בעיצומה של השבת: בחורי גור תרמו דם לחיילי צה"ל

היה זה בשבת, בעיצומה של מלחמת ששת הימים, חיילים שהגיעו בשבת לישיבת 'שפת אמת' - של חסידות גור בכדי להשיג דם עבור חברם.

'בחדרי חרדים' מביא לראשונה את דבריו של הרבי בעל ה'פני מנחם' זצ"ל שהתייחס בשעתו לדברים בשאלות ותשובות ב'מכון לב' שם נערך סימפוזיון עם אקדמאים דתיים לאומיים. הרבי התייחס לנושא וסיפר: "מכיון שדיברתי על צה"ל אני רוצה להגיד משהו. שלא יחשבו שאני מדבר כמו אדם שלא מן הישוב. הישיבה שלי ישיבת שפת אמת לא הייתה זרה לצה"ל. כל זמן שהבחורים למדו - הם היו בישיבה. אחרי שגמרו את לימודם בישיבה, חלק ניכר מהם הלכו לצבא".

"לא הייתי אומר סטטיסטיקה מדויקת, אבל אני זוכר שבמלחמת סיני היו 108 חיילים יוצאי הישיבה. במלחמת ששת הימים היו בצבא בין 170 ל-180 מיוצאי הישיבה. בתור ראש הישיבה הם ביקשו ממני שאני אבקש מהאדמו"ר אחי הבית ישראל ז"ל שיתפלל עליהם כשהם התגייסו למלחמה יש גם מבוגרי הישיבה סגן אלוף אחד ושני רבי סרן, לא היינו זרים לצה"ל. חלק אמנם נשארו ללמוד, אבל חלק הלכו לצבא".

"אני גם זוכר מקרה" סיפר הרבי, "אני לא מספר את זה הרבה. אני לא מתגאה בזה. אבל רצוי שידעו. היה פעם צנחן נדמה לי ששמו היה יואב מלמד, שנפגע קשה והיה לו סוג דם נדיר, בכל אזור ירושלים היו רק יחידים עם אותו סוג דם, והם למדו בישיבה שלנו, היו צריכים התרמת דם. אפשר היה רק במאמץ גדול מאד ובספק אם יצליחו לקחת את הדם ולהעביר את זה לפצוע, אמרו שיש ספק סכנה אם הם לא יצאו. שלחתי את הבחורים, הם יצאו בשבת. המקרה פורסם, כי זה ההלכה וזה דרך התורה. אם כן ברור שהצבא לא היה זר לנו".

"אני מוכרח להגיד שממלחמת יום הכיפורים עד היום פחת החלק של התלמידים שלנו שיוצא לצבא, ויותר תלמידים ממשיכים את לימודיהם עד שמגיעים לגיל גבוה יותר".

"אמר לי אחד מהתלמידים שבמקרה לקח אותי טרמפ, למדתי 4 שנים בישיבה, חודש אחד בצבא אני מרגיש שאני מאבד חלק ניכר ממה שחונכתי בישיבה, ושאל אותי מדוע זה כך? אמרתי לו(עונה הפני מנחם) כנראה לא למדת מספיק בישיבה, לא ספגת את הרוח. ההליכה לצבא זה בעייתי, ועם כל זה אני מעריך ומבין את הבעיה של ישיבות הסדר. כמובן חלק עוזב את הישיבה, אבל רצוי מאד בשביל התוכן של העם היהודי שחלק ניכר בכל אופן יישארו בישיבה.

"ומנקודת המבט שלנו, בחור בישיבה שלנו יישאר כל זמן שהוא רוצה לתקופה בלתי מוגבלת אך ורק בישיבה! הגמרא אומרת במגילה איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים. בטלנים לא הכוונה ח"ו במובן הפשוט של המילה, אלא הכוונה שכל חייהם מוקדשים אך ורק לתורה ועבודה. זה דם התמצית בשמירת קדשי האומה, ואת זה הבין בן גוריון אז בימים ההם שבניגוד להיום אז לא הבינו אותו למה נתן אפשרות לאלה שרוצים דחיה ללא הגבלה בישיבות".

גם בירחון 'בית יעקב' פורסם הסיפור כפי שתואר בפרוטרוט בדו"ח מיוחד מטעם סוכנות החדשות "עתים": "הדבר אירע בשבת, מכונית צבאית ובה שני קציני צה"ל, נעצרה ליד ישיבת חסידי גור "שפת אמת", במחנה יהודה בירושלים. שני הקצינים מיהרו אל תוך בנין הישיבה ופנו אל ראש הישיבה הרב פנחס מנחם אלתר, לימים האדמו"ר מגור הפני מנחם בבקשה לאפשר למתנדבים מקרב בחורי הישיבה לתרום מדמם לחייל הנמצא במצב אנוש בבית החולים "הדסה" וזקוק לדם מסוג נדיר".

"הם הסבירו, כי באו לישיבה, משום שנודע להם, כי בעבר נמצאו בקרב בחורי הישיבה מתנדבים בעלי אותו סוג דם... ראש הישיבה כינס מיד את התלמידים, שמתוכם נמצאו כמה צעירים בעלי סוג הדם המבוקש. ראש הישיבה הורה עליהם לעלות על המכונית הצבאית ולנסוע לבית החולים, כדי לתרום מדמם להצלת חיי החייל. הרב הסביר, כי פיקוח נפש דוחה שבת, אולם הורה להם, כי לאחר תרומת הדם אסור להם לחזור במכונית אל הישיבה, מחמת קדושת השבת... הבחורים הגיעו לבית החולים כמצוות רבם ותרמו מדמם לאחר מכן נשארו במקום עד צאת השבת"...

"הסיפור הזה" כך נכתב "זה סיפור מעשה קטן שאפילו בטאון "על המשמר" האנטי דתי ראה לנחוץ לפרסם תגובה חיובית עליו: "דמם של בחורי ישיבה" - כך הוכתרה הרשימה בעתון - האמת ניתנת להיאמר, כי נעים לעתים להלל את מי שאתה רגיל לבקר... לא פעם ולא פעמיים נטפלנו לבחורי הישיבה, המשתמטים מגיוס לצה"ל... לא פעם התמרמרנו... ואילו הפעם אנו שמחים לומר דברי שבח על אותם בחורים... בעיצומה של שבת קודש זנחו תפילה ועשו מעשה גדול: באו לבית החולים ותרמו מדמם וקיימו את "הפסוק": (זה לא "פסוק", אלא מאמר חז"ל - המעתיק): "המציל (במקום - המקיים) נפש אחת מישראל, כאילו הציל (במקור - קיים) עולם מלא"...

ואכן כמה בחורי ישיבה ירושלמיים נסעו בשבת לבית החולים "הדסה" כדי לתרום דם בשביל חייל פצוע קשה. וזאת לפי הוראה של ראש הישיבה. כשפנו אליו הבחורים לאחר מכן ואמרו לו שלבם נקפם בכל זאת, פסק להם כי עליהם ללמוד במשך חודש ימים דף גמרא נוסף על למודם. חלקם לא הסתפקו בכך וצמו על כך.

סיפור נוסף היה באביב תשכ"ז, בימים המתוחים שקדמו לפרוץ "מלחמת ששת הימים", ביקשו רבים לשמוע דברים מפי הרבי ה'פני מנחם' מגור על המצב בארץ ועל הצפוי להיות. באסיפה של גדולי ישראל, שהתוועדו יחדיו במשרדי "ועד הישיבות" בירושלים כדי לדון בענייני הישיבות הקדושות, פנה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל (בעל "חזון יחזקאל") אל ה"פני מנחם" זי"ע בשאלה: "מה אומר כעת אחיו הרבי מגור?" (הבית ישראל) הפני מנחם ענהו דרך צחות: "הרבי אומר תהלים", כמתכוון לומר, שהרבי מתפלל בלי הרף להקב"ה על שלום הארץ ויושביה. אולם, לאחר האסיפה קם הפני מנחם ונכנס לקודש פנימה, כשהוא מבקש לשמוע מה יהיה. אמר לו רבינו זי"ע כהאי לישנא: "ההכרעה תהיה הפעם מהירה מאד, אחת ושתיים, לא כמו במלחמות קודמות... זה לא יארך הרבה זמן..."

שאל ה"פני מנחם": "אם כן, הרי זקוקים אנו לרחמים שמים מרובים, כי הסכנה עצומה, במיוחד שיש פה החילונים..." ועל כך הגיב הרבי: "חס וחלילה, כולם יהודים, וה' שומר ישראל..."

כך גם במכתב שנשלח לאדמו"ר האם לתמוך בחיילים ולסעוד אותם, ענה הרבי: "לכבוד הרב... שלום וברכה. קיבלתי את מכתבו וקראתי אותו בתשומת לב. ללא כל ספק שמצוה גדולה היא לתמוך בחיילים הפצועים ולסעדם על ערש חוליים. אשר לבקורת, לא אוכל להביע דעה על טענה בלי לעמוד על נימוקיהם, כמבואר ברמ"א בשו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף ה', ומע"כ סתם ולא פירש. לכאורה, קשה לרדת לסוף דעתם, כי מהו הקשר בין עזרה לפצועים ובין כוחי ועוצם ידי. אוכל רק להזכיר בהקשר זה דבריו של בעל חובות הלבבות [שער הבטחון פ"ד] כי בעת שנותנים צדקה אין לחשוב על מדת הבטחון. בכל אופן, עשיתם פעולה חשובה וחיובית ביותר ותבואו על כך על הברכה. בכל הכבוד פינחס מנחם אלטר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!