האם לחרדים מותר ליהנות? \ מרדכי רוט

'האם בגלל שאני חרדי אסור לי ליהנות?' מי שרק לא ילמד יסתכלו עליו כמו על הפרחח של המשפחה, שונה ומשונה, מנודה הוא יהיה.

נפגשתי השבוע עם אברך, מדקדק בקלה כבחמורה, אביו ראש ישיבה ידוע, חמיו משגיח באחת הישיבות המפורסמות וכך הוא סיפר לי:

"כל האחים והגיסים שלי יושבים ולומדים מבוקר ועד ערב בהתמדה. אצלנו במשפחה אין אחד שלא לומד, מי שרק לא ילמד יסתכלו עליו כמו על הפרחח של המשפחה, שונה ומשונה, מנודה הוא יהיה. זה פשוט לא שייך לא ללכת בתלם של כל המשפחה.

"המילה ליהנות מחופשה, מטיולים או אפילו סתם לשבת ולדבר, לא נמצאת בלקסיקון של המשפחה שלנו, אפילו בבין הזמנים אני זוכר בבחרותי היינו יושבים ולומדים כל היום ורק בימי שישי היינו יוצאים לים.

"חונכנו שכל שניה מחיינו אנחנו צריכים להשקיע אך ורק בלימוד תורה, זה התפקיד שלנו וכל שאר ההנאות זה אסור, ואפילו מה שכן נהנים והולכים בבין הזמנים או אפילו פה ושם לטיולים זה רק מתאים לאנשים חלשי אופי ולא מתאים לאנשים חרדים ועובדי השם. "אנשים שבאמת שרוצים לצאת למדנים", כך אבי היה אומר לי שוב ושוב, "חייבים לוותר על המון דברים מחייהם. תחליט", הוא היה משנן לי שוב ושוב, "מה אתה רוצה, להיות למדן מתמיד או סתם אברך. אתה רוצה ליהנות, לטייל, להשתחרר? זה לא בעולם הזה זה רק בעולם הבא, רק בעולם הבא נהנים. פה הגעת לעבוד לעמול ולהתאמץ.

"אתה יודע מה זה כל דקה של לימוד תורה, כמה שכר זה? גדולי ישראל לא יצאו כך כי הם הלכו לים ונסעו באופניים, הם ויתרו על זה".

"אבי אכן נהג כפי שדיבר, כל דקה פנויה שהייתה לו הוא רק ישב ולמד, אולי גם על החשבון הקשר עם הילדים. לא זכור לי שיחות משמעותיות שישבתי עם אבי אי פעם.

"אך אין לי שום תלונות על הוריי על יחסם כלפיי, הם לא פגעו בי או משהו כזה, נכון שבקושי יצא לי לראות אותם כי אמי מנהלת סמינר ואבי ראש ישיבה, כך שהרבה קשר לא היה. אבל הסתדרתי עם זה.

"תמיד אני זוכר שהיה לי ממש קשה רק ללמוד, רציתי להשתחרר ליהנות לטייל. לא יכולתי ללמוד ולעמוד בקצב של כל המשפחה שלי ועוד בלחץ שיצר תחרות סמויה - מי יותר מתמיד ורציני. אך לא יכולתי לעשות כלום, כך צברתי מתח נפשי ולחצים במשך שנים רבות, כל זה פשוט רק כי רציתי ליהנות קצת, אני הייתי באמת מתמיד ובאמת אהבתי ללמוד וקיבלתי שידוך טוב ושכר נאה בצידה קיבלתי מחמי דירה של 4 חדרים בבני ברק וללא שום התחייבות מצדי. אבי התעקש שאקבל דירה שלמה".

ממשיך האברך ומספר: "אתה חושב שזה עשה אותי מאושר ורגוע? ממש לא, עם הלחץ המשפחתי שהיה לי מאבי ומאחי מי יותר מתמיד ורק יושב ולומד כל הזמן, אז עכשיו נוסף לי לחץ חדש מחמי ומהגיסים שלי. לכל אחד מגיסיי יש גמרא קטנה או ספר לימודי אחר שבו הם מעיינים בכל זמן פנוי, ואיפה אני נמצא בתמונה?

"כאמור, אני באופן אישי מאוד אוהב ללמוד, אני נהנה מהלימוד ורוצה הלאה להמשיך ללמוד. אך אני מרגיש שאני חייב להתחיל קצת להשתחרר, ליהנות ולטייל, אני מרגיש שאני עומד להתפוצץ, אני רוצה לנסוע אם אשתי לכמה ימים לאירופה. הבעיה היא שאין לי מספיק ביטחון עצמי אפילו להגיד לה את זה... אם אצלנו במשפחה ישמעו שנסעתי, יסתכלו על זה בצורה משונה ועקומה, יחשבו שמשהו קרה לי. שמשהו השתבש אצלי".

אחזור לסיפורו של האברך בסוף הכתבה.

אני לומד עם אנשים שמנסים להתקרב ליהדות, ולא אחת שאלו אותי 'תגיד לי מרדכי, אם אני נהיה חרדי אסור יותר ליהנות, לטייל לעשות את מה שאני אוהב?' אני פוגש בחורים מכל המגזרים ושואלים אותי מה באמת צריך 24 שעות כל הזמן לעבוד את השם? אני לא יכול ליהנות קצת?
שאלו אותי בחורים או אברכים ששמעו שיחות חיזוק מכל מיני משפיעים ורבנים שלא יודעים לאזן את דבריהם. את אותו סוג שאלות.

זו אכן שאלה, הוא טוען, כתוב והגית בו יומם ולילה ואני נהנה? איך אני יכול לבטל דקה אחת לבטלה ועוד ליהנות?

התשובה היא כזו: באמת המטרה העליונה היא להיות דבוק בהשם 24 שעות ביממה. אך השם ברא אותנו אנשים ולא מלאכים, ולכל אחד יש את הכלים ואת היכולת שהוא מסוגל כמובן שהשאיפה צריכה תמיד להיות יותר ויותר. לכל אדם סוג מבנה נפש אחר, כוחות נפש אחרים, סביבה שונה בה הוא נולד, אחד אוהב יותר ללמוד ואחד פחות, יש מאות נסיבות לכל אחד שמעצבים את אישיותו.
כתוב (ויקרא פרק יח) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'". הגמרא אומרת (יומא דף פה עמוד ב) "אמר רבי יהודה אמר שמואל: וחי בהם - ולא שימות בהם". השם רוצה שנעבוד אותו ולא במצב שנמות בהם הכוונה היא גם מבחינה נפשית.

ידועה אמרתו של רבי זוסיא מאניפולי: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא - יסתתמו טענותיי". על כל אחד מאתנו, אלוקים רוצה שהוא יעבור את המסלול הרוחני הפרטי שלו. ישאלו אותך בשמים למה לא היית מי שאתה היית צריך להיות.

אם תיקח כלי בגודל מסוים ותמלא אותו מים מעל כוח הקיבול שלו, המים יישפכו, כך גם אותו
דבר כל אדם הוא כלי שהשם ברא אותו עם כוח מסוים, כמובן שאפשר להגדיל את הכלי לאט לאט. אך ברור שכל כלי הוא שונה.

אדם שנהנה ומשתחרר בשביל שיהיה לו כוח ללמוד יותר ולהיות יותר דבוק בהשם, יש לו שכר על עצם ההנאה, והוא נהנה ובאותו זמן זוכה גם להיות דבוק בהשם. אם הוא חושב שהמטרה היא בשביל שיצליח לעבוד את השם.

כמו שברור לכל אחד מאתנו שאנחנו חייבים לאכול ולשתות ואם לא נמות, וגם הצדיק הכי גדול חייב לאכול ולשתות, כך גם צריך ליהנות. זה צורך חיוני לנפש ולנשמה, וכפי שפעם כתבתי באחד המאמרים על התעמלות לבני ישיבה.

ברור שהמסגרת של עולם הישיבות, מצילה את בני הנוער בדורנו, כאשר העולם שמחוץ לחומות יכול לנפץ ולהרוס. אך יחד עם זאת, חובה עלינו, בתוך המסגרת, לערוך גיוונים מסוימים. זה לא מציאותי שכל בחור בגיל 13 או אפילו 20 יקום בשש בבוקר וילמד ברצף תוך לחץ ישיבתי עד עשר בלילה. לא כל אחד יכול, אנשים הם לא רובוטים.

זהו חוסר איזון משווע בין הנפש והנשמה, ולכן, מה יקרה אם בחורים יעשו שלוש פעמים בשבוע פעילות גופנית? איזה אסון יקרה אם הם יעשו קורס פעם בשבוע בתחום שהם אוהבים, כגון ציור או מוזיקה? חייבים לתת לנער דברים בסיסיים כדי לעזור לו בתהליך ההתבגרות ובפרט שהנער נמצא תחת לימודים אינטנסיביים רבים. חייבים איזון.

אחזור לסוף הסיפור על אותו אברך שהגיע אלי, לאותו אברך לקח זמן עד שהוא למד לקבל את עצמו ולעמוד איתן בלחץ המשפחה, ולקבל את צרכי גופו. ואתם יודעים מה? ממתי שהוא התחיל לעשות את הדברים שהוא אהב לעשות, הוא לומד הרבה יותר ובשקידה רבה יותר. הוא התחיל לחיות.

אז כן, ליהודי שומר תורה ומצוות לא רק שמותר ליהנות, אלא אף חייבים ליהנות כמו שחייבים לאכול ולשתות. והכי חשוב שברגע שאדם עושה את מה שהוא נהנה ממנו - נפשו בריאה וחזקה יותר ואז גם הקשר שלו עם אלוקים חזק ובריא יותר.

לתגובות : [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!