לא ה"עצמאות" שלנו: בטאון 'דגל התורה' מסביר מדוע לא לשמוח

בעיתון 'יתד נאמן' בטאון 'דגל התורה' יצאו אתמול (רביעי) במאמר מערכת לקראת יום העצמאות השבעים, בו מסבירים כמה אין לנו לשמוח מהיום שבו הוכרזה המדינה שלמרבה הצער חדרה גם לשולי המחנה.

במאמר המערכת נכתב "ושוב, כמדי שנה, מציינת מדינת ישראל את "יום הולדתה" בשלל אירועים וטקסים, שלציבור החרדי כמו תמיד לא יהיה מה לחפש בהם – לא רק מפאת אופיים וסגנונם, הזר והמנוכר עבורנו, אלא בעיקר משום שאין לנו אף סיבה לשמוח ולעלוז על אותה "עצמאות", שהוכרזה בה' באייר תש"ח. לא זו בלבד, אלא שמבחינה יהודית השמחה ביום הזה היא בלתי ראויה".

"לא, איננו כפויי טובה". נכתב במאמר: אנו זוכרים היטב כי הישוב היהודי בארץ הקודש עמד בימים ההם בסכנת כיליון מוחשית. הערבים שהקיפו אותו וזממו להשמידו – היו רבים וחזקים לאין ערוך ממנו, גם שלטונות המנדט נטו בעליל לטובת הצד הערבי, היהודים מעטים וחלשים, "ארסנל הנשק" שעמד לרשותם היה עלוב ונכללו בו לעיתים כֵּלִים שכל תכליתם היה לייצר רעש המדמה תופי מלחמה, מתוך תקוה לא הגיונית שהערבים ייבהלו וינוסו על נפשם... מבצר גדול שאמור היה לקלוט לתוכו את משפחות ה"מיוחסים" בצמרת הנהגת הישוב – כבר הוכן לקראת "הסוף המר".

"אבל אז אירע הבלתי יאומן: בארץ ישראל קם העם היהודי, ובניגוד לכל ההערכות לא הובס – אלא להיפך: אויביו הם שנמלטו בבושת פנים והפכו לפליטים, מותירים אחריהם רחובות, כפרים וישובים שלימים על בתיהם ורכושם. בלי ספק היתה זו הצלה ניסית מופלאה, שהכל היו צריכים להודות ולהלל עליה לבורא עולם".

"בפועל – ומכאן הכאב הגדול – במקום שראשי הישוב ינתחו באיזמל התבונה האנושית את המאורעות, ויגיעו למסקנה הבלתי נמנעת: שיש מנהיג לבירה, והוא היחיד שיכול היה לשנות סדרי בראשית ולגרום שהמעטים והחלשים (כולל פליטי השואה המרוסקים שתחבו לידיהם נשק בלתי מוכר ושיגרו אותם לשדות הקרב) יגברו על הרבים והחזקים – הם העדיפו להשתית את מדינתם החדשה על כוחם ועוצם ידם המגוחך, ואת האמונה בזכותם על הארץ – על תוצאות ההצבעה בלייק סאקסס".

"ועל זאת תדמע כל עין! הלא קרו כל כך הרבה דברים שצריך היה להודות עליהם לבורא עולם, התרחש כאן מה שאין לו הגדרה אחרת זולת "חיוך של ההשגחה", אבל הודאה כזו לא עלתה כלל על דעתם של מנהיגי הישוב החילוני, שהרי כל כוונתם ומגמתם ומעשיהם היו להקים מדינה שאינה הולכת לפי חוקי התורה, שהמשפט בערכאותיה לא יושתת על ה"שולחן-ערוך", שהשבת לא תכובד ברחובותיה, שלימוד התורה לא יהיה בה ערך עליון. במקום קידוש השם, נעשה אז חילול השם נורא, כאשר גמלו על הצלתם הניסית – בהתכחשות לבוראם".

"ולא רק ברמת המעשים. אפילו ברמה ההצהרתית. בנוסח "מגילת העצמאות" לא הוזכרה ולו מילה אחת של הודאה לקב"ה. כל מהותה וניסוחה של מגילה זו, כוללת את המסר הכוזב של "עם חדש" שכביכול מקים לראשונה את מדינתו. זהו שיכתוב גס של ההיסטוריה, שלא נעשה בתום לב, אלא מתוך רצון בלתי מוסתר להחריב עדי יסוד את "העולם הישן" על כל משמעויותיו ה"גלותיות", ולהקים עם חדש, הלא הוא העם הישראלי, שיבעט במורשתו היהודית ויבוז לה".

לסיום נכתב כי "מאז ועד היום – מתנהלים מאבקים בלתי פוסקים על דמותה של המדינה, צביונה ואורחותיה. היכולת לקיים בה חיים יהודיים על פי ההלכה – אינה מובנת מאליה כלל ועיקר. מפעם לפעם קם המסית התורן שמזכיר לאזרחי ישראל כי כוונתם של מייסדי המדינה בכל הנוגע למצוות התורה ולשומרי מצוותיה – היו אחרות לגמרי, ושרק בגלל "תקלה מצערת" שיש לתקנה – עדיין ישנו בארץ עולם תורה, שעוד מעז לפרוח ולשגשג, כאשר יענו אותו".

"הבה נשנן לעצמנו, כדי שלא נטבע בים התעמולה (שלצערנו חדרה גם לשולי מחננו): לא בה' באייר תש"ח נהיינו לעם – אלא במעמד הר סיני; לא מכוחה של אותה "הכרזת עצמאות" אנו קיימים כאן, אלא בחסד השם יתברך ובזכות הבטחתו לאבות הקדושים; ובכלל, לא ל"ראשית צמיחת גאולה" הדוגלת ב"כוחי ועוצם ידי" ומבקשת לעקור תורה ומצוותיה חלילה, התפללנו אלפי שנים - אלא לגאולת עולם נצחית, בידי משיח צדקנו, במהרה בימינו, היום אם בקולו נשמע".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!