הטרקלין • כך תעצבו את סלון הבית

זמירות של שבת מתנגנות ברקע. הילדים יושבים ושרים, הקטנים שביניהם אולי משחקים ליד הספות. המנה הבאה מוגשת לשולחן. מישהו קם להביא ספר קודש, ואחר אולי שולח מבט לגביע שעובר במשפחה מדור לדור, המנצנץ אליו מן הוויטרינה.

הסלון בבית היהודי –ממלא תפקיד כל כך גדול בחיינו, שקשה לפרוט אותו לפונקציות, לאלמנטים, לצרכים. אך כדי שימלא את התפקיד הזה בהצלחה, מישהו צריך לתכנן אותו כהלכה. ולעצב ולתכנן סלון שאינו רק חדר אוכל או חלל מגורים או פינת משחקים או אפילו ספרייה --- אין זו משימה פשוטה.

"עיצוב הוא שילוב של פרקטיקה ואסתטיקה," פותח האדריכל צבי ויינברגר, שבאמתחתו עשרות שנות ניסיון בעיצוב ותכנון למגזר החרדי והכללי בארץ ובעולם. "אין שום יופי בתכנון שאינו מביא בחשבון את השימושיות של החדר, ומצד שני אין ערך לעיצוב בלתי אסתטי."

ואכן, קשה –ויש שיאמרו, כמעט בלתי אפשרי – לשלב את שני העקרונות הללו בחדר שצריך לתפקד לפחות כארבעה חדרים שונים, ושמכורח הנסיבות אינו גדול במיוחד בדרך כלל. מה עושים בכל זאת? שאלנו את מר ויינברגר, את אדריכלית הפנים גברת שוני וינדרבוים ואת המומחית להלבשת הבית, טל קורין.

החלל המקודש

רבים מאיתנו זוכרים את הסלון כחלל מקודש השמור למבוגרים בלבד. מחיצה או דלת היו מפרידות בינו לבין שאר הבית והילדים לא היו מורשים להיכנס אליו מלבד בשבתות או באירועים מיוחדים. הרהיטים הכבדים היו ממלאים את החדר ומאובקים בחרדת קודש, והוא נפתח בימות השבוע רק לרגל בוא של אורחים חשובים. במקומות רבים בעולם זה עדיין כך, נצר לימים שמשפחות אצולה החזיקו מספר גדול של טרקלינים באחוזות שלהם, כל אחד לאירוח מסוג שונה.

בארצות הברית משפחות רבות מחזיקות בשני סלונים: הסלון הרשמי והסלון המשפחתי, וזה עוד לפני שדיברנו על חדרי המגורים שממלאים את הפונקציה של פינת הישיבה המוכרת לנו. בסלון המשפחתי משתמשים באופן קבוע, או שמוותרים עליו לטובת פינת אוכל במטבח, בעוד שהסלון הרשמי משמש רק לאירועים ראשונים במעלה, ממש כמו שהיה כאן פעם. משפחות צעירות שמארחות פחות או באווירה קלילה יותר יוותרו לעיתים על הסלון הזה לטובת ניצול החלל באופן אחר. מעניין שדווקא באירופה, "היבשת הישנה", קיימת פתיחות רבה לשילובים של ריהוט מודרני ושמרני, צביעת הסלון בצבעים בהירים ושילוב של צבעוניות פחות מקובלת בצבעי יסוד ובגוונים כמו כתום, צהוב וורוד.

עוד טרנד שמתכתב עם המעבר מסלון פורמלי לכזה שיש בו מרחב מחיה לכל המשפחה, הוא שילוב של ספרייה בסלון – אלמנט שאנחנו מכירים מדורי דורות, אבל במחוזות אחרים נחשב לחידוש מסעיר. פינת ספרייה שכזו, המכילה ארון ספרים, כורסאות ופופים, שיכולים לשמש בתור הדום, שולחן קפה ואפילו מושב לילדים – מחממת את החדר ומוסיפה לו שימוש לימות השבוע.

• אז איך בעצם מעצבים סלון כזה, שימלא את כל צרכינו, ועדיין ייתן לנו תחושה נעימה ולא מיושנת?

קורין: קודם כל- חומרים. הצעד הראשון הוא להשתמש בחומרים פחות כבדים, שתופסים פחות נפח גם בעין וגם בשטח עצמו. עצים כמו אלון או טיק או עץ בגימור צבוע יעזרו לנו להגיע למטרה הזו. צבעים בהירים יורידו מהעומס על החלל.

ויינברגר: מי אמר שהכל צריך להיות בצבע ונגה? כמה אנשים החליטו שאופנתי להשתמש בגימור הזה ומאז זה כל מה שאנשים עושים. חבל, ונגה לא מתאימה אפילו לבתים עצומים בגודלם כי היא חונקת את החדר ומשרה אווירה מדכדכת. כשבאים לעצב חלל, צריך לחשוב אלו גוונים משרים אווירה נעימה, ולא להתחשב בצו האופנה החולפת.

וינדרבוים: פתיחות לרעיונות שונים היא המפתח בעיצוב בכלל ובעיצוב הסלון בפרט. לחשוב על שילוב של חומרים שונים. להשתמש בוויטרינה בנפרד מארון הספרים ומהמזנון. להבין שוויטרינה יכולה להיות לרוחב ולא לגובה; ארון הספרים יכול להתחיל מהרצפה ללא מזנון מתחתיו. אפשר ליצור ארון ספרים שחלקו מדפים פתוחים וחלקו עם דלתות ולשים את הספרים שבהם מעיינים הכי הרבה ושהם אבן הפינה של ארון הספרים – כמו הש"ס – במדפים הפתוחים. כדאי לדאוג שיהיה מקום בארון או במזנון לפינת הדלקת נרות, כדי לחסוך את הבעיה של החלפת המפה בשבת כשמגש הנרות נמצא על השולחן.

ויינברגר: לפרק את הסלון לאלמנטים ולחשוב בפתיחות. האם חשוב שכל אחד מהם יהיה דווקא בסלון? אולי עדיף להזיז את ארון הספרים לחדר אחר? או אולי את הוויטרינה? האם באמת יש צורך בוויטרינה בבית שלכם או שעדיף לנצל את החלל בצורה שונה?

טרנד נוסף שאפשר לזהות בכל מגזיני העיצוב הנחשבים בחו"ל הוא צביעת הסלון דווקא בצבעים כהים, שעד לא מזמן הכנסתם למרחב הביתי היתה כמעט בגדר טאבו. צבע כהה ועוטף יכול דווקא – מסתבר – לשוות לקירות תחושה של מרחב אינסופי, שאין פינות שמגבילות אותו. מעצבים ודקורטורים נחשבים כמו מיילס רד, אוהבים ליישם את הצבע בגימור היי-גלוס, שממש כמו מראה, מגדיל כל חלל שהוא נמצא בו. גימור זה הינו קל לניקוי, אך כדי להשתמש בו חובה על הקירות להיות חלקים ומושלמים, כי אחרת כל פגם קטן נראה בו.

איך מעצבים סלון שיתאים לאירוח אבל גם לדירות לא גדולות?

וינדרבוים: עיצוב נכון פירושו לצאת מהסטיגמות. הגיע הזמן להשתחרר מהשילוש הקבוע של שתי ספות וכורסה. הרבה יותר שימושי, פרקטי ונוח להציב למשל שתי כורסאות. שימו לב איך האורחים שלכם מזיזים את הכורסאות והכיסאות כשהם נמצאים אצלכם לשם הנוחות ותלמדו מכך. נוחות השיחה והישיבה היא החשובה ביותר, כי הרי בסך הכל אלה הדברים שחשובים לנו כשאנחנו מארחים.

קורין: יש היום הרבה מאוד שולחנות מתקפלים, נפתחים או מודולריים. אבל בעיניי בכלל חבל לתכנן את החלל רק בשביל האורחים ולתפוס כך מקום נחוץ. היו כנים עם עצמכם ושימו לב כמה אתם מארחים, אם בכלל. אולי עדיף לכם לאחסן שולחן מתקפל נוסף או כיסאות בצד או בחדר אחר ולהוציא אותם למרחב הראשי של הסלון רק כשמגיעים אורחים.

וינדרבוים: אני תמיד טוענת שאפשר להצמיד את השולחן הגדול לקיר, לפחות באמצע השבוע, כך שיהיה חלק מפינת הישיבה. כשמצמידים את החלק הקצר (ה"ראש") לקיר, השולחן יכול בעצם לשמש לחלוקה של הסלון לאזורים ייעודיים וכך האורחים, בני הבית או הילדים לא יצטרכו להתאמץ כדי להידחק בין השולחן לקיר, מפני שהחלק הארוך של השולחן יהיה משוחרר.

פרקטיקה - זו לא מילה גסה

• הציבור שלנו מתברך בילדים, ולהם נוספים עם הזמן גם הנכדים. כיצד אפשר לשמור על האסתטיקה של הסלון בצורה שעדיין תהיה שימושית, פרקטית וברת קיימא כשהילדים בסביבה?

ויינברגר: חינוך הוא שם המשחק. לחנך את הילדים לחיות בסביבה של חפצים יפים בלי לגעת בהם לרעה.

קורין: אם מחפשים עמידות כדאי להימנע מגימורים כמו עץ צבוע ולחפש רהיטים בגימורים פרקטיים יותר כמו פורמייקה, שעושים ממנה דברים מאוד יפים כיום. אני חייבת לומר שבעיניי פרקטיות היא חשובה אבל עמידות לנצח היא לא ערך. חלק מהיופי של בית שחיים בו הוא שיש עם הזמן בלאי כלשהו, ושרואים שאכן חיים כאן בני אדם. רעיון שאני מאוד אוהבת הוא להשקיע בתיבה יפה ומרשימה, שאפשר אפילו להשתמש בה במצבה הסגור כשולחן קפה, ולאחסן בתוכה צעצועים וספרים של הילדים. כך אפשר ליצור עבור הילדים פינת תעסוקה ומשחק בסלון (שאם נהיה כנים, תיווצר בין כך ובין כך) ובכל זאת לשמור על האסתטיקה, מפני שכל מה שצריך כדי להחזיר את הסלון לקדמותו זה רק לדחוף את כל הצעצועים מהר לתיבה.

אני לא דוגלת בשימוש האופנתי כל כך בגבס רק לשם העניין (שני המומחים הנוספים שלנו מסכימים ח.ק.) אבל בדירות ישנות עם מרפסות סגורות, מאוד יעיל ונחמד להוסיף מעין נישה שמגיעה עד לחלונות, שאותה אפשר לחלק לוויטרינה, מדפים ואפילו ספסל. את כל הבלגן אפשר להכניס לסלסילות יפות שייכנסו ישירות לאותה נישה. כך בעצם אין צורך להשקיע זמן ואנרגיה רבים בסידור, אבל התוצאה נעימה לעין ומכובדת.

לינדרבוים: לא משנה מה גודל התקציב ומה עומק הכיס, אף אחד לא אוהב לראות כתמים על כסאוות האוכל שלו. לכן אנחנו ברי מזל שיש לנו כיום מבחר כל כך גדול של בדים סינתטיים שהם דמויי עור או דמויי בדים טבעיים. בעבר, כולנו הכרנו את הסקיי, שאכן היה חומר עמיד ללכלוך אבל המראה והמגע שלו לא היו אידיאלים כי הוא היה מבריק מדי וגרם להזעה. כל יום, הקשת הרחבה של הגוונים והטקסטורות נהדרת ומונעת את הבעיה. בד האימפלה, לשם דוגמה, הוא בד דמוי זמש שאפשר לנקות בקלות באמצעות מגבונים לחים. אם אתם אוהבים במיוחד בד מסוים שאינו עמיד ללכלוך, יש כיום מקומות שמתמחים בציפוי אנטיגארד שדוחה כתמים. הטכניקה הזו היא יקרה יחסית ויש לחדש את הציפוי אחת לכמה שנים. ומילה לגבי ספות וכורסאות מעור: עור אכן מתלכלך פחות, אבל כשהוא כבר מתלכלך, מאוד מסובך ויקר לנקות אותו, ולכן כדאי לחשוב פעמיים לפני רכישה של פינת ישיבה שכזו. כיום יש גם מבחר גדול של ריפודי בד שניתן להסיר ולכבס.

• שאלת מיליון הדולר- האם בכלל אפשרי לעצב סלון יפה ומכובד מבלי לשבור את קופות החיסכון? ואם כן – איך?

קורין: הרעיון הוא לקחת פריטים שהם בעצם אבזרי נוי נלווים ולהציג אותם באופן מרשים ונעים לעין. כך, לדוגמה, אפשר לקנות שאריות טפטים, שהמחירים שלהן ממש זולים, ולצפות בהן פינה קטנה או קיר אחד בסלון. אם הסגנון המבוקש הוא מרשים ודרמטי, אני ממליצה למסגר את הטפט בקרניזים, למראה יוקרתי במיוחד. טקסטיל תמיד מוסיף המון, וזהו אלמנט שקל יחסית להחליף מדי פעם כדי לאוורר ולשנות את החדר: וילונות, מפות, כריות נוי. עוד רעיון שקשור לטקסטיל הוא לקנות בדים יפים ומיוחדים (יש אין ספור בנחלת בנימין בתל אביב, במחירים נוחים מאוד) ולמתוח אותם על מסגרת עץ כמו קנבס לקבלת פריט אמנותי ייחודי. את הקיר הקבוע עם תמונות המשפחה והרבנים אפשר לרענן בעזרת שימוש במסגרות שונות, חלקן מוזהבות וחלקן מודרניות וחלקות יותר.

וינדרבוים: כיום יש המון טפטים שקל להדביק ולהסיר, חלקם של מוטיב אחד בלבד כמו פרח יפה וגדול שיכול להיראות נהדר מעל שולחן השבת ואפשר לקלף אותו מהקיר ברגע שנמצה את העניין. המחירים שלהם נוחים מאוד ואפשר להשיג אותם בטמבור או בנירלט או בשלל החנויות המתמחות. יש כיום פרחים מלאכותיים ברמה גבוהה מאוד, שנראים ממש אמיתיים ועדיין המחירים שלהם נוחים והם גם חוסכים את עלות הפרחים מדי שבוע והטיפול בהם. אני מאוד אוהבת לעצב את השולחן עם פירות. ואזה יפה מלאה בתפוחי עץ ירוקים יכולה נותנת לנו מראה נפלא, מרענן ולא צפוי, ומה שנחמד בזה הוא שאפשר פשוט לאכול אותם אחר כך.

קורין: אני מאוד אוהבת להכניס את הצבע הירוק לעיצוב הבית, כי בעיניי הוא פשוט מוסיף חיות לכל חלל, ממש כמו בטבע.

ויהי אור

אלמנט אחד שתמיד מסבך ומבלבל אנשים כשהם ניגשים לעיצוב הבית הוא תאורה. אילו טיפים והמלצות יש לכם לאדם שניגש לתכנן את התאורה בסלון?

וינדרבוים: כיום המגמה היא להשתמש פחות ופחות בתאורת ספוטים ובתאורה ישירה והרבה יותר בתאורה היקפית, מה שמקל גם על ההוצאות. אני ממליצה להסתפק בגוף תאורה תקרתי אחד בולט מעל שולחן השבת. זו יכולה להיות נברשת או כל גוף תאורה אמנותי ומרשים אחר. בשאר הסלון כדאי לשלב בין תאורת קיר למנורות שולחן. לחובבי התאורה הישירה והגבוהה, יש הרבה מאוד מנורות עמידה גבוהות שנותנות אותו סוג אור, אבל מכניסות אלמנט עיצובי ושונה לחדר. מה שנחמד בתאורה הוא רמות המחירים השונות. משפחה יכולה לקפוץ להום סנטר ולקנות גופי תאורה במחירים נוחים ובהמשך הדרך להחליף אותם לאט לאט לגופים איכותיים ויקרים יותר ככל שמרשה התקציב.

קורין: העצה הראשונה שלי היא להיעזר ביועץ תאורה, ולא משנה אם כבר יש לכם מעצב, אדריכל או הום-סטייליסט. לתאורה יש השפעה בל-תשוער על העיצוב כולו וכדאי להיעזר במומחה. המומחים האלה נמצאים בכל חנות תאורה כיום ושמחים לעזור, בקביעת פגישה מראש בדרך כלל. מלבד זאת, אני באמת ממליצה לשלב בין תאורה פרקטית ודקורטיבית. זכרו שבחלל הסלון אתם אוכלים, קוראים ומארחים וחשבו על סוגי התאורה הדרושים לכם.

בחג הפסח הקרוב, כשכולנו ניסוב לשולחן הסדר עם משפחותינו בעזרת השם, כולנו תקווה שהסביבה שעיצבנו ותכננו בעמל תמלא אותנו בשמחה ותעזור לנו לחגוג בנחת עם המשפחה ועם האורחים, לאחר שלמדנו מניסיונם של המומחים שהתכנסו לסייע לנו ברעיונות ובטיפים. בעמוד(ים) הבא(ים) אספנו מבחר של מוצרים והצעות לפי הידע שצברנו בין דפי הכתבה הזו.

קישורים:
מגזין סטייליש

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!