הדין עד להחלטה בערעוריהם.

כבוב קרא את גזר הדין במשך דקות ארוכות, ושיתף את הנוכחים שישבו בדממה בלבטים שליוו אותו בעת כתיבתו. "לא בלב קל יורה בית המשפט על הטלת עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח על נאשם בפלילים, וקל וחומר על נאשם לא צעיר בימים, נעדר כל עבר פלילי, שהסתבך בביצוע עבירות על רקע קשיים בניהול עסקיו, שבעטיים נקלע למצוקה שהובילה אותו לילך בדרך לא חוקית בניסיונו לצאת ממצוקה זו ואולי להציל את פרויקט חייו". כבוב ציין כי הסכומים שנוגעים לפרשה מגיעים לכדי עשרות מיליוני שקלים, והוסיף כי באותה תקופה היה מצבה של אי.די.בי קריטי ונשקפה סכנה ממשית להמשך יכולתו של דנקנר לשלוט בה. לדבריו, דנקנר ראה בהנפקה זו ניסיון אחרון לחלץ את אי.די.בי מהקשיים שבהם היתה נתונה, וגם ניסיון קריטי להמשיך להחזיק בשליטה — והקים מעין חמ"ל כדי להבטיח את הצלחת ההנפקה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!