ניצולת הפיגוע המחריד משחזרת: "דרכנו על גוויות"

"מה שהיה הוא לא מה שיהיה אחרי שחווית פגוע והייתי חלק ממראות הזוועה" פותחת ר. ג. את דבריה. "הייתי חלק מפיגוע הדמים בקו 2, הפיגוע שגבה את חייהם של עשרות אנשים שבסך הכל רצו להתפלל ולהצליח להגיע הביתה בשלום".

ר. הייתה גם היא בדרך חזרה מהתפילה, כשהמחבל שהסתנן לאוטובוס בתחנה ברחוב שמואל הנביא, פוצץ עצמו שניות לאחר סגירת הדלתות. "אני זוכרת פיצוץ מחריד ודממת מוות בעקבותיו", מתארת ר.ג., "אחר כך היו קולות מכל הסוגים: צרחות, צעקות, סירנות, בכיות וגם שקט, שקט של הלם. אני הייתי בהלם, יש רגעים בחיים שאי אפשר להיות בטוחים אם שרדת או לא, זה היה אחד מהרגעים האלה. לא ידעתי באיזה צד של המתרס אני נמצאת, האם אני פה או אולי כבר שם".

"אני נפגעתי בראשי וככל הנראה חטפתי זעזוע מוח שניתק אותי לזמן מה מהסביבה, חברתי לעומת זאת חוותה פגיעה קלה יחסית שאיפשרה לה לתפקד בתוך הדרמה. היא הצליחה להתאושש מההלם, נתנה לי יד וגררה אותי בעקבותיה".

ר. מתארת צעידה על גוויות ושמיעת קולות עמומים בשל הפגיעה שחוו אזניה בעור התוף. כוחות ההצלה היו רחוקים יחסית מזירת האירוע, ולאור ניסיון העבר של מפגעים שניצלו את הרגעים שאחרי הפיגוע לפיגוע חוזר, לקח לכוחות זמן להגיע. "כשהגיעו הכוחות הובהלנו לבית החולים כאשר המשפחה הקרובה מתעדכנת במסלול שלנו".

"אחרי רגעי ההלם הגיעו ימים רבים, של סבל, של טלטלה, של שיקום וכן גם של זיכרונות. האוזניים עברו ניתוחים לשיקום, העיניים נזקקו לטיפול מקצועי והזיכרונות שהיו ועודם. האנשים שכאן שומרים מעצם הווייתם על אלה שאינם כאן, אנחנו זוכרים ולא יכולים לשכוח".

"ניתן לסכם", אומרת ר בעיניים בורקות, "כי חלק מהטלטלות ננטשו בעבר והחלק הנותר נשאר ללווי ובעיקר לתזכורת ולבחירה. יש רגעים בהם את מעמיקה את הנגיעות שלך בנבכי הנפש, יש רגעים בהם את חושפת אצלך עצמך מצבור של מטענים חבויים, מאגרים של יכולות שלא הכרת ולא ידעת שהם קיימים ונמצאים עמוק בתוכך".

"אני פה כדי להגיד בבוקר חסדו ולספר כי אמונתו בלילה היא הדרך להודות לשבח ביום וגם בליל על ניסים גלויים ונסתרים, על כך שאני זכיתי לראות, לשמוע ובעיקר להשמיע את שירת ההודיה"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!