"זה נשמע כמו כלי נגינה": כך חדרה ה'אקפלה' למוזיקה החסידית

בשנים האחרונות גובר משמעותית קצב הצריכה והביקוש למוזיקה ווקאלית, ובהשלכה - גם הייצור. השיא הוא כמובן ימי ספירת העומר ושלושת השבועות, שבתקופות אלו נאסר על השמעת מוזיקה באמצעות כלי נגינה. צורך זה גורם ללא מעט זמרים ומקהלות להשיק שירים חדשים בשירת אקפלה, או לייצא קאברים ווקאלים לשירים קיימים, שלהם או של זמרים אחרים.

נחזור אחורה: מוזיקת ה'אקפלה' הומצאה אי שם בימי הביניים בתקופת הרנסנס. בעקבות המגבלה על הכנסת כלי נגינה לבתי התיפלה של הנוצרים, הומצא הפתרון המקורי של שימוש בקולות אנושיים כתחליף לסאונד של כלי הנגינה.

במרוצת השנים צבר הסגנון החדש הצלחה ותאוצה, והושאל אף לעולם החזנות. עד היום מלוות מקהלות ווקאלית את החזנים העוברים לפני התיבה, כאשר לרוב הן מחולקות לארבע קולות מרכזיים: בס, בריטון, טנור שני וטנור ראשון. במקהלות ווקאליות בעולם נעשה שימוש אף בקולות גבוהים יותר - אלט וסופרן ומצו סופרן, שאת התפקידים הללו ממלאות נשים, ובמקהלות דתיות - ילדים.

בישראל כמעט ולא קיימות להקות מסחריות המבצעות מוזיקה ווקאלית, למעט הלהקה הישראלית הבינלומית 'וואקה פיפל' ומספר זעום נוסף של להקות בסגנון זה, עליהן נרחיב בהמשך. לעומת זאת מעבר לים, ובייחוד בארה"ב, התופעה רווחת בהרבה: להקות רבות שרות בסגנון האקפלה, וזוכות לביקוש רב: קונצרטים, הופעות, אלבומים, סינגלים, ערוצי יוטיוב ומועדוני מעריצים.

מכביטס - 'דרור יקרא'

על פי הדעה הרווחת הסיבה להתפתחותה של התופעה בארה"ב היא ההגירה האדירה של תושבי אפריקה לשטחה, שהביאו את סגנון המוזיקה איתם מהיבשת הצחיחה. האמריקאים התחברו במפתיע לסטייל, והאפרו אמריקאים סיפקו להם את המוזיקה המקורית, להנאתם של המקומיים. ווין ווין סיטאיישן.

בתווך, בין אימוץ המודל בקרב היהודים והיכלי התפילה לבין פריחתן של מקהלות הווקאל, נמצאות להן החבורות שרוקדות על כל החתונות: להקות הווקאל היהודיות אמריקאיות. אחד מהחלוצים בתחום היה היוצר אלי גרסטנר שהקים את להקת 'החבר'ה', שחבריה ביצעו מגוון שירים ולהיטים באקפלה, ואף הוציאו אלבום אקפלה. מאז ועד היום צצו להקות יהודיות אמריקאיות, כמו גם ישראליות, המייצרות מוזיקה בסגנון הזה: 'מכביסט', '613', 'A.K.A. Pella', 'כיפה לייב', 'Y-Studs', 'ווקאל'ס- FDD Vocal', 'ווקה תקווה', ועוד רבות וטובות.

אוהד מושקוביץ - 'יעלה ויבוא'

המוזיקה החסידית, ובמיוחד זו בארץ, אימצה את המודל באיחור אפנתי: בשנים האחרונות יוצאים יותר ויותר שירים בסגנון הזה. "תעשיית המוזיקה הווקאלית משמשת במגזר החרדי כתחליף למוזיקה, בתקופות בהן אסור לשמוע מוזיקה, כמו שלושת השבועות וספירת העומר", אומר 'לבחדרי חרדים' דייויד טויב. הוא מתעסק במוזיקה ברמה המקצועית כבר קרוב לעשור מאז היותו זמר מקהלה, ובהמשך זמר חתונות, וכיום - מפיק מוזיקלי - בדגש על עיבוד קולות.

למוזיקה הווקאלית החסידית ישנם שני סגנונות מרכזיים: הראשון הוא הזא'נר האותנטי - כמו הסגנון של היוצרים והמעבדים דודי קאליש ויוסף משה כהנא, או כדוגמת 'חסידישע אוצרות, ו'המשוררים' מארה"ב. השני - הז'אנר המודרני שמייצרות בעיקר המקהלות האמריקאיות והישראליות, ששמותיהן הובאו לעיל. בנוסף להם התפתח הז'אנר של המוזיקה הקומזיצי - שירה טבעית וזורמת שלא מנסה להתחנף ולהישמע מהקוצעת - כמו האלבום של הזמרים אברהם פריד - 'מיין זיידע זמירעס' שלא הושק בצור מסחרית, האלבום של הזמר מנדי ג'רופי, ואלבומו האחרון של הזמר בערי וועבר 'א שבת פאברענג'.

משה קליין ומקהלת 'ידידים' העולמית - 'וקולו נשמע'

הצורך להפיק סינגל או קליפ ווקאלי, הוא הרצון של הזמר או המקהלה להישאר על הרדאר, ולא להיעלם. "יש זמרים שמזמינים מקהלות כי הם רוצים להישאר על המפה גם בתקופת היובש", אומר המוזיקאי יעקב רוטבלט, מנצחה ומנהלה המוזיקלי של מקהלת 'ידידים העולמית'. "הסיבה שמקהלות מוציאות שירים ווקאלים מכיוון שבאמצעותם הם מבליטים את עצמם ומראים את היכולות האמיתיות של חברי המקהלה".

"בתעשיית המוזיקה העולמית, לעומת זאת, מקובל סגנון האקפלה כז'אנר מכובד בפני עצמו, ויש לא מעט להקות שמופיעות בקונספט הזה", מציין דייויד טויב. "בתחילת הדרך, אלבומי המוזיקה החסידית הווקאלית התאפיינו בשירה הרמונית מקהלתית, בלי התחכמויות וניסיונות לחקות את סאונד של כלי הנגינה. עד היום המוזיקה החסידית האותנטית המושרת בחצרות האדמו"רים, נאמנת למקור: כמו כל מקהלה חסידית קלאסית, המופיעה בחצרות הקודש בשבתות ובימים טובים ונוראים".

מקהלת 'מלכות' - 'מי שברך'

עם השנים נכנס ז'אנר האקפלה לתעשיית המוזיקה החסידית הווקאלית, על כל המשתמע: הפקת צלילים אנושיים הקרובים ככל הניתן לסאונד של כלי הנגינה. בשלב זה חדר מוטיב ה'ביטבוקס', שהוא אחראי למעשה על תפקיד התופים בלהקה הא׳קפלה, כאמור, ישנן להקות רבות המופיעות רק בקונספט הזה, ואנשים רבים בעולם צורכים את המוזיקה הזו - בהופעות, אלבומים, השמעות רדיו, יוטיוב וכו'.

בשנים האחרונות תעשייה זו התפתחה, בעקבות מספר סיבות. לדעתו של דייויד טויב- אלה המרכזיות: 1.התפתחות המוזיקה העולמית ככלל, ובעקבותיה המוזיקה החסידית. 2.אימוץ מוטיב הביטבוקס המקובל בלהקות האקפלה בעולם. 3.הטכנולוגיה שקידמה באופן כללי את הנגישות והיכולת ליצור מוזיקה איכותית על ידי אמצעים ממוחשבים.

"התחום הווקאלי בעיני לא מסתכם רק בשלושת השבועות ובספירת העומר", אומר המוזיקאי עמירן דביר. "בשנים האחרונות יש ביקוש גובר למקהלות באירוע היוקרה, נורמה שלדעתי הגיעה מארה"ב, שם אין אירוע גדול בלי מקהלה. אפרופו ארה"ב, סגנון האקפלה לכשלעצמו חדר לארץ ומקורו משם. אבל יחד עם זאת חשוב לזכור את המקהלות האותנטיות של החסידויות, שחבריה שרים בווקאלי לאורך כל השנה".

Y-Studs - התפתחות המוזיקה היהודית

"אין ספק שהתעשייה התמקצעה", מסכים רוטבלט. "אם פעם המקהלות היו מגיעות בחינם, היום בעצם נשארו בתחום רק זמרי מקהלה מאד מדויקים ומוזיקליים, שדורשים ובצדק את שכרם. הם בעלי קליטה מהירה. כל דקה חשובה, כי השכרת האולפן מתומחרת בשעות. אנחנו במקהלה כמעט ולא משתמשים בביט בוקס, והכי רחוק שנלך - זה שימוש בתפקיד הבס והכינורות".

המחירים לא זולים הכלל אם שאלתם. "הפקת קליפ ווקאלי שכולל מקהלה ומיקס - כ 3000 - 4000 ש"ח", אוצר רוטבלט. "שיר ווקאלי מושקע לוקח כ6-8 שעות של השקעה, ולפעמים אפילו יותר". המחיר מורכב משעות אולפן, תשלום לחברי המקהלה, טכנאים, סאונד ומיקס. "צריך לזכור זאת מכיוון שהמקהלה היא השחקן הראשי בהצגה, וחבריה מנפיקים כמעט כל סאונד אפשרי של כלי נגינה".

"כמעבד, מאתגר לכתוב עיבוד ווקאלי", אומר דייויד טויב, "כי בניגוד לאלבום של מוזיקה רגילה בו המקהלה משמשת בתפקיד מינורי באופן יחסי, ומתווספת להרמוניה הכוללת של כל כלי הנגינה, באלבום אקפלה - המקהלה היא השחקן הראשי, ויש צורך ליצור את ההרמוניה המלאה והמושלמת רק באמצעות מגוון רחב של הקולות האנושיים".

בכל מה שקשור לדעת ההלכה, ישנם דעות לכאן ולכאן. באופן עקרוני, לפי דעת רוב הפוסקים, אין בעיה בשמיעת מוזיקה ווקאלית, אולם יש המחמירים ונמנעים מלשמוע מכיוון שלטענתם מטרת ימי ספירת העומר היא למעט בשמחה, ואם מוזיקה ווקאלית משמחת - הרי שהיא אסורה. דעות אלה מקבלות משנה תוקף כאשר מדובר במוזיקה ווקאלית שמשלבת ביט בוקס, וכל שכן עזרים אלקטרונים שמשתמשים בקול האנושי והופכים אותם לדגימות אלקטרונית - או אז תתקל המוזיקה הזו בהתנגדות גבוהה יותר, מכיוון שהיא קרובה להישמע כמו מוזיקה רגילה לכל דבר ועניין.

"אנחנו נמנעים מלהשתמש ב'ביט בוקס', הכי רחוק שנלך זה הפקת קול בס וכינורות", אומר לנו רוטבלט. "כמו שיש דברים שבעיקרם מותרים, אך נאסרו משום מראית עין, כך גם במקרה הזה - אנחנו לא משתמשים בזה למנוע לזות שפתיים". ואכן, רבים נמנעים לשמוע מוזיקה ווקאלית שכזו, במיוחד בשלושת השבועת - אז האיסור לשמוע כלי נגינה חמור יותר. "זו עבודה בעיניים", אומר לנו אדם שנמנע מלצרוך את המוזיקה הווקאלית. "בשנים האחרונות היא פשוט נשמעת כמו מוזיקה עם כלי נגינה, אין לזה שום היתר".

המוזיקאי עמירן דביר חותם את דבריו, ואת הכתבה, בטענה ניצחת: "הצורך של המוזיקה הווקאלית נובע אמנם מצד האילוץ, כי פשוט אסור. אבל מצד שני אפשר לראות את זה בצורה אחרת, באופן חיובי: מדובר במוזיקה טהורה, 'פיור' של ממש. זה נוגע בנימים מאד חבויים אצל השומע. אני רואה בזה יתרון אדיר: להתנתק מכלי הנגינה ולשמוע מוזיקה טהורה, וזאת למרות שישנן תוספות חיצוניות טכנולוגיות, אבל זה הכי קרוב שאפשר. ולכל אלה שמנסים לעשות קולות עם הפה, ולהפיק סאונד של כלי נגינה, אני אומר: הפוך, חברים. אל תנסו להשוות ולדמות למוזיקה הזו סאונד חיצוני. תיהנו מהפשטות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!