פרשת התינוק מהג'קוזי: המחלה שמביאה אמהות למצבי קיצון

בית המשפט שיחרר לביתו את אביו של התינוק שטבע בג'קוזי בפסח, בעקבות עימות שנערך בין ההורים, כפי שפורסם לראשונה ב'בחדרי חרדים'. אמו של התינוק לעומת זאת נשארה במעצר ולבקשת פרקליטיה נשלחה להסתכלות פסיכיאטרית שם נקבע כי היא אינה כשירה לעמוד לדין, ויתכן ומדובר בדיכאון שלאחר לידה.

יולדות רבות חוות דכדוך קל בימים שלאחר הלידה. לא מעט נשים מספרות על בכי, עצבים וכעס שהן חוות עם בואו של התינוק החדש. אצל 5-25 אחוזים מהנשים הדכדוך הקל שלאחר הלידה מתפתח והופך לדיכאון אמתי, כזה שמלווה בעצב, יאוש, עייפות, תחושת חוסר ערך עצמי וחוסר התחברות משמעותי לתינוק.

בדרך כלל טיפול משמעותי יכול לעזור לאם להתגבר על הדיכאון, אבל במצבי קיצון, כמו שנראה שחוותה אמא אחת בפסח האחרון, הסיפור נגמר בדרך נוראית - במותו של התינוק.

כאן ב'לובי נשי', בעקבות הפרשה בחרנו לפתוח צוהר למחלה שהמודעות אליה לא מספיקה ושההכרות איתה יכולה להציל חיים. ביקשנו משתי נשים שתספרנה לנו על התקופה הקשה שעברו אחרי לידת הבן והבת שלהן. הן הסכימו לשתף ושתיהן אמרו שהבחירה בשיתוף, למרות הקושי הגדול להיחשף אפילו בעילום שם, היא כדי שידעו, כדי שיבינו וכדי שהסביבה תוכל לעזור.

"זו הייתה תקופה נוראית", מתארת אחת מהנשים שבחרה להתראיין ל'בחדרי חרדים' בעילום שם, "שנאתי את עצמי, שנאתי את בעלי ושנאתי את התינוק שלי. טיפלתי בבית על אוטומט, טיפלתי בתינוק על אוטומט, קמתי בבוקר והלכתי לישון על אוטומט, בקיצור חייתי על אוטומט".

"חלמתי על ה'עצמי' הישנה שהייתי, לא רציתי לחוות את הדיכאון אבל הוא קפץ עלי, סגר עלי מכל פינה וכיסה כל חלקה טובה שהייתה לי בחיים. הצלחתי לעבוד על כולם, הצלחתי לחייך אפילו, אבל מבפנים קמלתי", היא מתארת את התקופה הקשה בחייה.

"הסביבה הקרובה שלי בתחילה לא הבינה שאני סובלת. הצלחתי להסתיר את זה כל כך טוב. אבל כשבעלי עלה על זה, הוא החליט שחסל סדר הסתרה ולקח אותי לטיפול. ברוך ה' ועם הרבה הרבה סיעתא דישמיא, אני אחרי".

"אני חייבת להתחיל בזה שעם טיפול נכון, אפשר לצאת מזה" מספרת לאה ל'בחדרי חרדים'. כשגיליתי שיש שם למה שאני חווה, שקוראים לזה דיכאון, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה איך אני מסתירה את זה מכולם. משום מה התביישתי בזה מאוד מאוד. כל המשפחה סביבי הייתה מאושרת, כולם שמחו מהנכדה הבכורה - הבת הבכורה שלי ואני רק רציתי להיכנס מתחת לפוך ולבכות. היה חשוב לי שכולם יחשבו שטוב לי".

"כל כך שמחתי בכל פעם שהאחיות שלי הקטנות רצו לטפל בתינוקת, רציתי שמישהו יקח אותה ממני ויתן לי את השקט הנפשי שלי בחזרה", אומרת לאה, "אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל כך הרגשתי".


צילום: Pixabay

שתי הנשים מספרות על חוסר מודעות שהפילה אותן לעומקים גדולים יותר: "לא ידעתי עם מה אני מתמודדת וכשפעם אחת, כמה שבועות אחרי הלידה העזתי לספר לחברה מה אני מרגישה, התגובה המידית שלה הייתה 'אל תדאגי, זה נורמלי'. היה לה חשוב להגיד לי שכולן מדוכדכות אחרי הלידה", מספרת.

"המודעות הייתה חסרה דווקא אצלי. אני מאמינה שאם הייתי יודעת שיש שם למה שאני מרגישה ושאלו תחושות נורמליות, היה לי קל יותר להתמודד וללכת לטיפול", מספרת לאה. "גם לבעלי היה קשה. הוא היה בסך הכל אבא טרי, שמלבד העובדה שיש לו בת קטנה, הייתה לו גם אישה מדוכאת. בדיוק כמוני הוא לא העלה בדעתו שקיים מצב כזה, אף אחד לא הכין אותו או אותי שזה יכול לקרות ולהפך, נשים במשפחות של שנינו בדרך כלל חוזרות הביתה חלשות ועייפות, אבל שמחות ומאוהבות ברך הנולד".

פארלי מורגנשטרן, יועצת ומטפלת המלווה בין השאר נשים שחוות דיכאון אחר לידה, מתארת את התסמינים שיכולים לעזור לנו, הסביבה הקרובה של היולדת, להבין כי אולי היא סובלת מדיכאון ולעזור לה לפנות לטיפול: "חולשה ורצון לשקט אין סופי, חוסר עניין בתחומים בהם עסקה היולדת לפני הלידה, התפרצויות בכי ולעתים הזנחה של הבית והזוגיות אלו חלק מהתסמינים שמחייבים תשומת לב והפניה של היולדת לטיפול"

"הגברת המודעות היא הכרחית. הבעלים והאבות הטריים חייבים להכיר את המחלה" אומרת פארלי, "חובה להפנות את היולדת לטיפול, שיכול לחסוך הרבה כאב ליולדת, לילד ולמשפחה, ובמקרי קיצון גם יכול להציל חיים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!