הרב החרדי שנאלץ לגנוז את הפרק על יום העצמאות מסמך היסטורי

כמעט בכל בית יהודי שוכן במקום של כבוד בארון הספרים, ספר 'התודעה'. הספר, שהפך לספר יסוד, מסודר לפי חודשי השנה, מתשרי ועד אלול. מכיל דינים, הלכות ומנהגים למועדי השנה, ומסביר את משמעותם ומקורותיהם.

מחברו של הספר הוא הרב אליהו כי טוב (מוקטובסקי) שנולד בתרע"ב ונפטר בתשל"ו. הרב כי טוב היה איש חינוך, עסקן ציבורי וסופר חרדי, שהשתייך לזרמים הקיצוניים יותר בחוגי אגודת ישראל.

לא רבים יודעים, אך פרקים עם יחס חיובי ליום העצמאות ויום ירושלים הוכנו על ידי המחבר, אך לא הוכנסו לבסוף לספר, בשל חשש מתגובות שונות בציבור החרדי.

הרב כי טוב מספר כי הוא הביא את הפרק לנשיא מועצת גדולי התורה מרן הגאון רבי זלמן סורוצקין שעבר על הנכתב, ושאל אותו האם להכניס אותם לספרו. וכך הוא כותב:

"אם התנגדתי לנגוע בענין של 'יום העצמאות' בתוך ספר 'איש וביתו', כבר לא יכלתי להתעלם מכל הענין הזה בספר התודעה שהוא מלוה את כל ימות השנה, ימי חג וימי אבל וכל יום מסוים של פגרא או להיפך, וכאן דוקא כל הבנים שואלים ואין משיב להם דבר ברור, ומטבע הדברים, תלמיד ששואל ואין משיבים לו, הוא משיב לעצמו וזה מסוכן מאוד.

"כשנה לאחר קום המדינה", מספר הרב כי טוב. "כשהיה קיים ה'זרם הרביעי' של אגודת ישראל עם הרב זלמן סורוצקין ז"ל בראש, פנו אלי בשמו שאכין אני חומר למורים מה יגידו לתלמידיהם באותו היום.

"הכינותי והבאתיו למראה עיניו - החומר נפסל. 'לא מפני שהוא לא נכון, אלא זו אמת שעשויה להרגיז גם את הימין (ימין = הזרמים הקיצוניים באגודת ישראל, כמו פאג"י. א.כ.) וגם את השמאל' (שמאל = הזרמים הפחות קיצוניים בחוגי אגודת ישראל. א.כ.) - כך נאמר לי אז.

"ואני", כותב מחבר ספר התודעה, "איני מבין ולעולם איני מוכן להסכים עם גישה כזו! אם אמת הדברים - היכן ה'לא תגורו'? ובמיוחד בשטח חינוך הילדים הרכים שאסור לפטמם בדברי חכמות או חצאי אמת שהמבוגרים כבר התרגלו בהם.

"ברם", הוא אומר בהשלמה. "מה יכולתי אני לעשות, נאלמתי דומיה.

"וכשהתחלתי בספר התודעה, הוצאתי מגנזי אותו החומר ובאתי לשאול אצל גדולי הוראה: האתן חומר זה בספר זה או אחדל? כולם חוץ מאחד אמרו לי כדברי הרב סורוצקין הנ"ל: חדל לך מלנגוע בדבר זה כי אתה מאבד עולמך גם בשמאל וגם בימין... אחד בלבד, הוא ר' ש"א שליט"א הסכים אתי בכל.

בלב כבד נאלץ הרב כי טוב להשמיט את הפרקים מספרו. "אף אני שמעתי לדעת רבים, שלא לשם שמים. לשם ביזנעס בלבד..." הוא כותב בכנות.

"וכיצד נוהגים בבתי הספר הדתיים בכל אותן השנים? להתעלם - אי אפשר אלא שהללו מן המזרחי והקרובים להם אומרים הלכה פסוקה: גדול יום העצמאות כיום שיצאנו בו ממצרים ויותר, והללו שבקצה השני גם אומרים הלכה פסוקה: קשה יום העצמאות מן היום שנחרב בית המקדש, ואילו הללו שבחינוך העצמאי כל מורה מדבר ככל העולה על רוחו.... מי יודע אם אחד יש בין כולם שמתוך - שאינו יודע מה לומר יאמר פשוט: איני יודע! וינמק זאת היטב מדוע אינו יודע.

"כשבאתי לתרגם ספר התודעה לאנגלית, ואני זה שנים רבות מקושר הרבה עם ארגון החינוך החרדי שבארה"ב 'תורה ומסורה' הכל דרשו שיוגשו להם דברים שראויים לאמרם בענין זה כי המבוך גדול -מאד ומתוך המבוכה רבים נכשלים בכל מיני דברים, טועים ומטעים. אז עשיתי מעשה, ואותו החומר שהוכשר להלכה ע"י ר"ז סורוצקין וע"י אחרים ג"כ וגם הוכשר למעשה ע"י הרב א' ועבר אחרי כן בקורת של עשרות אנשים בעלי דעה (בלי מונופול על 'דעת תורה', אמנם) והשקפה, בארץ וביותר בארה"ב אותו החומר הבאתי לבית הדפוס וכך הוא נכנס ל'תודעה' באנגלית".

בדברים הארוכים שלאחמ"כ, בפרק שנגנז, מפרט מחבר 'התודעה' את המאורעות מאז יצא עם ישראל לגלות עד שהחל לשוב אליה, ומאריך בשתי הגישות בהסתכלות על הקמת מדינת ישראל. ואז הוא כותב את מסקנתו שמתחילה לה הוא מעניק את הכותרת "לפיכך".

"לפיכך, אם ראית אנשים מישראל שמודים על הטובה ועדיין לבם מלא דאגה על כל אשר חסר מן הטובה ועודם מצפים ומיחלים לישועת ה' שתהא שלמה צרף עצמך עמהם, שהרי משיח בן דוד עדיין לא בא ועוד חזון הנביאים רחוק. וחס לנו מלהתיאש אפילו מקוצו של יו"ד מכל הטובה שהם חזו לנו ולעולם לא נחדל אפילו שעה אחת מלתבוע את ההבטחות, עד אשר נראה בכל דברי הנחומים עד תומם ותחזינה עיננו וישמח לבנו ותגל נפשנו באמר לציון: מלך אלקיך! או אז נתנחם ויקוים בנו: 'כה אמר ה' אלקים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך כחוצן ובנתיך על כתף תנשאנה, והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך. אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו' וגו'.

"אבל", הוא כותב, "אם ראית אנשים מישראל שלבם חלוק עליהם בין טובה לרעה ואינם מכירים בטובה כדי לברך עליה, שאינם יודעים בין מעשה אלקינו למעשה שטן בקש רחמים על עצמך ועליהם להנצל מעוורון - עינים ולבלתי הכשל עוד בכפיות טובה חס ושלום. ואתה תמלא פיך שיר רון ושבח לה' אלקי ישראל על אשר עשה עושה ויעשה עם כל עמו, עם כל זרע בית ישראל מעתה ועד עולם.

ואם באת להודות ולהלל בכל לשון שלבך שומע ונפשך מתפעלת הוה מודה ומהלל, ומי יודע כמה עוד יארך הזמן עד אשר יהיה מטבע קבוע לשיר ושבח זה כשאר שירות ותשבחות שקבעו חכמי הדורות
על דעת כל ישראל לעד ולנצח. שכן לא נדע לפרש את ענינו של היום, ואת אשר ציותה בו תורה. רק יודע תעלומות, הוא לבדו יודע את המעשה שעשה ומה טוב צפון בו.

"והנה כולנו בציפייתנו שהקב''ה יורנו דרך אמת וישלח לנו משיח צדקו במהרה בימינו ויגיד לנו את הדרך נלך בה, וגם את הדרך אשר הלכנו.

לסיום הוא כותב, "וכך אני למד גם משיחותיו של האדמו"ר הזקן מאמשינוב זצ"ל בשיחותיו בתורה שאמר בשנת תש"ח, שהשמיע דברים בדרך תפילה שתהא זו התחלה למעשים גדולים שאנו מקוים ומצפים להם בכל הלב שיבואו.

"לכן, כיון שאין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה, אין לנו אלא להתחנן ולהתפלל לאלקי מרום שיחוש לתשועת עמו וח"ו לא יהפכו עלינו המאורעות שארעו לא לטובה.

"ובינתיים אין אנו יודעים ואין אנו מן המהללים בהלל הגדול או קטן, אף לא מן המקוננים בקינות אלא מן המתפללים בלבד, שכן הקב"ה הוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים ויטיב עלינו החתימה.

"הארכתי דברים רבים אולי שלא לצורך", הוא כותב בהתנצלות. "אולם מכיון שכבר נכתבו, נכתבו, והלב יודע אם לעקל או ח"ו לעקלקלות. והקב"ה הוא יודע, אני את שלי עשיתי כפי מיטב ומרבית כרכורי לב ומעיים... לא למען כבודי וכבוד בית אבא אלא למען האמת אשר בלבי ואשר אני הולך בה כל הימים.

"כה הם דברי המלמד מירושלים", הוא חותם, "אליהו כי טוב".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!