ההפרדה בלימודים מפלה את הנשים החרדיות / דעה

אקדים ואומר שאני כותב על הנושא אחרי כמה פעמים שהחלטתי לא לכתוב עליו מילה. גם כעת, ולהבדיל מבדרך כלל, אני נאזר בזהירות. משתי סיבות.

סיבה אחת היא שהדיון שמתנהל מאז החלטת השופטת רחל בר"ג-הירשברג בקרב הנשים החרדיות, שם את האצבע על לב העניין – החלטות, שיקולים ואינטרסים של גברים, משני המגזרים, הם מקור הבעיה. צודק מי שטוען שאף אחד לא שאל את הנשים החרדיות. אף אחד לא שאל ושואל אותן אף פעם, וכולם – ליברלים, רבנים, עסקנים, שופטים, מחוקקים, עיתונאים ופעילים חברתיים – בטוחים שהם יודעים יותר טוב מהן מה הן רוצות וכיצד. הדיון שמתנהל כעת בין נשים חרדיות מפה ומפה (רחלי איבנבוים מול מיכל צ'רנוביצקי, עומר ינקלביץ' ורייזי ארליך מול טלי פרקש ורחלי רושגולד וכו' וכו') משקף את המחיר הגבוה על כך שנשים חרדיות נעדרות מאזור קבלת ההחלטות על גורלן שלהן. בתוך זה, דעה של עוד גבר זה בערך הדבר הכי מיותר שיש, ומן הסתם גם מציק.

הסיבה השנייה היא הרגישות הגדולה שיש לכך בקרב הפעילים החברתיים החרוצים ורבי ההישגים בעזרה לחרדים וחרדיות באקדמיה, בשירות הציבורי ובשוק התעסוקה. אני מכיר לפחות שניים מהם שמעורבים בתכנית "הצוערים" הזו. אנשים שקמים בבוקר כדי לפעול, בזירות הכי קשות ולא מתגמלות, למען המגזר החרדי והחברה הישראלית. הם נלחמים בעוני ובשמרנות מחד – ובאוטם הלב של המערכת ומשרדי הממשלה מאידך. את רובם אתם לא מכירים, ואפילו הנהנים הגדולים מכך לא ממש יודעים. בשבילם החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים היא עוד ירייה ברגל במאבק נגד אפליית החרדים.

זה אולי לא נכון עובדתית, ותכף נגיע לזה, אבל אסור לזלזל בדברים שהם אומרים. אכן, עשרות שנים שהמגזר החרדי מופלה לרעה כמעט בכל תחום (לעיתים בתמורה לתקציבים יחודיים למפלגות החרדיות, ולעיתים בלי) על ידי המדינה שעושה הכל כדי להתנער מחובתה ואחריותה. מבחינת לא מעט חרדים, החלטת בית הדין היא חלק מההתנערות והכחשת האפליה. הנה, בית המשפט החילוני משתמש באיזה ערך ליברלי כלשהו כדי שוב להעיף את החרדים מהשירות הציבורי, בלי להתחשב בכלל בתהליך הארוך בו אנחנו נמצאים. אני לא רואה את ההחלטה הזו כחלק מהאפליה נגד החרדים – בדיוק כמו שהחלטה לא לאפשר אפליית ספרדים בקורס כזה היא לא "החלטה נגד החרדים" – אבל זלזול באפליית החרדים הוא טיפשי לא פחות. לא לחינם נושאים חלק מהפעילים הללו את עיניהם לחקיקה, שהוצעה מיד עם פרסום פסק הדין על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי.
כעת ניגש לעניין עצמו.

ראשית העובדות: קורס הצוערים הזה, שנועד להכשיר חרדים לעבודה בשירות הציבורי, הוקם בתחילה לגברים בלבד. מטרתו היא צמצום הפער בין חרדים ללא חרדים בשירות הציבורי. אז למה רק גברים? האם בין נשים חרדיות ולא חרדיות אין פער בשירות הציבורי? האם אותן לא צריך "להכשיר" בכדי שיוכלו להשתלב כראוי? התשובה ברורה כמובן: אפליה. תכנית לגברים בלבד אותה מפעילה המדינה, ששייכת – לפחות פורמלית – לגברים ואף לנשים.

נשים, חרדיות, שמו לב לאפליה הזו והחלו לגבש את העתירה נגד התכנית. בצר להם החליטו המארגנים לפתוח גם אגף נשי, למרות שמראש הנשים לא היו חשובות, בכדי ליצור מראית עין של שוויון מגדרי. למה אני אומר מראית עין? משום שהפרדה בין נשים וגברים, מזרחים ואשכנזים, שחורים ולבנים ועוד ועוד היא הדרך הנוחה ביותר לשמר אפליה. כשיש לנו נשים, מזרחים ושחורים כשהם לבד - קל יותר להפלות אותם בהקצאות, הפניית תקציבים, השמה ותופינים נוספים, מאשר כשהם מעורבבים עם כל השאר. הדיון על הפרדה שוויונית הוא תיאורטי לגמרי וחסר היתכנות במציאות, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בהפרדה בין נשים וגברים. בדיוק לכך התכוונה השופטת כאשר כתבה בפסק הדין (המרתק והתקדימי. מומלץ) כי "פצעה המדינה בזכות היסוד של נשים לשוויון ובתוך כך לשוויון הזדמנויות בעבודה".

בדיוק בנקודה הזו מעלים הגברים המצדדים בהפרדה (או המקטינים במשמעות ההפרדה-אפליה הזו) טענה אחת נפוצה: רק כך תכנית כזו יכולה להתקיים. חרדים הרי לא יבואו לתכנית מעורבת והחלטה כזו גוזרת גזר דין מוות על כל שילוב חרדים בשירות הציבורי.

זה קשקוש מוחלט. הנה שוב העובדות: כל הגברים החרדים בקורס המדובר עובדים בשירות הציבורי, הקורס עצמו – כך ברור מכותרתו – נועד לשלב אותם בשירות הציבורי, שהוא כידוע לכולנו מעורב עם חילונים ונשים. בשירות המדינה הגברים החרדים יאלצו לעבוד לצד נשים, להשתלם ולחלוק חללים וחיי עבודה משותפים. קורס ההכשרה לא שונה מהעבודה עצמה – לא מדובר באברכי משי הספונים בכוללים ושוקדים על תלמודם. מדובר בגברים משכילים ומעורים בחיי המעשה, בהם לא נהוגה (עדיין) הפרדה.

אחד הגורמים הקשורים לתכנית אישר לי את העובדות הללו, והסביר לי שמכיוון שמדובר בקורס שמיועד לחרדים, באווירה אינטימית (כלשונו), יש רגישות לכך שתהיינה נשים בקבוצה – מה שיגרום להם לסגור את התכנית, ובלבד שלא להכניס אליה נשים. אז אם הבעיה היא שכל הנוכחים בקורס הם חרדים וחרדיות ורק משום כך צריך את ההפרדה, הנה הפתרון: יצורפו חמישה חילונים מהודרים לכל מחזור, ובכך תתפוגג האינטימיות המגזרית החמימה שרק בגללה ההפרדה-אפליה כל כך אקוטית וחשובה.

גם הטענה לפיה אם הקורס לא ייערך בהפרדה החרדים לא יבואו לא נכונה. אני יכול להעיד על כך באופן אישי: הנחיתי כמה קורסים לחרדים (בלבד) בחיי, בכמה מהם הייתי אף שותף בגיבוש הקורס והתכנים, ובמיון וקבלת משתתפים. לא יודע מי בחר אותי למשימה הזו ולמה, אך מעשה שהיה כך היה. מעולם! שימו לב – מעולם לא עלתה הדרישה להפרדה בין גברים לנשים כתנאי להשתתף בקורס. המשתתפים היו חרדים לגמרי: בחורי ישיבות ורווקות חרדיות, נשים נשואות ואברכים, סבתות לנכדים, ספרדים, ליטאים וחסידים – גם חסידי גור, אם שאלתם. הדרישה פשוט לא עלתה. אפילו סדר הישיבה בחדרי ההרצאות לא התארגן באופן מגדרי. פעם אחת היה מי שהתעקש – אחד המארגנים החילונים, הוא רב אתנו שבלי זה החרדים לא יבואו. ובכן.

זה לא אומר שהחרדים והחרדיות לא מעוניינים בהפרדה, ממש לא. כדי לדעת אם הם והן מעוניינים צריך מן הסתם לשאול אותם. יותר מדי פעמים מתקבלות החלטות בנושאים הללו על בסיס סטיגמות ודעות קדומות, ופחות מאשר על פי בדיקת המציאות. בסופו של דבר חרדים וחרדיות מגיעים לאקדמיה ולשירות הציבורי כי הם חייבים את זה לעצמם, לילדים ולסביבה. והרבנים החרדים, אם שאלתם, מתנגדים לכל המגמות הללו גם אם הן יהיו בהפרדה מלאה ועם חמגשיות בהכשר הבד"ץ.

*

אך גם אם נניח שלולי ההפרדה-אפליה הזו החרדים לא היו באים ומשתלבים בשירות הציבורי – היא עדיין פסולה. לא רק בגלל שזהו ערך ליברלי ושוויוני שעליו ראוי להתעקש גם במחיר של קונפליקט חריף (ולא יהיה כזה), אלא בגלל שהיחידות שרשאיות לבחור האם לוותר על כבודן ומעמדן למען מטרות שילוב ואינטגרציה אלו הנשים עצמן, והן בלבד. הדוגמה החיה לזה הייתה אמורה להיות הצבא הישראלי והמחיר ששילמו שם הנשים על שילוב חרדים, אך אני שונא להביא דוגמאות מהצבא, אז נוותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!