טור שיעצבן את הפמניסטיות החרדיות

האם רחלי צריכה להדליק את המשואה או לא, על דעתי האישית נדבר בסוף המאמר הזה, הפעם דווקא רציתי לדבר על החשיבה המוטעית ביסודה, שנשים חרדיות מנוצלות.

דווקא היום בעידן מודרני בו נשים מביעות דעה במרחב הציבורי ומובילות בתפקידי מפתח יש לשוב ולדבר על סולם הערכים שלנו. כל אחת צריכה לשאול את עצמה מהם המשלבים בסולם שלה ומה עומד בראש סדר העדיפויות, האם סטטוס יוקרה, קריירה וכסף או בית תורני, חם, מושתת על אדני התורה והיראה?

בעולם היברידי כמו שלנו ניתן לעשות גם וגם וגם אך במקרה הזה הבחירה היא קריטית והיא מדורגת בהכרח.

כאחת שעד לא מזמן הייתה בתפקיד BIZ.DEV בחברת הייטק מובילה אני רוצה לומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: בתעשיית ההייטק אין גם וגם, יש או-או.

לא ניתן להיות גם אשת קריירה בחברה מעורבת הדורשת את אישיותך ואת עצמיותך על שעות נוספות, נוכחות בישיבות צוות וישיבות הנהלה, השתתפות בוובינרים, כנסים מקצועיים, פגישות עם קולגות מהתעשייה ושאר ירקות ומנגד להיות אותה האמא היהודייה, החמה המכילה, הנינוחה, זו שמנחילה את תורת אמך לבני ביתה, הרעיה התומכת, הנשענת, המקבלת. זה לא הולך ביחד, נקודה.

אם כך, ברור שהסולת המנופה הזו של נשים חרדיות, היראות לדור שהן מגדלות ולעתיד הרוחני של ביתן, אלה שבראש סדר סולם העדיפויות שלהן עומד העיקרון אליו חונכנו של "בית שמושתת על אדני התורה".

הן בחרו במשפחה, בחרו בפשטות, בחרו לעבוד בתנאים סטריליים, בשעות סבירות, בחברת נשים, בטכנולוגיות שלא בהכרח הכי עדכניות. וזו בחירה. ועל בחירה צריך לשלם וכמו שאמרנו בתעשייה הזו אין גם וגם יש או- או.

"יזמות או למות" זו סיסמא שאני עושה בה שימוש בסדנאות ובהרצאות שאני מעבירה היום בקרב הנדסאיות, בוגרות תארים, ראשי צוות ורכזות הייטק בתוך הקהילה. אין ספק שהמגמה לשיפור צריכה להיות בסיס לכל דבר בחיים, גם במקרה הזה יש בהכרח מה לשפר בנושאי הלימוד, בחינת רלוונטיות הטכנולוגיות ובחיבור רגיש של הבנות לתעשייה מחוספסת מוגנת ככל שתהיה.

אך מכאן ועד לומר שיש ניצול?

אדרבה, יש כאן במה שנתנה פלטפורמה לאלפי נשים שהיו צריכות להתרוצץ אחרי משרות מילוי מקום בהוראה. מי שלא רוצה להיות מנוצלת, הדלת פתוחה לעולם מוטרף ששואב את עובדיו בשם הסיפוק והמימוש העצמי.

כי ביננו בעולם המושגים של ההיטק שעה 15:00 היא השעה שכולם חוזרים מארוחת הצהרים ולא מפילים את העט ואורזים הבייתה. שעה 18:00 היא שעה של פילאטיס ולא שעה של מקלחות וסיפור לילדים. שעה 20:00 היא שעה שעוד עונים לטלפונים מהבית, ממלאים דוחות ומשלימים ידע מהרשת.

בכדי להיות היום עובד הייטק, כזה שאינו "מנוצל", על העובד לשים את העבודה במרכז חייו כמו שעושים רבים מצעירי הדור, כאשר העבודה הופכת להיות מרכז המימוש וההגשמה שלהם.

הייטיקיסטית טובה, כזו שמביאה משכורת שמספקת את מעמד הביניים, היא דווקא זו שתעבוד שעות על גבי שעות, תידרש להית זמינה און ליין, להיות מחוברת לעדכונים ותצריך למידה ושדרוג יכולות באופן קבוע. אין ספק שמהות כזו בהכרח מעבירה לשוליים ערכים נוספים כמו משפחה, ילדים וזוגיות.

יקומו כל הפמניסיטות, יתרעמו ויגידו :"ברור שאפשר להיות גם וגם".

אז שלום לכן פמניסטיות חדשות, אני היא אותה פמיניסטית ישנה שהצליחה גם להגשים חלום ישראלי ולהיות אותו עוף מוזר - חרדית יחידה בתעשייה חילונית ואליטיסטית, אבל על בשרי למדתי בתעשיית ההייטק המעורבת, התובענית והמחייבת - אי אפשר להיות גם וגם.

לגדל ילדים זו אמנם המשמרת השנייה, אבל גם במשמרת הזו צריך לעבוד ולתת את מקסימום התפוקה ואם אשה לא מסוגלת להיות נוכחת פיזית במחשבה לפחות בחלק מהמשמרות, אין ספק שהיא ויתרה על השלב הראשון בסולם הערכים הישן.

לא סתם כתב המסילת ישרים משפט שמעמיד אותי באופן אישי למבחן כל פעם מחדש: "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מגמתו ומבטו"

אז מה לגבי המשואה של רחלי גנות?

הכל ענין של בחירה אישית ומגמה שהיא באופן אישי? שמה לחייה. והחיים מגשימים את עצמם כל אחד לפי סולם ערכיו ואין אדם מת וחצי מגמתו בידו.

מה לגבי כל עובדת הייטק חרדית שיכולה לחוש מנוצלת? יש לי רק דבר אחד להגיד לה: תזכרי, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – על כל בחירה שתעשי תדרוש תשלום. קחי את סולם ערכייך והחליטי מה יותר חשוב לך.

• הכותבת היא מנטורית לפיתוח אישי ועסקי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!